קליפורניה:"לא רק דת" - מדינת הזהב על סף הכרה היסטורית ביהדות כמוצא אתני

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הצעת החוק 1387 של הסנאט, שהגיש הסנאטור הנרי סטרן, מבקשת לקבוע בחוק כי כאשר סוכנויות המדינה כבר אוספות מידע על מוצא או אתניות, עליהן להציע גם את האפשרות "יהודי". אם תאושר, קליפורניה תהיה המדינה הראשונה בארצות הברית שתעגן בחוק הכרה מסוג זה בזהות היהודית.

ההצעה כבר עברה את הסנאט המדינתי ברוב של 33 מול אפס ועברה שורה של ועדות בבית הנבחרים של קליפורניה. כעת היא ממתינה להצבעה במליאת הבית, ולאחר מכן, בשל תיקונים שנעשו בה, תידרש גם הצבעת אישור נוספת בסנאט לפני שתוכל להגיע לשולחנו של המושל גאווין ניוסום. המחוקקים נדרשים להשלים את התהליך עד סוף אוגוסט.

תומכי ההצעה מדגישים שוב ושוב כי לא מדובר ב"רשימת יהודים". פרטים מזהים יישארו חסויים, והמידע שיפורסם לציבור יהיה מצרפי בלבד — מספרים ואחוזים, ולא שמות או רשומות אישיות. על פי הנוסח הנוכחי, השינויים במערכות המידע אמורים להיכנס בהדרגה בשנים הקרובות, ודוחות דמוגרפיים חדשים צפויים לכלול את הנתונים החל מ־2029.

לכאורה מדובר רק בעוד תיבה בטופס ממשלתי. בפועל, המשמעות גדולה בהרבה. כאשר משרד ממשלתי בקליפורניה אוסף כיום מידע על מוצא אתני, יהודים רבים אינם מופיעים כקבוצה נפרדת. החוק החדש יחייב סוכנויות שכבר אוספות נתוני מוצא או אתניות להוסיף קטגוריה נפרדת של מוצא או זהות יהודית. הבחירה תהיה וולונטרית לחלוטין, ואדם יוכל לבחור ביותר מזהות אחת. ההצעה אינה מחייבת סוכנויות להתחיל לאסוף מידע שאינן אוספות כיום, ואינה יוצרת מאגר חדש של יהודים.

זו נקודה מרכזית במיוחד בוויכוח. תומכי ההצעה מדגישים שוב ושוב כי לא מדובר ב"רשימת יהודים". פרטים מזהים יישארו חסויים, והמידע שיפורסם לציבור יהיה מצרפי בלבד — מספרים ואחוזים, ולא שמות או רשומות אישיות. על פי הנוסח הנוכחי, השינויים במערכות המידע אמורים להיכנס בהדרגה בשנים הקרובות, ודוחות דמוגרפיים חדשים צפויים לכלול את הנתונים החל מ־2029.

מאחורי החוק עומדת טענה פשוטה: עבור מיליוני יהודים, יהדותם אינה תלויה כלל בשאלה אם הם הולכים לבית כנסת, שומרים שבת או מאמינים באלוהים. לפי נתוני מכון פיו שמצטטים תומכי החוק, 52 אחוז מהיהודים בארצות הברית רואים במוצא מרכיב מרכזי בזהותם ו־55 אחוז מצביעים על תרבות, בעוד רק 36 אחוז רואים בדת מרכיב מרכזי. 27 אחוז אף מגדירים את עצמם כיהודים ללא דת.

עבור ארגונים יהודיים בקליפורניה, הפער הזה אינו רק פילוסופי. לטענתם, כאשר המדינה רואה ביהודים קבוצה דתית בלבד, היא מתקשה לעקוב במדויק אחרי אפליה ופשעי שנאה המכוונים ליהודים דווקא בשל מוצאם או השתייכותם לעם היהודי. אותה בעיה עלולה להופיע גם במחקרי בריאות ובנתונים חברתיים, משום שיהודים אינם מזוהים כקבוצת אוכלוסייה נפרדת במאגרים רבים.

הצעת החוק זוכה לתמיכה רחבה מאוד של הממסד היהודי במדינה. לפי הקואליציה "קליפורניה היהודית", 59 ארגונים תומכים במהלך, ובהם הליגה נגד השמצה, הוועד היהודי־אמריקאי, מרכז שמעון ויזנטל, הדסה וארגוני פדרציות ושירותים יהודיים ברחבי המדינה.

