מי אוהב יותר את אמריקה? הדירוג שהביך את ניו יורק

ניו יורק – דווקא בעיצומן של חגיגות 250 שנות העצמאות של ארצות הברית, מתברר שהמדינה המזוהה יותר מכל עם פסל החירות, אליס איילנד והולדת הממשל האמריקאי אינה נתפסת כאחת הפטריוטיות במדינה. מחקר חדש של אתר הפיננסים וולט האב, שפורסם לקראת יום העצמאות, מדרג את ניו יורק במקום ה־49 מתוך 50 מדינות במדד הפטריוטיות הארצי – ומנפץ בדרך שורה של הנחות יסוד על הקשר בין אידיאולוגיה פוליטית לבין אהבת המדינה.

המחקר אינו בוחן מי מניף יותר דגלים או מי שר בקול רם יותר את ההמנון. במקום זאת, החוקרים ביססו את הדירוג על נתונים מעשיים, ובהם שיעור ההצבעה בבחירות לנשיאות, מספר המשרתים בכוחות המזוינים, שיעור יוצאי הצבא, היקף ההתנדבות בארגונים לאומיים והשתתפות בשירות מושבעים. בסך הכול נבחנו 13 מדדים שחולקו לשני תחומים מרכזיים: מחויבות צבאית ומחויבות אזרחית.

ניו יורק דורגה במקום ה־49 עם אחד הציונים הנמוכים ביותר במדינה, בעיקר בשל מספר נמוך במיוחד של יוצאי צבא ביחס לגודל האוכלוסייה. אחריה, במקום האחרון, דורגה דווקא ארקנסו – אחת המדינות השמרניות ביותר בארצות הברית – בעיקר בשל שיעור ההצבעה הנמוך ביותר בבחירות לנשיאות

בראש הרשימה ניצבת וירג'יניה, שקיבלה את הציון הגבוה ביותר בזכות שילוב של שיעור הצבעה גבוה, מספר רב של אנשי צבא בשירות פעיל ואחוז גבוה במיוחד של יוצאי צבא. מיד אחריה דורגו מונטנה וורמונט – תוצאה שמפתיעה במיוחד משום שוורמונט נחשבת לאחת המדינות הליברליות ביותר בארצות הברית ולבסיס כוחו הפוליטי של הסנאטור ברני סנדרס. למעשה, אחת המסקנות הבולטות של המחקר היא שהמדינות הכחולות אינן בהכרח פחות פטריוטיות מהמדינות האדומות, ולעיתים אף להפך.

בתחתית הדירוג נרשמה הפתעה לא פחות גדולה. ניו יורק דורגה במקום ה־49 עם אחד הציונים הנמוכים ביותר במדינה, בעיקר בשל מספר נמוך במיוחד של יוצאי צבא ביחס לגודל האוכלוסייה. אחריה, במקום האחרון, דורגה דווקא ארקנסו – אחת המדינות השמרניות ביותר בארצות הברית – בעיקר בשל שיעור ההצבעה הנמוך ביותר בבחירות לנשיאות. שתי המדינות, שנמצאות בקצוות מנוגדים של המפה הפוליטית, הגיעו לאותה תוצאה בדיוק: דירוג נמוך במיוחד במדד הפטריוטיות.

האנליסטים של וולט האב מסבירים כי פטריוטיות אינה נמדדת בהצהרות או בסיסמאות אלא במעורבות אמיתית בחיי המדינה. לדבריהם, המדינות שהגיעו לצמרת הן אלה שתושביהן מתגייסים לצבא בשיעורים גבוהים, משתתפים בהצבעות, מתנדבים בקהילה וממלאים חובות אזרחיות. עוד מדגישים החוקרים כי המדינות המובילות מפוזרות ברחבי ארצות הברית ואינן משתייכות למחנה פוליטי אחד.

הדירוג מתפרסם בתקופה רגישה במיוחד עבור ניו יורק. בעוד העיר מארחת את אחד ממוקדי חגיגות 250 שנות העצמאות, היא מוצאת את עצמה כמעט בתחתית הרשימה הארצית. עבור מבקרי הנהגת העיר מדובר בנתון מביך, במיוחד על רקע הוויכוחים הפוליטיים הסוערים סביב זהותה הלאומית של אמריקה והביקורת שמתחו גורמים שמרניים על המסרים שנשמעו באירועי החג.

גם עבור הקהילה הישראלית והיהודית, למחקר יש משמעות מעניינת. שלושת המדדים המרכזיים שנבחנו – שירות, הצבעה והתנדבות – הם ערכים המוכרים היטב לישראלים. רבים מבני הקהילה שירתו בצה"ל, ממשיכים להתנדב בארגונים קהילתיים ומשתתפים באופן פעיל בחיים הציבוריים גם בארצות הברית. במובן הזה, המחקר מזכיר כי פטריוטיות אינה נמדדת במספר הדגלים על המרפסת או בגודל הזיקוקים בשמי ה־4 ביולי, אלא במידת הנכונות של האזרחים לקחת אחריות על החברה שבה הם חיים.

התוצאה המפתיעה ביותר של הדירוג אינה דווקא מצבה של ניו יורק או נפילתה של ארקנסו לתחתית, אלא העובדה שהמחקר מפריך את אחד המיתוסים הגדולים של הפוליטיקה האמריקאית. לפחות לפי הנתונים, אהבת המדינה אינה שייכת לימין או לשמאל. היא נבחנת במעשים – ומי שמשרת, מצביע ומתנדב, הוא זה שמטפס לצמרת.