
הסוכנים הציגו צו מנהלי, מסמך שנחתם בתוך רשות ההגירה ולא בידי שופט פדרלי. עובדת חברת התעופה דרשה צו שיפוטי וסירבה לפתוח בפניהם את הדרך אל תא הנוסעים. כך הפך שער עלייה שגרתי לזירת עימות בין זרועות הממשל לבין חברה מסחרית שלא הייתה מוכנה לאפשר מעצר בתוך המטוס ללא מסמך משפטי שלדעתה היה מספק.
התקרית שהתרחשה ב־25 ביולי הייתה אחת מלפחות חצי תריסר התנגשויות דומות שבהן הייתה מעורבת סאות׳ווסט בשבועות האחרונים, לפי מסמכים שנבחנו בידי ״וול סטריט ג׳ורנל״. היא גם חשפה את הקרב החדש המתחולל בשדות התעופה ברחבי ארצות הברית: סוכני הגירה מגבירים את המעצרים ליד שערי העלייה למטוס, דלפקי הכרטוס וגשרי העלייה, בעוד חברות התעופה חוששות לבטיחות הנוסעים והעובדים ומסרבות לעיתים לשתף פעולה בלי סמכות משפטית ברורה.

הסוכנים הציגו צו מנהלי, מסמך שנחתם בתוך רשות ההגירה ולא בידי שופט פדרלי. עובדת חברת התעופה דרשה צו שיפוטי וסירבה לפתוח בפניהם את הדרך אל תא הנוסעים. כך הפך שער עלייה שגרתי לזירת עימות בין זרועות הממשל לבין חברה מסחרית שלא הייתה מוכנה לאפשר מעצר בתוך המטוס ללא מסמך משפטי שלדעתה היה מספק.
במשך שנים בוצעו מעצרי הגירה מזדמנים בנמלי תעופה, בעיקר נגד אנשים שכבר הוצאו נגדם צווי גירוש סופיים. אלא שבחודשים האחרונים השתנתה השיטה. הרשויות משתמשות במידע שמקורו במינהל אבטחת התחבורה כדי לאתר נוסעים מראש, ולעיתים ממתינות להם בנקודה שבה קשה במיוחד להיעלם: לאחר שהזדהו, מסרו את פרטיהם ונכנסו למסלול העלייה לטיסה.
היקף שיתוף המידע גדול בהרבה מכפי שהיה ידוע בעבר. נתונים פנימיים שנחשפו באפריל הראו כי מינהל אבטחת התחבורה העביר לרשות ההגירה מידע על יותר מ־31 אלף נוסעים מתחילת כהונתו השנייה של טראמפ ועד פברואר 2026. המידע הוביל ליותר מ־800 מעצרים. תוכנית ״טיסה בטוחה״, שנוצרה במקור כדי לבדוק נוסעים מול רשימות מעקב ביטחוניות, משמשת כעת גם לזיהוי יעדים לאכיפת חוקי ההגירה.
כעת ההיקף גדל עוד יותר. לפי גורם ממשלתי שצוטט בדיווח, במהלך החודש האחרון ביצעו הסוכנים בשדות התעופה בין כתריסר לשלושה תריסרי מעצרים ביום. הפעילות נרשמה בנמלי תעופה מסן פרנסיסקו ועד מיאמי, קנזס סיטי, דנוור, לאס וגאס ודאלאס.
גם זהות הנעצרים השתנתה. לצד מי שכבר הוצא נגדם צו גירוש, הסוכנים עצרו נוסעים שהוויזות שלהם פקעו אף שהיו להם בקשות הגירה תלויות ועומדות, אישורי עבודה או הליכים לקבלת מקלט ומעמד של תושב קבע. עורכי דין להגירה מזהירים כי מדובר באוכלוסייה שבעבר לא עמדה בראש סדר העדיפויות של הרשות, וכי עצם קיומו של הליך פתוח אינו מבטיח עוד שהנוסע יורשה להמשיך בדרכו.
ביולי נעצר בנמל התעופה דאלאס–פורט וורת׳ ד״ר ברהאנו קיברט, מרצה בבית הספר לרוקחות של אוניברסיטת מרילנד, שהגיע לטקסס כדי להשתתף בכנס ולקבל פרס הצטיינות בהוראה. המשרד לביטחון המולדת טען כי הוויזה שלו פקעה בשנת 2024 וכי הוא נותר במדינה שלא כחוק. באוניברסיטה ציינו כי החזיק באישור עבודה תקף והביעו תמיכה בשובו לתפקיד.
המעצרים מתרחשים על רקע לחץ כבד שהפעיל הבית הלבן על רשות ההגירה להעלות את המספר היומי לכאלפיים עצורים. שדות התעופה מספקים לרשות יתרון ברור: הנוסעים מוסרים את שמם המלא, תאריך לידתם ופרטי טיסתם; עוברים בדיקת זהות; ומגיעים למקום ולשעה ידועים מראש. במקום לחפש אדם בביתו או במקום עבודתו, הסוכנים יכולים להמתין לו בין דלפק הכרטוס לשער העלייה.
