המלחמה באיראן מגיעה לקופה: האמריקאים מתחילים לוותר על אוכל

המלחמה באיראן מתנהלת אלפי קילומטרים מארצות הברית, אבל עבור אמריקאים רבים היא כבר אינה סיפור שמתרחש רק במהדורות החדשות. היא מורגשת בתחנת הדלק, בדרך לסופרמרקט ובסכום שמופיע על הצג בקופה. לצד יוקר המחיה שכבר הכביד על משקי הבית, הזעזועים במחירי האנרגיה בעקבות המלחמה מוסיפים לחץ חדש — ומאלצים משפחות לחשב מחדש אפילו את הקניות הבסיסיות ביותר.

"ניו יורק טיימס" חזר לאחרונה לקבוצה של צרכנים שאת קבלות הסופרמרקט שלהם בדק לפני שנתיים, כדי לראות כיצד השתנו הרגלי הקנייה שלהם. התוצאה היא הצצה מאלפת לאופן שבו אמריקאים מן השורה מתמודדים עם מחירי המזון: העגלות משתנות, בשר הבקר מפנה מקום לעוף, מוצרים נקנים באריזות ענק, מקפיאים מתמלאים — וכל נסיעה לסופר נשקלת בזהירות רבה יותר.

קליפורד רייס, בן 78 מריברוויו שבפלורידה, כבר מנסה לצמצם את מספר הנסיעות שלו לקניות כדי לחסוך בדלק. כשהוא מגיע לסופרמרקט, הוא מעדיף לקנות יותר בכל פעם. כדי שיוכל להרים ולסחוב את המוצרים הכבדים בלי להיפצע, הוא אפילו משתמש בחגורת הרמת משקולות בזמן הקנייה.

הסיפור החריג הזה ממחיש כיצד התייקרות האנרגיה יכולה לחלחל במהירות לחיי היומיום. כאשר הדלק עולה, לא רק הנסיעה לסופר מתייקרת. גם הובלת המזון, הייצור, האריזה וההפצה עלולים להתייקר, והחשבון מגיע בסופו של דבר אל הצרכן.

אבל עבור משפחות רבות, המשבר התחיל עוד לפני הזעזוע האחרון במחירי האנרגיה. מוצרים בסיסיים שכמעט לא הקדישו להם מחשבה בעבר הפכו להוצאה שמרגישים היטב בתקציב.

המספרים שנאספו מהקונים משקפים את אותה תחושה. סכום הקנייה הממוצע עלה מ-66.13 דולר לפני שנתיים ל-72.31 דולר, בעוד ההוצאה החציונית בביקור בסופרמרקט עלתה מ-42.72 דולר ל-49.70 דולר. אלה אולי אינם זינוקים דרמטיים בקנייה בודדת, אבל למשפחה שמגיעה לסופר שוב ושוב במהלך החודש מדובר במאות דולרים נוספים לאורך השנה.

פאולה קראפט, בת 68 מביגפורק שבמונטנה, שילמה בעבר 4.50 דולר על החמאה שהיא קונה. כעת המחיר עומד על 5.49 דולר. גלון חלב שעלה לה 4.59 דולר התייקר ל-5.58 דולר. עבור גמלאית שמתגוררת עם בעלה במרחק של כ-30 מייל מהסופרמרקט הקרוב, ההפרשים מצטברים במהירות.

קראפט מעולם לא חשבה שתהפוך ללקוחה של רשת המחסנים קוסטקו. קנייה בכמויות עצומות נראתה לה מיותרת ואפילו בזבזנית. המחירים שינו את דעתה. כיום היא קונה חלק גדול מהמזון באריזות גדולות, מחלקת אותו למנות, אורזת בוואקום ומכניסה למקפיא.

גם הביצים, שהפכו בשנים האחרונות לאחד הסמלים הבולטים של התייקרות המזון בארצות הברית, ממחישות עד כמה מקום המגורים משפיע על החשבון. המחירים אמנם ירדו לעומת השיאים שנרשמו במהלך משבר שפעת העופות, אך הפערים בין אזורים עדיין עצומים. בעוד שבמאונט פלזנט שבדרום קרוליינה נמצא תריסר ביצים במחיר של 1.87 דולר, באנקורג' שבאלסקה הגיע מחיר תריסר ביצי מרעה ל-11.69 דולר.

