אני מגינה על משמרות המהפכה: הפרופסורית מניו יורק שמזעזעת את אמריקה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

קורינה מולין, מרצה למדע המדינה ומי שהפכה בשנים האחרונות לאחת הדמויות הבולטות במחאות האנטי־ישראליות בקמפוסים בניו יורק, עמדה מול הקהל והכריזה ללא היסוס: "אני מגינה על המשמרות המהפכניות". בהמשך אף היללה את תפקידה של המדינה האיראנית וטענה כי היא ממלאת תפקיד משמעותי בהגנה על מעמד הפועלים ובמאבק נגד ההשפעה האמריקאית בעולם.

עבור רבים מהנוכחים, הדברים התקבלו בהתלהבות. עבור אחרים, ובעיקר עבור מתנגדי המשטר האיראני וקהילות יהודיות וישראליות ברחבי ארצות הברית, מדובר היה ברגע מטריד במיוחד, כזה שממחיש עד כמה השתנה השיח הפוליטי בחלקים מסוימים של השמאל האמריקאי.

הסערה סביב דבריה התעצמה עוד יותר כאשר קראה להפלת "האימפריה האמריקאית" והוסיפה כי יש לעשות זאת "בכל האמצעים הנחוצים". עבור מבקריה, מדובר באמירה קיצונית שחורגת בהרבה מביקורת פוליטית לגיטימית על מדיניות החוץ של וושינגטון.

האירוע התקיים במסגרת מפגש של הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה, אחד הארגונים הבולטים בשמאל הרדיקלי בארצות הברית. מולין הוזמנה להעביר הרצאה שעסקה במה שכינתה "המהפכה האיסלאמית" ובמקומה של איראן במאבק הגלובלי נגד מה שהיא מגדירה כאימפריאליזם אמריקאי.

אלא שבמקום דיון אקדמי על מדיניות חוץ או יחסים בינלאומיים, ההרצאה הפכה במהירות להגנה נרחבת על המשטר האיראני ועל מנגנוני הכוח המרכזיים שלו.

מולין תיארה את איראן כמדינה שהצליחה לפתח עצמאות כלכלית וביטחונית למרות סנקציות בינלאומיות ולחצים חיצוניים. היא שיבחה את תעשיית הביטחון האיראנית וטענה כי הישגיה מגבילים את יכולתה של ארצות הברית לכפות את רצונה על מדינות אחרות.

הבעיה היא שהגוף שעליו דיברה אינו רק זרוע צבאית רגילה. המשמרות המהפכניות נחשבות לאחד מעמודי התווך של המשטר האיראני. ארצות הברית הגדירה אותן כארגון טרור, והן מואשמות במעורבות בפעילות צבאית וחשאית ברחבי המזרח התיכון, בתמיכה בארגונים חמושים ובדיכוי אלים של מתנגדי המשטר בתוך איראן עצמה.

למרות זאת, מולין לא הסתייגה. להפך. היא הציגה את המשמרות המהפכניות כחלק ממאבק רחב יותר נגד ההגמוניה האמריקאית.

הסערה סביב דבריה התעצמה עוד יותר כאשר קראה להפלת "האימפריה האמריקאית" והוסיפה כי יש לעשות זאת "בכל האמצעים הנחוצים". עבור מבקריה, מדובר באמירה קיצונית שחורגת בהרבה מביקורת פוליטית לגיטימית על מדיניות החוץ של וושינגטון.

קורינה מולין אינה דמות אלמונית בזירה הפוליטית של ניו יורק. בשנים האחרונות היא הייתה מעורבת בשורה של פעילויות אנטי־ישראליות בקמפוסים ובארגונים פוליטיים. היא עמדה בחזית מחאות פרו־פלסטיניות, השתתפה בארגון מאהלי מחאה והפכה לאחת הדוברות הבולטות של הזרם הרדיקלי בתוך האקדמיה האמריקאית.

בשנת 2024 עלתה לכותרות בעקבות תפקידה במחאה בקולג' העירוני של ניו יורק, מחאה שהסתיימה בעימותים ובהשחתת רכוש בהיקף של מיליוני דולרים. בהמשך איבדה את משרתה האקדמית, אם כי התנהלו הליכים שונים סביב מעמדה באוניברסיטה.

