הגביע של יאמאל, הפרידה של מסי: סוף עידן בכדורגל העולמי

 לא היה צריך להמתין לטקס הענקת הגביע כדי להבין שהרגע הגדול באמת של גמר מונדיאל 2026 לא היה ההנפה הספרדית. הוא התרחש כמה דקות קודם לכן, כשלאו מסי ישב לבדו על כר הדשא באצטדיון מטלייף בניו ג'רזי, הביט אל היציעים וניסה לעכל את מה שנראה כמו הופעתו האחרונה בגביע העולם. בעוד שחקני ספרד החלו לחגוג סביבו, האיש שהגדיר דור שלם של אוהדי כדורגל ירד מהבמה הגדולה בעולם עם דמעות בעיניים – ולא עם הגביע שעליו חלם.

82 אלף צופים מילאו את האצטדיון במזרח רתרפורד, בהם גם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כדי לראות האם מסי יצליח להשלים סוף מהאגדות עם זכייה שנייה ברציפות בגביע העולם. במקום זאת הם היו עדים להכתרתה של אלופה חדשה. ספרד ניצחה 0:1 לאחר הארכה, זכתה בגביע העולם השני בתולדותיה מאז ההנפה ההיסטורית ב־2010, והבהירה כי מרכז הכובד של הכדורגל העולמי עבר לידיים צעירות יותר.

מי שחתם את הערב היה דווקא שחקן שעלה מהספסל. פראן טורס, שנכנס כמחליף במהלך המחצית השנייה, ניצל בדקה ה־106 מהלך קבוצתי נהדר, לאחר שניקו ויליאמס הצליח להשאיר כדור חי ברחבה, ודחק מקרוב את שער הניצחון מול אמיליאנו מרטינס. עבור טורס זה היה רגע השיא של הקריירה, ועבור ספרד – השער שהפך דור מוכשר במיוחד לאלוף העולם.

"היו הרבה עצבים כי בצד השני עמד מסי", אמר טורס בסיום. "אבל האמנו בדרך שלנו מהרגע הראשון. ידענו שאם נמשיך לשחק את הכדורגל שלנו, הרגע יגיע. בסוף הוא הגיע."

הרגע הגדול באמת של גמר מונדיאל 2026 לא היה ההנפה הספרדית. הוא התרחש כמה דקות קודם לכן, כשלאו מסי ישב לבדו על כר הדשא באצטדיון מטלייף בניו ג'רזי, הביט אל היציעים וניסה לעכל את מה שנראה כמו הופעתו האחרונה בגביע העולם. בעוד שחקני ספרד החלו לחגוג סביבו, האיש שהגדיר דור שלם של אוהדי כדורגל ירד מהבמה הגדולה בעולם עם דמעות בעיניים

הניצחון הספרדי לא היה מקרי. כמעט לכל אורך המשחק שלטה ספרד ללא עוררין, החזיקה בכדור בכ־65 אחוזים מהזמן וייצרה עשרים איומים לעבר שערה של ארגנטינה. האלופה המכהנת, לעומת זאת, התקשתה כמעט לכל אורך הערב לייצר התקפות מסוכנות. למעשה, במשך תשעים הדקות הראשונות לא הצליחה ארגנטינה אפילו לבעוט פעם אחת למסגרת.

מי שהחזיק אותה בחיים היה השוער אמיליאנו מרטינס, שסיפק סדרת הצלות יוצאת דופן, ובהן עצירה גדולה לבעיטה החופשית של לאמין ימאל בתוספת הזמן. בלעדיו, המשחק היה עשוי להיות מוכרע הרבה לפני ההארכה.

הדרמה הגדולה הגיעה בדקות האחרונות של הזמן החוקי. אנזו פרננדס איבד את קור רוחו, מחה בצורה בוטה נגד החלטת השופט וספג כרטיס צהוב שני שהותיר את ארגנטינה בעשרה שחקנים לקראת ההארכה. עבור אלופת העולם זו הייתה מכה שממנה כבר לא הצליחה להתאושש.

ספרד אמנם ראתה שער נפסל בתחילת ההארכה בעקבות עבירה במהלך שהוביל אליו, אך המשיכה ללחוץ ללא הפסקה. בסופו של דבר הגיע גם שער ההכרעה של טורס, בעוד הניסיון הרציני הראשון של ארגנטינה להבקיע הגיע רק עמוק בתוך תוספת הזמן של ההארכה, כשג'וליאנו סימאונה בעט מעל המשקוף.

אבל יותר מהשער, ייזכר הגמר הזה כרגע שבו הועבר הלפיד מדור לדור.

בצד אחד עמד מסי בן ה־39, גדול שחקני הכדורגל של דורו ואחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים. בצד השני עמד לאמין ימאל בן ה־19, שכבר מסומן כאחד הכוכבים הגדולים של העשור הבא. דקות לאחר השריקה ניגש הכישרון הספרדי אל מסי, לחץ את ידו וחיבק אותו לעיני המצלמות. בהמשך אף הצביע על הכוכב החדש שיתווסף מעל סמל נבחרת ספרד – מחווה שסימלה את חילופי המשמרות בין שני דורות.

לא כל התמונות מהערב היו חגיגיות. מיד לאחר השריקה התפתחה מהומה בין שחקני שתי הנבחרות. ליאנדרו פארדס התעמת עם אריק גרסיה וגאבי, ניקולס אוטמנדי התעמת עם רודרי, וגם המאמן ליונל סקאלוני נאלץ להיות מורחק מהעימותים. מי שבחר להישאר מחוץ למהומה היה דווקא מסי, שעבר בין שחקני ספרד, לחץ את ידיהם וברך אותם על הזכייה.

שוער נבחרת אנגליה לשעבר, ג'ו הארט, ששימש פרשן ברשת השידור הבריטית, סיכם את התמונות במילים חריפות. "זה היה מראה מכוער", אמר. "האדם היחיד שהפגין קלאסה אמיתית היה ליאו מסי."

הגמר גם חתם את המונדיאל הראשון שנערך בשלוש מדינות – ארצות הברית, קנדה ומקסיקו – טורניר שהכניס שורת חידושים, ובהם מופע מחצית ראשון אי פעם בגמר גביע העולם והיערכות מיוחדת להתמודדות עם עומסי החום בצפון אמריקה.

עבור מאות אלפי ישראלים החיים בארצות הברית היה זה גם מונדיאל ביתי במיוחד. במשך חודש שלם הם מילאו אצטדיונים מלוס אנג'לס ועד ניו יורק, ובפעם הראשונה יכלו לצפות במשחקי גביע העולם בשעות נוחות של אחר הצהריים והערב.

אבל יותר מכל, מונדיאל 2026 ייזכר כרגע שבו נסגר כנראה אחד הפרקים הגדולים בתולדות הספורט. ספרד אמנם הניפה את הגביע והפכה שוב לאלופת העולם, אולם התמונה שתלווה את הטורניר עוד שנים רבות תהיה אחרת לגמרי: לאו מסי, יושב לבדו על כר הדשא בניו ג'רזי, מביט בגביע שמתרחק ממנו בפעם האחרונה – ומותיר אחריו מורשת שככל הנראה איש לא יצליח לשחזר.