אנטי־ישראלי, כריזמטי וכשיר לנשיאות: הניצחון המדאיג של "הממדאני של מישיגן"

עבדול אל־סייד עוד לא נבחר לסנאט, אבל הניצחון שלו בפריימריז הדמוקרטיים במישיגן כבר הפך אותו לאחת הדמויות המדוברות בשמאל האמריקאי. המועמד בן ה־41, שכבר זכה לכינוי "הממדאני של מישיגן", גבר על חברת הקונגרס היילי סטיבנס למרות תמיכה רחבה שקיבלה מממסד המפלגה ועשרות מיליוני דולרים שהושקעו במרוץ. כעת, בזמן שהוא נערך לקרב מול הרפובליקני מייק רוג'רס בנובמבר, יש מי שכבר מעלים אפשרות גדולה ומדאיגה הרבה יותר: התמודדות עתידית שלו על נשיאות ארצות הברית.

ההשוואה לזוהראן ממדאני אינה מקרית. בדומה לראש עיריית ניו יורק, אל־סייד הוא מוסלמי צעיר וכריזמטי, בן למשפחת מהגרים, שהצליח לסחוף צעירים ופעילי שמאל סביב מסרים כלכליים פרוגרסיביים, אנטי-אמריקאיים וכמובן עם עמדות חריפות נגד ישראל. הוא תומך בביטוח בריאות ממשלתי לכל האזרחים, בביטול רשות ההגירה והמכס ובצמצום כוחם של בעלי ההון בפוליטיקה. במהלך הקמפיין הוא זכה לתמיכתם של ברני סנדרס, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, רשידה טליב וקמלה האריס, וגם אימץ את נוסחת הבחירות הקליטה: "Money out of politics. Money in your pocket. Medicare for All".

עבדול אל-סייד ניצח בפריימריז הדמוקרטיים במישיגן 

אבל יש הבדל אחד, משמעותי במיוחד, בין שתי הדמויות. ממדאני נולד באוגנדה וקיבל אזרחות אמריקאית רק ב־2018, ולכן אינו יכול להתמודד לנשיאות לפי החוקה האמריקאית. אל־סייד, לעומתו, נולד במישיגן להורים שהיגרו ממצרים, והוא אזרח אמריקאי מלידה. הוא גם כבר עבר את גיל 35 וחי בארצות הברית במשך יותר מ־14 שנים - שלושת התנאים שקובעת החוקה למועמד לנשיאות. אם ירצה לעשות זאת בעתיד, אין בפניו מחסום חוקתי.

האפשרות הזו כבר אינה קיימת רק בשולי הרשת. באתר Axios דווח לאחר ניצחונו כי גורמים בשמאל החלו להעלות את שמו כמועמד אפשרי לנשיאות ב־2028, אף שאל־סייד עצמו אמר כי הוא שולל בשלב זה התמודדות. גם ה־New Yorker תיאר אותו כמועמד המוכשר ביותר בגל הפרוגרסיבי הנוכחי: נואם כריזמטי, בעל יכולת להתמודד עם שאלות קשות, רופא ובעל דוקטורט מאוניברסיטת אוקספורד. מאחורי התדמית עומד גם ארגון שטח משמעותי, שקיים כמעט 500 אירועים ביותר מ־100 יישובים והצליח להתגבר על יתרון עצום בהוצאות הפרסום של יריבתו.

לצד הכישרון הפוליטי, אל־סייד מביא איתו רקורד ארוך של התבטאויות קשות נגד ישראל. שעות לפני שהוכרז כמנצח בפריימריז הוא אמר כי ישראל הפכה תחת בנימין נתניהו ל"תוקפנית" ו"צמאת דם", אך הדגיש שהביקורת שלו אינה מסתכמת בראש הממשלה. לדבריו, ישראל מקיימת כבר שנים "משטר אפרטהייד בלתי חוקי", ביצעה "רצח עם" וגררה את ארצות הברית למלחמה שאין לה סיבה להשתתף בה. בריאיון אחר ל־CNN הוא כינה את ישראל "מדינה סוררת".

אחרי שניצח, הנשיא דונלד טראמפ סימן את אל-סייד וכינה אותו "קומוניסט שמפסיד ושונא יהודים ואת ישראל", ואף טען כי השנאה הזו "בוערת בלבו".

