ונצואלה: שמונה ימים מתחת להריסות - המאבטח שיצא חי נגד כל הסיכויים

קטיה לה מאר, ונצואלה – במשך שמונה ימים ארוכים איש לא ידע אם הרנן אלברטו חיל פלורס עדיין בחיים. בעוד צוותי החילוץ שלפו גופות מבין ההריסות שהותירו רעידות האדמה הקטלניות בוונצואלה, המשיכו עשרות מחלצים ממדינות שונות לחפש סימן חיים אחד נוסף. ואז, עמוק מתחת להריסות קניון שקרס לחלוטין, נשמע לפתע קול חלש. נגד כל הסיכויים, המאבטח בן ה־43 עדיין היה בחיים.

מבצע החילוץ, שהסתיים ביום חמישי לפנות בוקר, הפך בתוך שעות לאחד מסיפורי ההישרדות המרגשים ביותר מאז האסון שפקד את ונצואלה. יותר מ־2,200 בני אדם נהרגו ברעידות האדמה, אלפים נוספים נפצעו, ועשרות אלפי מבנים נהרסו – אולם מתוך כל ממדי החורבן, דווקא סיפורו של אדם אחד הצליח להעניק רגע נדיר של תקווה.

חיל פלורס עבד כמאבטח במשמרת לילה בקניון גלריאס פלאיה גרנדה שבעיירת החוף לה גוואירה כאשר שתי רעידות האדמה העוצמתיות הכו באזור ב־24 ביוני. בתוך שניות קרס המבנה כולו. אלא שבעוד רצפות וקירות הבטון התמוטטו סביבו, עמדת האבטחה הקטנה שבה ישב לא קרסה לחלוטין. התא הזעיר יצר כיס אוויר שהגן עליו מהמשקל האדיר של ההריסות – והפך למקלט שהציל את חייו.

אחת המחלצות, מיניאר קויאדו מהצלב האדום של קוסטה ריקה, סיפרה כי דווקא המשפט הראשון שאמר להם היה זה ששבר את לב הצוות כולו. לדבריה, חיל פלורס ביקש מהם שלא יעדכנו את אשתו שהוא עדיין בחיים, למקרה שלא ישרוד את החילוץ. הוא העדיף, כך הסביר, שלא לתת למשפחתו תקווה שתתנפץ אם הניסיון ייכשל.

ימים ארוכים חלפו עד שהמחלצים הצליחו לאתר סימני חיים. צוות מיוחד של הצלב האדום מקוסטה ריקה היה הראשון שיצר עמו קשר באמצעות ציוד חיפוש מתקדם. כשהבינו שהוא בהכרה, החל מרוץ נגד הזמן. כל תזוזה לא נכונה של ההריסות הייתה עלולה להביא לקריסת החלל הקטן שבו שהה ולסיים את חייו בתוך רגע.

אחת המחלצות, מיניאר קויאדו מהצלב האדום של קוסטה ריקה, סיפרה כי דווקא המשפט הראשון שאמר להם היה זה ששבר את לב הצוות כולו. לדבריה, חיל פלורס ביקש מהם שלא יעדכנו את אשתו שהוא עדיין בחיים, למקרה שלא ישרוד את החילוץ. הוא העדיף, כך הסביר, שלא לתת למשפחתו תקווה שתתנפץ אם הניסיון ייכשל.

באותם רגעים אשתו, גוסבימר גונסלס, כבר הייתה בטוחה כמעט שאיבדה את בעלה. רק לאחר שהמחלצים יצרו עמו קשר התבשרה כי הוא חי. היא סיפרה כי לאחר ימים של ייאוש מוחלט הרגישה לפתע כאילו מישהו פתח חלון קטן של אור בתוך החשכה. לזוג שני ילדים צעירים, בני שמונה ועשר.

מבצע החילוץ הפך למבצע בינלאומי מורכב במיוחד. כבאים מצ'ילה הובילו את העבודות בשטח, בסיוע מומחים מארצות הברית, פורטוגל, מקסיקו וקוסטה ריקה. במשך ימים הם חפרו מנהרה צרה בתוך ערימות בטון וברזל, תוך שהם נאבקים בגשמים כבדים, ברעידות משנה ובחשש מתמיד מקריסה נוספת של המבנה.

לצפייה: https://youtu.be/zLSbK5qRtYw

בשלושת הימים האחרונים של המבצע הצליחו הצוותים להעביר לחיל פלורס מים ותמיסות מזון נוזליות דרך פתח צר במיוחד. מצלמה טלסקופית אפשרה להם לעקוב אחר מצבו ולשוחח עמו לאורך כל הדרך. כדי לשמור על רוחו עודדו אותו לדבר, לצייר ולהישאר ערני ככל האפשר.

כבאית צ'יליאנית בשם מריה פס קמפוס ליוותה אותו כמעט ללא הפסקה בשעות האחרונות של המבצע. בסרטון שפרסמו הכבאים נראית קמפוס מבקשת ממנו להרכיב משקפי מגן כדי שחלקיקי בטון לא יפגעו בעיניו בזמן שהחופרים מתקדמים לעברו. המחווה הקטנה הזו המחישה עד כמה עדין ומסוכן היה כל שלב במבצע.

כאשר הצליחו סוף סוף המחלצים לפרוץ אל החלל שבו שהה, נשמעו באתר קריאות שמחה ותשואות. חיל פלורס הוצא בזהירות על אלונקה והועבר לאמבולנס של הצלב האדום, בעוד אנשי צוותי החילוץ מתחבקים בבכי לאחר שמונה ימים של מאבק עיקש שנראה לרגעים רבים כחסר סיכוי.

רעידות האדמה שפגעו בוונצואלה נחשבות לאחת הקטסטרופות הקשות בתולדות המדינה. שתי רעידות בעוצמה 7.2 ו־7.5 החריבו שכונות שלמות בצפון המדינה, הרסו תשתיות חיוניות והותירו אלפי משפחות ללא קורת גג. במדינת לה גוואירה, שבה התרחש גם החילוץ הדרמטי, נרשם מספר ההרוגים הגבוה ביותר.

עבור רבים בוונצואלה הפך חילוצו של חיל פלורס להרבה יותר מסיפור אישי. אחרי ימים ארוכים של תמונות קשות, מניין הרוגים שהמשיך לטפס ואינספור משפחות שחיפשו את יקיריהן, הצליח מאבטח אלמוני אחד להזכיר למדינה שלפעמים גם בתוך ההריסות הכבדות ביותר עדיין מסתתר נס. רגע אחד של חיים הצליח להעניק תקווה לאומה שלמה, בדיוק כאשר נדמה היה שלא נותרה עוד סיבה להאמין.