
על פי נתוני המרכז הלאומי לתיאום כיבוי השריפות, לא פחות מ־68 שריפות ענק בוערות כעת ב־15 מדינות שונות. יותר מ־17,400 לוחמי אש, בסיוע מאות כלי טיס, מסוקים ומטוסי כיבוי, מנסים להשתלט על הלהבות המתפשטות במהירות. מתחילת השנה כבר נשרפו כ־3.72 מיליון אקרים – יותר מ־15 מיליון דונם – שטח הגדול משמעותית מזה שנשרף באותה תקופה בשנה שעברה.
לדברי מומחים, החורף הדל בשלגים במערב ארצות הברית והבצורת הממושכת יצרו תנאי יובש קיצוניים כבר באמצע יולי – תנאים שבדרך כלל מאפיינים רק את סוף הקיץ. המשמעות היא שעונת השריפות החלה מוקדם מהרגיל ועלולה להיות ארוכה וחמורה יותר.

ג'ונתן אוברפק, דיקן בית הספר לסביבה ולקיימות באוניברסיטת מישיגן, מסביר כי אין סתירה בין שריפות ענק לבין שיטפונות הרסניים. לדבריו, ככל שהאטמוספרה מתחממת, היא מייבשת את הקרקע והצמחייה במהירות רבה יותר, אך באותה עת מסוגלת להכיל כמויות גדולות יותר של אדי מים. התוצאה היא שילוב של יובש קיצוני באזורים מסוימים וגשמים עזים במיוחד באחרים.
במקביל, העשן העולה מהשריפות בקנדה ממשיך לנוע דרומה ולכסות חלקים נרחבים של ארצות הברית. ענני עשן כבדים נצפו מעל אזור האגמים הגדולים, המערב התיכון, הצפון־מזרח ואזור וושינגטון הבירה, ויותר מ־100 מיליון בני אדם חיים תחת התרעות רשמיות של שירות מזג האוויר הלאומי. בחלק מהאזורים הומלץ לתושבים להימנע מכל פעילות גופנית מחוץ לבית, ואילו אוכלוסיות רגישות – ילדים, קשישים וחולי לב וריאות – התבקשו להישאר במבנים סגורים ככל האפשר.
אחת הערים שנפגעו במיוחד היא שיקגו, שדורגה ביום שישי במקום השני בעולם במדד זיהום האוויר של חברת "איי־קיו־אייר". הרשויות סגרו חופים ופארקים לאורך אגם מישיגן, ביטלו אירועים קהילתיים והעבירו פעילויות קיץ למבנים סגורים. דווקא בימים שבהם הטמפרטורות מטפסות אל מעל 32 מעלות, אלפי משפחות שאין ברשותן מיזוג אוויר נאלצות להסתגר בבתיהן כדי להימנע מחשיפה לעשן.
בדרום המדינה התמונה הפוכה לחלוטין. בעוד חלקים גדולים מהמערב נאבקים ביובש קיצוני, אזור "היל קאנטרי" בטקסס מוצף כבר שלושה ימים ברציפות בעקבות כמויות גשם חריגות במיוחד. בחלק מהאזורים ירדו בתוך ימים ספורים כמעט 690 מילימטרים של גשם – כמות השווה למשקעים של שנה שלמה במקומות רבים.
מושל טקסס גרג אבוט הודיע כי לפחות שני בני אדם נהרגו בשיטפונות האחרונים, לאחר שנסחפו במי הזרמים העזים. מאות תושבים נוספים חולצו מבתים, מכלי רכב ומאזורי הצפה. אבוט הזהיר כי גם אם הגשמים ייחלשו, הנהרות הגדולים ימשיכו לעלות בימים הקרובים, ולכן הסכנה עדיין רחוקה מלהסתיים.
העיתוי כואב במיוחד עבור תושבי האזור. רק לפני שבועות אחדים ציינו בטקסס שנה לאסון השיטפונות הקטלני בנהר גוודלופה, שבו נהרגו לפחות 135 בני אדם. כעת שוב מוצאות את עצמן אותן קהילות בדיוק מתמודדות עם הצפות הרסניות.
בעיני חוקרי האקלים, שלושת האסונות הללו אינם אירועים נפרדים אלא חלק מאותה מערכת. פרופסור ג'סי ברמן מאוניברסיטת מינסוטה מסביר כי כאשר כמה אירועי קיצון מתרחשים בו־זמנית, השפעתם על בריאות הציבור ועל מערכות החירום גדולה בהרבה מסכום חלקיהם.
הקלימטולוג מייקל מאן מאוניברסיטת פנסילבניה מסביר כי אחד הגורמים המרכזיים הוא שינוי בהתנהגות זרם הסילון, היוצר גלי מזג אוויר שנשארים תקועים מעל אותו אזור במשך ימים ואף שבועות. לדבריו, תופעה זו הפכה שכיחה הרבה יותר בעשורים האחרונים, והיא מובילה הן לגלי חום ממושכים, הן לשריפות ענק והן לגשמים קיצוניים.
גם ג'ונתן אוברפק, דיקן בית הספר לסביבה ולקיימות באוניברסיטת מישיגן, מסביר כי אין סתירה בין שריפות ענק לבין שיטפונות הרסניים. לדבריו, ככל שהאטמוספרה מתחממת, היא מייבשת את הקרקע והצמחייה במהירות רבה יותר, אך באותה עת מסוגלת להכיל כמויות גדולות יותר של אדי מים. התוצאה היא שילוב של יובש קיצוני באזורים מסוימים וגשמים עזים במיוחד באחרים.
עבור מיליוני אמריקנים, כל ההסברים המדעיים הללו כבר אינם תיאוריה. הם מתורגמים למציאות יומיומית של אוויר שאי אפשר לנשום, בתים המאוימים בלהבות, כבישים שהפכו לנהרות וקהילות שלמות שנאלצות להתמודד עם אסון אחר אסון. אם בעבר אירועים כאלה נחשבו נדירים, סוף השבוע הנוכחי ממחיש עד כמה הם הופכים לחלק בלתי נפרד מהקיץ האמריקני – ומדוע מדעני האקלים מזהירים שהגרוע ביותר עוד עשוי להיות לפנינו.