אולם מה שמעורר כעת את עיקר הדיון אינו הקריירה שלה, אלא התפיסה האידיאולוגית שהיא מייצגת.

בעיני מבקריה, דבריה ממחישים תופעה רחבה יותר שמתרחשת בשנים האחרונות בחלקים מהשמאל הרדיקלי במערב. לפי תפיסה זו, כל גורם המתנגד לארצות הברית נתפס באופן אוטומטי כשותף למאבק צודק, גם אם מדובר במשטרים שמדכאים את אזרחיהם, מגבילים חירויות בסיסיות ופועלים באלימות נגד מתנגדים פוליטיים.

כך נוצר מצב שבו מדינה כמו איראן, שמואשמת בהוצאות להורג, ברדיפת נשים, בדיכוי מיעוטים ובתמיכה בארגונים חמושים ברחבי המזרח התיכון, מוצגת לעיתים על ידי פעילים מסוימים כסמל להתנגדות לאימפריאליזם.

התגובות לדברים היו חריפות במיוחד מצד איראנים־אמריקאים שהתנגדו לאורך השנים למשטר בטהרן. אנדרו גאלילי, פעיל למען דמוקרטיה באיראן, תקף בחריפות את דבריה של מולין וטען כי מדובר בהלבנת אחד הגופים האלימים והמדכאים ביותר במזרח התיכון.

לדבריו, קשה להבין כיצד מי שמציג את עצמו כמגן זכויות אדם יכול במקביל להגן על ארגון שמואשם במשך שנים ברדיפה, כליאה ועינויים של אזרחים איראנים.

הביקורת אינה מגיעה רק מקרב מתנגדי המשטר האיראני. גם גורמים פוליטיים בארצות הברית מביעים דאגה מהתפשטותן של תפיסות רדיקליות המעניקות לגיטימציה למשטרים עוינים בשם המאבק בארצות הברית.

עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית, הסיפור מקבל משמעות נוספת. רבים רואים בדברים הללו המשך ישיר למגמה רחבה יותר שהתעצמה מאז 7 באוקטובר. מבחינתם, מדובר לא רק בביקורת על ישראל אלא בשינוי עמוק יותר במערכת הערכים של חלק מהשמאל האמריקאי, שינוי שמוביל לעיתים להזדהות עם גורמים קיצוניים כל עוד הם ניצבים בצד הנגדי לישראל ולארצות הברית.

הקשר הזה בולט במיוחד בניו יורק, עיר שבה מתגוררת אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. עבור רבים מהתושבים היהודים בעיר, קשה להתעלם מהעובדה שאותם חוגים פוליטיים שהובילו הפגנות אנטי־ישראליות חריפות לאחר 7 באוקטובר, הם גם אלו שבתוכם נשמעות כיום אמירות אוהדות כלפי המשטר האיראני.

התומכים במולין טוענים מנגד כי דבריה הוצאו מהקשרם וכי מטרתה הייתה לבקר את מדיניות החוץ האמריקאית ולא לתמוך בכל מעשיה של איראן. אולם גם חלק ממי שמזדהים עם השמאל האמריקאי מתקשים להסביר כיצד ניתן להגן בפומבי על המשמרות המהפכניות, גוף שהוגדר על ידי וושינגטון עצמה כארגון טרור.

האירוע הזה הוא הרבה יותר מעוד סערה תקשורתית חולפת. הוא חושף את אחד הקרעים העמוקים ביותר בפוליטיקה האמריקאית של 2026: המאבק על גבולות הלגיטימיות. עד כמה רחוק ניתן ללכת בשם ההתנגדות לארצות הברית? האם כל אויב של וושינגטון הופך אוטומטית לבעל ברית? והאם ביקורת על מדיניות אמריקאית חייבת להוביל בהכרח להגנה על משטרים סמכותניים?

אלה שאלות שהוויכוח סביב קורינה מולין מציב במרכז הבמה. אבל מעבר לשאלות התיאורטיות, נותרה עובדה אחת שקשה להתווכח איתה: באולם בניו יורק, מול קהל אמריקאי, נשמעה הגנה מפורשת על המשמרות המהפכניות של איראן — והקהל מחא כפיים.