בגלל בוריטו: ואנס הכריז מלחמה על הימין הישן

מכל הנושאים שעלולים היו להצית מלחמה פנימית במפלגה הרפובליקנית — העימות עם איראן, פרשת ג'פרי אפשטיין או המאבקים בתוך ממשל טראמפ — איש לא ציפה שהניצוץ יגיע דווקא מבוריטו. אבל תלונה קצרה של סטודנט על ארוחה במחיר 20 דולר הידרדרה בתוך שעות לחילופי עלבונות בין כמה מהקולות הבולטים בימין האמריקאי, וחשפה קרע עמוק בשאלה מי ינהיג את המפלגה אחרי דונלד טראמפ.

הסערה החלה כאשר אנדרו קולווט, דובר ארגון הצעירים השמרני נקודת מפנה ארצות הברית, פרסם ברשת אקס דברים ששמע מסטודנט המזוהה עם הארגון. "בוריטו לא אמור לעלות 20 דולר", אמר הצעיר. קולווט הסביר כי חלק מההתייקרות הוא תוצאה מתמשכת של תקופת הקורונה ושל האינפלציה בימי ממשל ביידן, אך הדגיש כי מבחינת הצרכנים התחושה פשוטה: מוצרים בסיסיים עולים הרבה יותר מדי.

הטענה נגעה בעצב חשוף. יוקר המחיה ממשיך להטריד את הציבור האמריקאי גם לאחר שובו של טראמפ לבית הלבן, והמחירים המצטברים של מזון, דיור, ביטוח ואנרגיה עדיין גבוהים בהרבה משהיו לפני כמה שנים. ביוני אמנם ירדה האינפלציה השנתית ל־3.5 אחוזים, לאחר שעמדה על 4.2 אחוזים במאי, אך מחירי המזון מחוץ לבית המשיכו לעלות. מבחינת הבוחרים, הירידה בקצב האינפלציה אינה אומרת שהמחירים חזרו לאחור — אלא רק שהם מתייקרים לאט יותר.

הדיון קיבל תפנית חדה כאשר סגן הנשיא ג'יי־די ואנס נכנס לזירה. במקום להתווכח עם תיסן על נתוני המחירים, הוא בחר בעקיצה אישית על הרגלי האכילה שלו. "אני מופתע לשמוע את מארק אומר את זה", כתב ואנס, שאף איית את שמו הפרטי של תיסן באופן שגוי. "אם פגשתם אותו אי פעם במציאות, די ברור שהאיש מעולם לא החמיץ בוריטו".

מארק תיסן, מנהל כתיבת הנאומים לשעבר בבית הלבן של הנשיא ג'ורג' וו. בוש וכיום פרשן שמרני, הגיב בזלזול. "תבכה לי נהר", כתב ברשת אקס, וטען כי הבוריטו בקפטריה של המכללה ממילא כלול בתוכנית הארוחות של הסטודנט. בעיני תיסן, לא היה מדובר בהוכחה למשבר כלכלי אלא בתלונה מוגזמת של צעירים שאינם יודעים להתנהל במסגרת תקציב.

בן שפירו הצטרף למתקפה וטען כי בוריטו רגיל אינו עולה 20 דולר, וכי מי שבוחר לשלם סכום כזה בלי להיות עשיר פשוט מתנהל באופן שגוי. לדבריו, למדינה יש די בעיות אמיתיות גם בלי להפוך את הציפייה לארוחה ברמת מסעדת גורמה לאחריותה של הממשלה.

הדיון קיבל תפנית חדה כאשר סגן הנשיא ג'יי־די ואנס נכנס לזירה. במקום להתווכח עם תיסן על נתוני המחירים, הוא בחר בעקיצה אישית על הרגלי האכילה שלו. "אני מופתע לשמוע את מארק אומר את זה", כתב ואנס, שאף איית את שמו הפרטי של תיסן באופן שגוי. "אם פגשתם אותו אי פעם במציאות, די ברור שהאיש מעולם לא החמיץ בוריטו".

העלבון הפך מיד את הוויכוח המשונה לסערה פוליטית. תומכי ואנס חגגו את המתקפה כהוכחה לכך שסגן הנשיא מבין את התסכול של צעירים הנאבקים ביוקר המחיה ואינו מוכן לקבל הטפות מצד האליטה השמרנית הוותיקה. מבקריו טענו כי מדובר בהשפלה אישית שאינה הולמת את תפקידו וכי הבית הלבן הפך ויכוח כלכלי רציני לקרב רשת ילדותי.