עבור טושה קונורס, בת 44 ואם לשלושה בנים ממאונט פלזנט, הבעיה אינה רק המחיר שמופיע על המדף. היא מבחינה גם במה שמכונה "שרינקפלציה" — האריזה מצטמקת, אך המחיר אינו יורד בהתאם. מיץ תפוזים שנהגה לקנות, למשל, הצטמצם מ-52 אונקיות ל-46 אונקיות כמעט בלי שינוי במחיר.

גם הבשר הפך למותרות יקרות יותר. מחיר בשר בקר אורגני טחון שרכשה הגיע ל-7.47 דולר לפאונד. התחושה שלה בקופה מוכרת כיום למשפחות רבות: החשבון גבוה, אבל העגלה נראית ריקה להפליא. "כשמעבירים את הכל בקופה, בקושי יש לי משהו בעגלה", סיפרה. "ואני שואלת את עצמי — מה בדיוק קניתי עכשיו?"

התגובה של הצרכנים ניכרת גם במה שהם מניחים בעגלה. בקרב המשתתפים בבדיקה ירד חלקו של בשר הבקר מסך רכישות הבשר, בעוד חלקו של העוף גדל. עוף צלוי מוכן, שנמכר ברשתות רבות במחיר נמוך יחסית, הפך עבור חלק מהמשפחות לפתרון פשוט: ארוחה מוכנה שיכולה להספיק ליותר מיום אחד בלי לשלם את המחירים הגבוהים של נתחי בקר.

אלא שגם הניסיון לחסוך יוצר מלכודת משלו. משפחה שאין לה כסף להוציא סכום גדול בבת אחת עלולה לשלם דווקא יותר עבור כל יחידת מוצר. מינדי הסקינס, בת 35 מדלאוור ואם לילדים צעירים, גילתה שהאריזות הקטנות שהיא נהגה לקנות עולות לה בסופו של דבר יותר מהאריזות הענקיות שנמכרות בקוסטקו.

מבחינתה, גם אחד הגבולות הפסיכולוגיים של תקציב המשפחה כבר נשבר. בעבר השתדלה שקניית מצרכים לא תעבור את רף 200 הדולרים. כיום, לדבריה, "200 דולר זה המינימום".

המספרים שנאספו מהקונים משקפים את אותה תחושה. סכום הקנייה הממוצע עלה מ-66.13 דולר לפני שנתיים ל-72.31 דולר, בעוד ההוצאה החציונית בביקור בסופרמרקט עלתה מ-42.72 דולר ל-49.70 דולר. אלה אולי אינם זינוקים דרמטיים בקנייה בודדת, אבל למשפחה שמגיעה לסופר שוב ושוב במהלך החודש מדובר במאות דולרים נוספים לאורך השנה.

המצב קשה במיוחד עבור אמריקאים החיים מהכנסה קבועה או מסתמכים על סיוע ממשלתי. אלן יאנג, בן 82 מהילו שבהוואי, נעזר בתוכנית הסיוע הפדרלית לרכישת מזון. לדבריו, כל מוצר מחייב כיום החלטה: האם הוא באמת זקוק לו — והאם הוא בכלל יכול להרשות לעצמו לקנות אותו.

וזו אולי התמונה החשובה ביותר שעולה מעגלות הקניות של האמריקאים. ההתמודדות כבר אינה מסתכמת בחיפוש אחר קופון או מעבר למותג זול יותר. אנשים משנים את סוג הבשר שהם אוכלים, קונים בכמויות שלא נהגו לקנות בעבר, מקפיאים מזון, מצמצמים נסיעות ומוותרים על מוצרים שפעם נחשבו מובנים מאליהם.

המלחמה באיראן לא יצרה לבדה את משבר יוקר המחיה האמריקאי, וההתייקרויות במזון נובעות משורה ארוכה של גורמים. אבל כאשר שיבושים ומתיחות במזרח התיכון דוחפים את מחירי האנרגיה כלפי מעלה, הם פוגשים צרכן אמריקאי שכבר מגיע לקופה מתוח ושחוק.

וכך, מלחמה שמתרחשת הרחק מגבולות ארצות הברית יכולה להגיע בסופו של דבר למקום הכי יומיומי שיש: עגלת הסופרמרקט. עבור מיליוני משפחות, השאלה כבר אינה רק כמה יעלה השבוע סל הקניות — אלא על מה יצטרכו לוותר כדי שיוכלו לשלם עליו.