עסקת המאה או אשליה מסוכנת? ארה"ב ואיראן על סף הסכם היסטורי

שלושה חודשים בלבד אחרי שמטוסים אמריקאיים וישראליים מילאו את שמי טהרן באש ועשן, מתגבש מאחורי הקלעים מהלך מדיני שנראה עד לאחרונה דמיוני לחלוטין: הסכם בין ארצות הברית לאיראן. לא עוד הפסקת אש זמנית או הבנות חלקיות, אלא ניסיון לייצר מסגרת רחבה שתסיים את אחד העימותים המסוכנים והיקרים ביותר של השנים האחרונות. ברקע עומדים מיצר הורמוז הסגור, מחירי הנפט שזינקו בחדות, וכלכלה עולמית שמנסה לשרוד עוד משבר בינלאומי.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר בסוף השבוע כי ההסכם "הושלם ברובו", והוסיף שהפרטים האחרונים נמצאים כעת במשא ומתן מתקדם. מזכיר המדינה מרקו רוביו, שביקר בהודו, נשמע זהיר יותר כאשר דיבר על "התקדמות משמעותית, אך לא סופית". הפער בין ההצהרות משקף היטב את הרגישות העצומה של המגעים: כולם רוצים הישג היסטורי, אך איש אינו בטוח שהעסקה אכן תחזיק מעמד.

על פי גורמים אזוריים, ההסכם המתגבש כולל שלושה סעיפים מרכזיים. הראשון הוא ויתור איראני על מאגר האורניום המועשר שברשותה — יותר מ-440 קילוגרמים שהועשרו לרמה של 60%, מרחק קצר בלבד מהחומר הדרוש לנשק גרעיני. הסעיף השני עוסק בפתיחה הדרגתית מחדש של מיצר הורמוז ובהסרת ההגבלות האמריקאיות על נמלי איראן. הסעיף השלישי אמור לאפשר לטהרן לשוב ולייצא נפט לשווקים הבינלאומיים באמצעות הקלות כלכליות ופטורים ממכסים.

עם זאת, הסוגיה הקריטית ביותר עדיין פתוחה: מה יעלה בגורל מאגרי האורניום האיראניים. לפי הדיווחים, חלק מהחומר יעבור דילול וחלק אחר עשוי להיות מועבר לרוסיה, אך המנגנון המדויק עדיין נמצא במחלוקת וצפוי להעסיק את הצדדים במשך שבועות ארוכים.

על פי גורמים אזוריים, ההסכם המתגבש כולל שלושה סעיפים מרכזיים. הראשון הוא ויתור איראני על מאגר האורניום המועשר שברשותה — יותר מ-440 קילוגרמים שהועשרו לרמה של 60%, מרחק קצר בלבד מהחומר הדרוש לנשק גרעיני. הסעיף השני עוסק בפתיחה הדרגתית מחדש של מיצר הורמוז ובהסרת ההגבלות האמריקאיות על נמלי איראן. הסעיף השלישי אמור לאפשר לטהרן לשוב ולייצא נפט לשווקים הבינלאומיים באמצעות הקלות כלכליות ופטורים ממכסים.

כדי להבין מדוע העולם עוקב בדריכות אחר ההסכם הזה, צריך לחזור ליום שבו פרצה המלחמה. המתקפה האמריקאית-ישראלית על איראן הובילה לתגובה חריפה מצד טהרן: סגירת מיצר הורמוז. המעבר הימי הצר, המחבר בין המפרץ הפרסי לים הערבי, אחראי להובלת חלק עצום מאספקת הנפט העולמית. בתוך ימים ספורים זינקו מחירי האנרגיה לרמות שלא נראו שנים, ונפט מסוג ברנט טיפס ביותר מ-40 אחוזים מאז תחילת הלחימה.