אבל הנוחות עבור הסוכנים הפכה לסיוט עבור חברות התעופה. מעצר ליד שער צפוף עלול לגרור צעקות, התנגדות, צילום מצד נוסעים ועיכוב של הטיסה כולה. כאשר סוכנים מבקשים להיכנס לגשר העלייה או למטוס, העובדים נאלצים בתוך שניות לקבוע אם המסמך שבידיהם מעניק להם סמכות מספקת.
״אני מודאג מהסלמה, ואני מודאג מהאנשים שעומדים מסביב״, אמר פיל וושינגטון, שכיהן עד לאחרונה כמנכ״ל נמל התעופה הבינלאומי של דנוור. החשש שלו אינו תיאורטי. בדנוור תועדו סוכנים עוצרים אישה בגשר העלייה למטוס של סאות׳ווסט. בלאס וגאס נעצרה אישה שהמתינה לטיסת ג׳טבלו, לאחר שהסוכנים טענו כי נשארה בארצות הברית מעבר לתוקף אשרתה.
במקרה נוסף, בנמל תעופה בדרום ארצות הברית, ביקשו הסוכנים מחברת תעופה לאפשר להם להיכנס לגשר העלייה כדי לעצור אב שעמד לטוס עם רעייתו וילדיו. החברה סירבה לסייע, והמשפחה לא הגיעה לבסוף לטיסה. המקרה המחיש כיצד חברות התעופה מוצאות את עצמן בתפקיד שלא ביקשו: שומרות הסף בין סוכני הממשלה לבין הנוסעים.
סאות׳ווסט מסרה כי היא מחויבת לבטיחות הנוסעים והעובדים וכי הנחתה את אנשיה לוודא שרשויות האכיפה מציגות תיעוד משפטי מתאים לפני מסירת מידע על לקוחות. ג׳טבלו הדגישה כי אינה אוספת מידע על מעמד ההגירה של נוסעיה וכי אין לה תוכנית לזהות לקוחות או לדווח עליהם בשל מעמדם.
הוויכוח מתמקד כעת בהבדל המכריע בין צו מנהלי לצו שיפוטי. צו מנהלי נחתם בידי גורם ברשות ההגירה ומורה לסוכנים לעצור אדם שלטענת הרשות ניתן לגרשו. הוא אינו שווה לצו חיפוש או מעצר שנחתם בידי שופט, ובדרך כלל אינו מעניק לסוכנים סמכות להיכנס בכוח למרחב פרטי. השאלה אם מטוס, גשר עלייה או אזור תפעולי של חברת תעופה נחשבים מרחב שאליו ניתן להיכנס באמצעות צו כזה בלבד נמצאת כעת בלב המחלוקת.
נציגי ענף התעופה נפגשו בסוף יולי עם אנשי המשרד לביטחון המולדת ודרשו כללים ברורים: האם סוכני ההגירה רשאים לעלות למטוסים; איזה צו עליהם להציג; מה נדרש מעובדי השער; והאם אפשר לבצע את המעצרים מוקדם יותר, באזור הבידוק הביטחוני, במקום ליד נוסעים שכבר עומדים לעלות לטיסה.
גם איגוד הדיילים הזהיר מפני הסכנה. במכתב לחברות התעופה התריעה נשיאת האיגוד, שרה נלסון, מפני סוכנים שנכנסו לכאורה לגשרי עלייה ללא אישור. האיגוד הזכיר מקרה במיניאפוליס שבו סוכן עלה לטיסה כדי לתשאל נוסע שאמר דברים נגד נוכחות אנשי ההגירה בשדה ולאיים עליו בגירוש.
המשרד לביטחון המולדת דוחה את הביקורת וטוען כי הרשויות פשוט אוכפות את חוקי ההגירה ואת מדיניות הממשל. אלא שמבחינת הנוסעים, המציאות החדשה ברורה: טיסה פנימית, שבעבר נתפסה כנסיעה שגרתית בתוך ארצות הברית, עלולה להפוך עבור מי שמעמדו אינו מוסדר לחלוטין לנקודת מפגש עם סוכני הגירה.
עבור ישראלים וזרים אחרים הנמצאים בארצות הברית באשרה זמנית, האזהרה חריפה במיוחד. מי שהאשרה שבדרכונו פקעה, שממתין להכרעה בבקשה אחרת או שמסתמך על אישור עבודה, אינו יכול עוד להניח שטיסה בתוך המדינה תעבור ללא בדיקה של תיק ההגירה שלו. המעמד המשפטי משתנה ממקרה למקרה, והחזקה באישור עבודה או בבקשה תלויה ועומדת אינה בהכרח מונעת עיכוב או מעצר.
כך הופכים שדות התעופה, שנבנו כדי להעביר אנשים ממקום למקום, לרשת שבה כל שם ברשימת נוסעים עשוי להדליק התראה. חברות התעופה מנסות כעת למנוע מהמטוסים להפוך לחדרי מעצר — אבל המאבק על הדלת, על הצו ועל הרגע האחרון לפני ההמראה רק מתחיל.