אבל דווקא שתי המילים הפשוטות לכאורה — "יהודי" ו"אתניות" — פותחות פצע היסטורי עמוק.

מתנגדי ההצעה, ובהם קול יהודי לשלום, טוענים כי עצם הסיווג של יהודים כקבוצה אתנית עלול להיות מסוכן, במיוחד כאשר מדובר בנתונים שנאספים בידי המדינה. מבחינתם, ההיסטוריה היהודית מלמדת היטב מה עלול לקרות כאשר ממשלות מתחילות לסמן ולספור יהודים על בסיס מוצאם. תומכי החוק משיבים כי ההשוואה מטעה: אין כל חובה להזדהות, אין מאגר שמי של יהודים, והנתונים יישארו חסויים ויפורסמו רק באופן סטטיסטי.

זהו למעשה לבו של הקרב: אותה פעולה יכולה להיתפס מצד אחד כהכרה שהקהילה היהודית ביקשה במשך שנים, ומצד שני כצעד שמעורר אינסטינקט היסטורי עמוק של חשד כלפי ממשלה המבקשת לדעת מי יהודי.

גם המונח "אתניות" עצמו מסבך את הדיון. יהודים אשכנזים, ספרדים, מזרחים, שחורים, לטינים ויהודים שהתגיירו אינם משתייכים לקבוצה הומוגנית אחת. החוק מנסה לפתור את הקושי הזה באמצעות זיהוי עצמי: הוא אינו קובע מי נחשב יהודי ואינו מחייב אף אדם לבחור בהגדרה. מי שרואה בעצמו יהודי מבחינה אתנית יוכל לסמן זאת, לצד כל מוצא אחר שהוא בוחר.

גם מבחינה משפטית, החוק אינו הופך יהודים ל"מעמד מוגן" חדש ואינו משנה את חוקי האפליה. יהודים כבר מוגנים בחוקים נגד אפליה, וההצעה אינה עוסקת בישראל, בציונות, בתוכנית לימודים או בהגדרה משפטית חדשה של אנטישמיות. מטרתה המוצהרת היא איסוף נתונים מדויק יותר.

קליפורניה כבר עשתה בשנים האחרונות צעדים דומים עבור קבוצות אוכלוסייה אחרות, כשהרחיבה את איסוף הנתונים על קהילות אסייתיות, תושבי איי האוקיינוס השקט וקבוצות ממוצא מזרח־תיכוני וצפון־אפריקאי. אורגון אף החלה לכלול זהות יהודית בחלק מנתוני הבריאות שלה ב־2024, אולם הדבר לא עוגן שם בחוק. לכן, אם 1387 תאושר, קליפורניה תהיה הראשונה שעושה זאת בחקיקה מדינתית מפורשת.

מאחורי החוק עומד הסנאטור הנרי סטרן, המייצג אזורים בדרום קליפורניה והוא בנו של השחקן דניאל סטרן, המוכר בין היתר מהסרט "שכחו אותי בבית". לצדו חתומים מחוקקים יהודים נוספים, ובהם בן אלן, מארק ברמן, ג'וש לוונטל וג'סי זבור.

המאבק מקבל משקל נוסף משום שקליפורניה היא ביתה של אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מחוץ לישראל. לפי הערכות שצוטטו בדיווחים על החוק, חיים במדינה כ־1.2 מיליון יהודים — האוכלוסייה היהודית השנייה בגודלה בארצות הברית אחרי ניו יורק. אם קליפורניה תשנה את הדרך שבה היא מגדירה וסופרת אותם, מדינות אחרות עשויות לבחון מהלך דומה.

וזו בדיוק הסיבה שהוויכוח סביב הצעת החוק חורג הרבה מעבר לעוד סעיף בירוקרטי בטופס ממשלתי. עבור תומכיה, מדובר בתיקון של עיוות בן שנים: יהודי שאינו דתי אינו חדל להיות יהודי, והמדינה צריכה להיות מסוגלת לראות אותו בנתונים שלה. עבור המתנגדים, עצם המשפט "המדינה תספור יהודים" מספיק כדי להדליק נורה אדומה.

בתוך ימים ספורים המחוקקים בסקרמנטו יצטרכו להחליט איזו מהתפיסות הללו תגבר.

ואם החוק יעבור, קליפורניה לא רק תוסיף עוד משבצת לטפסים שלה. היא תקבע לראשונה בחוק מדינתי בארצות הברית שיהודי הוא לא רק מה שאדם מאמין בו — אלא גם חלק ממה שהוא.