ישראל תקפה בלב איראן: הלילה שבו שביתת הנשק הפכה לאשליה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

התקיפה הישראלית באיראן לא הייתה עוד פעולה נקודתית. היא הייתה הצהרה אסטרטגית: ישראל אינה מתכוונת לחזור לכללי המשחק של הכלה, תגובה מדודה והמתנה ללחץ אמריקאי. אחרי שאיראן שיגרה טילים בליסטיים לעבר צפון ישראל, לראשונה מאז הפסקת האש באפריל, ירושלים בחרה להשיב ישירות — ולא באמצעות שליחים, לא בזירה צדדית, ולא ברמז.

טיל אירני שיורט בישראל הלילה. בתוך שעות יצאו מטוסי חיל האוויר לתקיפות באיראן. לפי הדיווחים, פיצוצים נשמעו באזורים שונים, ובהם טהרן, תבריז ואספהאן. המרחב האווירי סביב נמל התעופה אימאם חומייני נסגר, ובאיראן החלו לדבר על תקיפה ישראלית נרחבת יותר מכפי שהוערך בתחילה.

הלילה הזה התחיל שעות קודם לכן בביירות. ישראל תקפה יעד של חיזבאללה בדאחייה, המעוז המרכזי של הארגון בדרום הבירה הלבנונית. לפי הדיווחים, לפחות שני בני אדם נהרגו. מבחינת ישראל, מדובר היה בפעולה נגד תשתית צבאית של חיזבאללה. מבחינת איראן, זו הייתה הזדמנות להחזיר את עצמה למרכז הזירה לאחר חודשים של ניסיון אמריקאי לכפות רגיעה.

התגובה האיראנית הגיעה בטילים. מטח בליסטי שוגר לעבר צפון ישראל, מערכות ההגנה האווירית הופעלו, והטילים יורטו. לא היו נפגעים, אך עצם הירי שבר את התקרה הפסיכולוגית של הפסקת האש. לאחר שבועות שבהם ניסו בוושינגטון לשווק את ההסדר כבסיס למשא ומתן רחב יותר, התברר שהשקט היה זמני בלבד.

ישראל לא המתינה זמן רב. בתוך שעות יצאו מטוסי חיל האוויר לתקיפות באיראן. לפי הדיווחים, פיצוצים נשמעו באזורים שונים, ובהם טהרן, תבריז ואספהאן. המרחב האווירי סביב נמל התעופה אימאם חומייני נסגר, ובאיראן החלו לדבר על תקיפה ישראלית נרחבת יותר מכפי שהוערך בתחילה.

המשמעות הצבאית עדיין אינה ברורה במלואה. השאלה הגדולה היא אילו מטרות נפגעו: בסיסי משמרות המהפכה, מתקני טילים, מערכות הגנה אווירית, מחסני אמצעי לחימה או תשתיות פיקוד. אם התקיפה פגעה בלב יכולות השיגור או התיאום האיראניות, מדובר במהלך שיכול לשנות את מאזן ההרתעה. אם הייתה זו תקיפה מוגבלת יותר, היא נועדה בעיקר להעביר מסר: כל ירי ישיר על ישראל ייענה בתוך שטח איראן.

כאן בדיוק נמצא הסיכון. איראן איימה עוד לפני התקיפה כי כל תגובה ישראלית תוביל למכה קשה יותר. כעת טהרן נדרשת להחליט אם להסתפק באיום, להגיב בירי נוסף, להפעיל את חיזבאללה, לפתוח זירות נוספות או לפגוע ביעדים אמריקאיים באזור. כל אחת מהאפשרויות עלולה לדחוף את האזור לסבב רחב בהרבה.

גם עבור דונלד טראמפ, הלילה הזה הוא כישלון של שליטה. הנשיא האמריקאי ניסה להציג את עצמו כמי שמנהל את כללי המשחק במזרח התיכון, אך ישראל פעלה לפי האינטרס הביטחוני שלה, גם כאשר בוושינגטון ביקשו בלימה. אם טראמפ אכן חשב שהפסקת האש העניקה לו שליטה בקצב האירועים, התקיפות הישראליות באיראן הוכיחו שהמציאות חזקה יותר מהצהרות.

השווקים הבינו זאת מיד. מחירי הנפט זינקו, מדינות המפרץ נכנסו לכוננות, ובאזור נשמעה שוב השאלה שממנה כולם חששו: האם מצר הורמוז עומד להפוך שוב לזירת לחץ עולמית. סעודיה דיווחה על אזעקות באזור שבו נמצאים גם כוחות אמריקאיים, איחוד האמירויות סגרה זמנית את המרחב האווירי שלה, וירדן עקבה אחר תנועות חריגות בשמיה. זה כבר אינו אירוע ישראלי־איראני בלבד. זו סכנה אזורית עם מחיר עולמי.

בישראל עבר הלילה תחת דריכות כבדה. הלימודים בוטלו, פיקוד העורף החמיר הנחיות, בתי חולים נערכו להעברת מחלקות למרחבים מוגנים, ונתב"ג פעל תחת הערכת מצב מתמשכת. עבור הציבור הישראלי, העובדה שכל הטילים יורטו אינה מוחקת את התחושה שהמלחמה חזרה לדלת הראשית.

עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית, במיוחד בלוס אנג'לס, מיאמי וניו יורק, זהו לילה מהסוג שמבטל מרחקים. הטלפון לאמא בחיפה, ההודעות מהחברים בצפון, הדאגה לילדים בצבא והמעקב אחרי נתב"ג הופכים את המלחמה לדבר אישי מאוד, גם ממרחק של אלפי קילומטרים.

הבוקר שאחרי יוכרע על ידי שתי שאלות. הראשונה היא עד כמה עמוקה הייתה התקיפה הישראלית באיראן ומה באמת נפגע. השנייה היא עד כמה רחוק איראן מוכנה ללכת כדי להשיב את ההרתעה שלה. אם טהרן תבליג, ישראל תציג ניצחון מבצעי. אם תגיב, האזור עלול להיכנס לסבב חדש, מסוכן ורחב יותר.

שביתת הנשק לא קרסה בגלל הודעה רשמית. היא קרסה ברגע שבו ישראל ואיראן חזרו להחליף מהלומות ישירות. הטילים יורטו, המטוסים חזרו, והדיפלומטים ימשיכו לדבר. אבל הלילה הזה הוכיח דבר אחד ברור: במזרח התיכון של 2026, הפסקת אש אינה בהכרח סוף מלחמה. לפעמים היא רק ההפסקה הקצרה לפני המכה הבאה.