גם אם ההסכם ייחתם בקרוב, מומחים מזהירים שהשיקום יהיה איטי. חברות אנרגיה וספנות כבר הודיעו כי חזרת התנועה המלאה דרך המיצר עשויה להימשך חודשים ארוכים, אולי אפילו עד 2027. המשמעות היא שהעולם אולי מתקרב לסיום הלחימה — אך רחוק מאוד מחזרה לשגרה.

מי שהפכה לשחקנית מפתח מפתיעה במיוחד היא פקיסטן. ראש המטה הכללי הפקיסטני, הגנרל עאסם מוניר, ניהל בשבועות האחרונים מגעים אינטנסיביים בין וושינגטון לטהרן, ונחשב כיום לאחד המתווכים המרכזיים במגעים. פקיסטן, שחולקת גבול עם איראן אך מקיימת קשרים ביטחוניים עם ארצות הברית, מצאה את עצמה בעמדה דיפלומטית נדירה — המדינה שמסוגלת לדבר עם שני הצדדים בזמן שאחרות נכשלו בכך.

לפי דיווחים שפורסמו ב"רויטרס", המתווה הנוכחי כולל שלושה שלבים: סיום רשמי של הלחימה, פתרון משבר מיצר הורמוז, ולאחר מכן פתיחת חלון זמן של חודש למשא ומתן על הסכם רחב יותר. אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, סבב השיחות הבא עשוי להתחיל כבר בימים הקרובים.

בירושלים מתייחסים למגעים בזהירות רבה. ישראל אמנם תומכת במאמץ למנוע נשק גרעיני מאיראן, אך חוששת שההסכם יעניק לטהרן הישגים כלכליים משמעותיים מבלי לפרק בפועל את ציר ההתנגדות האזורי שלה. הדאגה המרכזית בישראל נוגעת לחיזבאללה, שממשיך לשגר טילים וכטב"מים לעבר הצפון כמעט מדי יום. עשרות אלפי ישראלים עדיין מפונים מבתיהם, והלחימה בגבול לבנון רחוקה מסיום.

גורמים ישראליים הבהירו כי גם אם ייחתם הסכם בין וושינגטון לטהרן, ישראל שומרת לעצמה את חופש הפעולה הצבאי באזור. בישראל חוששים שהסכם חלקי בלבד יאפשר לאיראן לשקם את כוחה הכלכלי והצבאי, בזמן שחיזבאללה ממשיך להוות איום ישיר על גבול הצפון.

גם בטהרן עצמה נמנעים מחגיגות מוקדמות. דובר משרד החוץ האיראני הצהיר כי הפערים בין הצדדים הצטמצמו, אך הדגיש שנותרו מחלוקות משמעותיות. במקביל, איראן ממשיכה להתעקש שהזכות שלה לטכנולוגיה גרעינית אינה נתונה למשא ומתן. המסר ברור: גם אם ייחתם הסכם, איראן לא מתכוונת להציג אותו ככניעה.

אולי זו הסיבה שהתחושה סביב העסקה המסתמנת אינה של ניצחון אלא של עייפות. אחרי חודשים של מלחמה, סנקציות, מחירי אנרגיה מטורפים ופחד מהתלקחות אזורית, כל הצדדים מחפשים דרך לעצור את הסחף. אבל במזרח התיכון, גם הסכמים היסטוריים יכולים להתפורר בתוך שעות.

ברחובות טהרן כבר מתחילים להופיע סימנים ראשונים של חזרה לשגרה. הופעות מוזיקה חודשו בחלק מהעיר, בתי קפה התמלאו מחדש, והחיים מנסים להתגבר על הטראומה. אלא שמתחת לפני השטח כולם יודעים שהשקט עדיין זמני מאוד. הפסקת האש הנוכחית שברירית, חילופי האש בלבנון נמשכים, ועתיד תוכנית הגרעין האיראנית עדיין אינו ברור.

לכן, גם אם ההסכם ייחתם בסופו של דבר, ספק אם הוא יביא שלום אמיתי. ייתכן שהוא רק יקנה לעולם זמן — והפעם, במזרח התיכון, גם זמן נחשב לניצחון.