ברני סנדרס, עבדול אל-סייד ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז

אל־סייד מתנגד לכל סיוע צבאי אמריקאי לישראל, לרבות מימון מערכות הגנה כמו כיפת ברזל. הוא טוען שאינו רואה הבדל עקרוני בין נשק התקפי להגנה צבאית, ושאת כספי המסים האמריקאיים יש להשקיע בבתי ספר, בכבישים ובשירותי בריאות במישיגן. בעבר אף השווה בין ממשלת ישראל לחמאס: כשנשאל ב־CNN אם ישראל "מרושעת בדיוק כמו חמאס", השיב בחיוב ואמר כי שני הצדדים מרושעים. 

גם זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית היא סימן שאלה עבורו. באירוע שקיים עם תומכים יהודים במאי אמר אל־סייד כי הוא "מתקשה" להשיב כאשר הוא נשאל אם לישראל יש זכות להתקיים כמדינה יהודית. לדבריו, יש להסביר לו מה פירוש המונח וכיצד הוא מתיישב עם ערכים ליברליים. בהמשך הוא אף טען כי כל הגדרה אפשרית של מדינה יהודית מובילה לביטוי כלשהו של ערכים שאינם ליברליים.

אחת ההתבטאויות שעוררו את הטענות החמורות ביותר נגדו הגיעה כאשר נשאל אם תמיכתם של פוליטיקאים דמוקרטים בישראל יכולה לנבוע מסיבה שאינה כסף. "לא אם אתה דמוקרט ומאמין בזכויות אדם", השיב. מבקריו ראו בכך שימוש במוטיב אנטישמי ישן הקושר תמיכה בישראל לכסף ולהשפעה יהודית. יריבתו סטיבנס האשימה אותו בכך שהוא רוצה "להאשים יהודים אמריקאים בכל הבעיות שלו", והליגה נגד השמצה טענה כי הוא הפיץ מסרים אנטישמיים במהלך הקמפיין.

הדאגה בקהילה היהודית גברה גם בעקבות החלטתו לקיים עצרות בחירות עם הסטרימר חסן פיקר, שהשמיע לאורך השנים אמירות אנטישמיות ותומכות טרור. פיקר טען בין היתר שחמאס "טוב פי אלף" מישראל, אמר שהיה מצביע לחמאס על פני ישראל "בכל פעם", המעיט במעשי האלימות המינית ב־7 באוקטובר והתבטא בעבר באופן מבזה נגד חרדים. ראש ה-ADL ג'ונתן גרינבלט כינה את החלטתו של אל־סייד להופיע לצדו "מזעזעת לחלוטין". אל־סייד מצדו טען שחלק מהאמירות הוצאו מהקשרן, סירב להתנצל על הופעותיו עם פיקר ואמר שהמחנה הפרוגרסיבי גדול יותר מהמחלוקת סביב התבטאויותיו.

אל־סייד דוחה בתוקף את הטענה שהוא אנטישמי. הוא מצהיר כי הוא "אוהב ומכבד את העם היהודי", מבטיח להיאבק באנטישמיות ואומר שמחויבותו לביטחונם של יהודים זהה למחויבותו לביטחון בנותיו. לטענתו, יריביו מנסים לטשטש בכוונה את ההבדל בין שנאת יהודים לבין ביקורת על ממשלת ישראל ואיפא"ק. עם זאת, ההתבטאויות, החיבורים הפוליטיים והסירוב להכיר בבירור בזכותה של מדינה יהודית להתקיים ממשיכים לעורר חשש בקרב ארגונים יהודיים במישיגן וברחבי ארצות הברית.

הבחירות בנובמבר יהיו המבחן הגדול הראשון שלו מחוץ לקהל המצביעים הדמוקרטי. מישיגן היא מדינת מפתח שטראמפ ניצח בה ב־2024, ורוג'רס כבר הוכיח שהוא מסוגל להגיע למרחק קטן מניצחון במרוץ לסנאט. אם אל־סייד יצליח לנצח גם שם, הוא יהיה הסנאטור המוסלמי הראשון בתולדות ארצות הברית ויקבל במה לאומית שתוכל להפוך אותו לאחד ממנהיגי הדור הבא של המפלגה הדמוקרטית. ממדאני אולי סלל את הדרך לעלייתו של שמאל חדש, צעיר ואנטי־ממסדי — אבל אל־סייד, בניגוד אליו, יכול מבחינה חוקתית לקחת את הדרך הזו עד לבית הלבן.