גם חבר הקונגרס הרפובליקני מטקסס דן קרנשו נשאב לעימות. הוא הציע לצעירים המתלוננים על המחירים למצוא עבודה ולאכול אטריות זולות, ואף האשים חלק מהמבקרים באימוץ רעיונות קומוניסטיים. תגובתו עוררה מתקפה מצד פעילים המזוהים עם מחנה טראמפ, שטענו כי היא ממחישה עד כמה חלק מההנהגה הרפובליקנית מנותק מחייהם של בוחרים צעירים ושל משפחות ממעמד הביניים.

הבוריטו עצמו הוא כמובן רק הסמל. מתחת לוויכוח על מחיר ארוחת צהריים מתנהל מאבק אידיאולוגי על עתידה של המפלגה הרפובליקנית. בצד אחד ניצבים השמרנים המסורתיים, ממשיכי דרכו של הנשיא רונלד רייגן, המאמינים במסים נמוכים, ממשלה קטנה, אחריות אישית ושוק חופשי. לפי הגישה הזאת, תפקידה של הממשלה אינו להבטיח שכל ארוחה תהיה זולה, אלא ליצור תנאים שבהם עסקים יתחרו והצרכנים יבחרו כיצד להוציא את כספם.

מולם צומח דור פופוליסטי חדש, המזוהה עם ואנס ועם חלקים רחבים מתנועת טראמפ. אנשיו אינם מסתפקים עוד בהבטחה שהשוק יפתור הכול. הם תומכים בשימוש פעיל בכוחה של הממשלה כדי להגן על תעשיות אמריקאיות, להגביל סחר עם מדינות יריבות, לעודד הקמת משפחות, להעלות שכר ולהיאבק בחברות שלדבריהם התעשרו על חשבון מעמד העובדים.

התפיסה הזאת מכונה לעיתים "שמרנות לטובת הכלל". היא שומרת על עמדות ימניות בנושאי משפחה, תרבות ולאומיות, אך מתרחקת מהאמונה הרפובליקנית הישנה שלפיה התערבות ממשלתית בכלכלה היא כמעט תמיד טעות. עבור תומכי ואנס, אין שום סתירה בין שמרנות לבין ממשלה חזקה, כל עוד אותה ממשלה פועלת לטובת העובד האמריקאי ולא לטובת תאגידים בינלאומיים.

בפודקאסט פלייבוק של אתר פוליטיקו הוגדר העימות כמאבק על עתידה של המפלגה הרפובליקנית. השאלה איננה באמת אם קיים בוריטו שמחירו 20 דולר, אלא כיצד אמורים מנהיגי הימין להגיב לאזרח שאומר כי אינו מסוגל עוד לעמוד במחירים. השמרנים הוותיקים נוטים להשיב שעליו לבחור מוצר זול יותר ולהתנהל באחריות; הפופוליסטים החדשים טוענים שעצם התייקרותם של החיים מעידה כי המערכת הכלכלית נכשלה.

ואנס, שנחשב כבר עתה לאחד המועמדים המובילים לרשת את טראמפ בבחירות 2028, ממצב את עצמו כמנהיג המחנה השני. המסר שלו לבוחרים ברור: הוא אינו מתכוון ללעוג למצוקתם או לומר להם פשוט לקנות ארוחה אחרת. הוא מבקש להציג את עצמו כפוליטיקאי שמוכן להפעיל את הממשלה כדי להחזיר לאמריקאים את רמת החיים שלדבריו נלקחה מהם.

אלא שהעימות גם חשף את חולשתו של המסר הזה. טראמפ והרפובליקנים שולטים בבית הלבן ובקונגרס, ולכן כבר קשה להם להמשיך להאשים רק את ממשל ביידן במחירים הגבוהים. ככל שבחירות האמצע בנובמבר מתקרבות, הציבור צפוי לשפוט אותם לפי התוצאות בקופה, בתחנת הדלק ובחשבון הדיור — ולא לפי מספר העקיצות שהם מצליחים לפרסם ברשת.

מלחמת הבוריטו נראית מגוחכת, אך היא עלולה להתברר כרגע שבו הקרב על המפלגה הרפובליקנית יצא לאור. מצד אחד עומד הימין הישן, שאומר לצרכן לבחור ארוחה זולה יותר; מן הצד האחר עומד הימין החדש, שמבטיח לשנות את הכלכלה כדי שהארוחה שוב תהיה בהישג יד. מאחורי ויכוח על 20 דולר מסתתרת אפוא שאלה ששווה הרבה יותר: מי יירש את טראמפ — ואיזו מפלגה הוא יקבל לידיו