שישה בני אדם נעצרו במיאמי־דייד בחשד שניהלו במשך שנים מנגנון מתוחכם שהפך ועדי בתים וקונדומיניומים למקור מזומנים פרטי. לפי משרד השריף של המחוז, החשודים ניצלו חברות ניהול נכסים, קשרים עם ספקים וחשבוניות כוזבות כדי להסיט לפחות 5.8 מיליון דולר מכספים ששילמו בעלי דירות עבור תחזוקה, אבטחה, גגות ושיפוצים — אל חשבונותיהם האישיים.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
החקירה, שנמשכה כשנתיים וקיבלה את השם "מבצע שקיעה", חשפה לטענת החוקרים דפוס קבוע: השתלטות הדרגתית על ניהול האגודות, יצירת תלות של חברי הוועד במנהלים ובספקים הקשורים אליהם, ולאחר מכן העברת תשלומים עבור עבודות שלא בוצעו או נופחו באופן משמעותי.

החקירה, שנמשכה כשנתיים וקיבלה את השם "מבצע שקיעה", חשפה לטענת החוקרים דפוס קבוע: השתלטות הדרגתית על ניהול האגודות, יצירת תלות של חברי הוועד במנהלים ובספקים הקשורים אליהם, ולאחר מכן העברת תשלומים עבור עבודות שלא בוצעו או נופחו באופן משמעותי.
במרכז הפרשה עומד חואן אווייס, בן 60, שלפי החוקרים היה הדמות המרכזית ברשת. באמצעות חברות ניהול נכסים שבשליטתו הוא הצליח, כך נטען, להתקרב לוועדי הבתים, לזכות באמונם ובהמשך להשפיע בפועל על החלטות כספיות. השריף רוזי קורדרו־סטוץ תיארה את המנגנון כ"מפעל פשע חצוף" שנועד, לדבריה, "ליצור הזדמנויות לחלוב כסף מהאגודות שאותן היה אמור לשרת".
לצדו נעצרו מייקל איריזארי, דלמה אלונסו, יוהאנה בריוס פרס־טפיה, ג'ולייט ראמוס וסינתיאה לואיז וולץ. נגד החשודים הוגשו אישומים חמורים, ובהם סחיטה במסגרת פעילות עבריינית מאורגנת, הלבנת הון, גניבה חמורה והונאה מאורגנת.
לפי המשטרה, אחת השיטות המרכזיות הייתה פשוטה להחריד: חברות או ספקים הגישו דרישות תשלום עבור תיקוני גגות, עבודות אבטחה, גינון, תחזוקה ושיפוצים. בחלק מהמקרים, טוענים החוקרים, העבודה כלל לא בוצעה. למרות זאת הונפקו חשבוניות, האגודות שילמו — והכסף נותב לחשבונות שהיו בשליטת החשודים או מקורביהם.
באחד המקרים, לפי החוקרים, כספים בהיקף של מאות אלפי דולרים שהתקבלו מחברת ביטוח ונועדו לתיקון נזק בבניין פשוט לא הגיעו למטרה שלשמה נועדו. במקרים אחרים נרשמו תשלומים לספקים עבור שירותים שלא סופקו, בעוד דיירי הבניינים המשיכו לשלם מדי חודש את דמי האגודה ולעיתים גם היטלים מיוחדים.
אבל החלק הקשה ביותר בפרשה הוא זהותם של מי שהיו אמורים לפקח על הכספים. לפי השריף, רבים מחברי הוועדים באגודות שנפגעו היו מתנדבים מבוגרים, חלקם דוברי ספרדית, שלא היו בקיאים במערכות הכספיות המורכבות של הקונדומיניום. "סביר להניח שלא היה להם מושג מה באמת מתרחש", אמרה קורדרו־סטוץ.
לדבריה, מאות משפחות במיאמי־דייד נפגעו מההתנהלות. חלק גדול מהנכסים שנבדקו במסגרת החקירה נמצאים באזור היאליה, אך החוקרים בודקים אם השיטה הופעלה גם במקומות נוספים.
גובה הערבויות שנקבעו לחשודים ממחיש את חומרת החשדות. הערבות של אווייס נקבעה על יותר משלושה מיליון דולר, והוא הוחזק במרכז הכליאה טרנר גילפורד נייט. לדלמה אלונסו נקבעה ערבות של כ־2.2 מיליון דולר, ואילו לאחרים נקבעו ערבויות של מאות אלפי דולרים.
הפרשה מחזירה את מיאמי־דייד לשערורייה קודמת שהרעידה את עולם ועדי הבתים בדרום פלורידה. בפרשת "האמוקס" נגנבו יותר מ־11 מיליון דולר מאגודת בעלי בתים גדולה, לאחר שחברי ועד ומקורביהם העבירו כספים לחברות פיקטיביות ולספקים בשליטתם. נשיא האגודה לשעבר נידון לשבע שנות מאסר.
היקף התופעה כבר הביא את המחוז להקים מערכת ייעודית לדיווח על חשדות להונאות בקונדומיניומים. כאשר הושק פורטל התלונות החדש ב־2025, התקבלו בו בתוך כשבועיים בלבד יותר מ־80 דיווחים — נתון שהמחיש עד כמה עמוק חוסר האמון של בעלי דירות באופן שבו מנוהלים כספי האגודות שלהם.
המשמעות הכלכלית גדולה במיוחד כיום. אחרי אסון קריסת מגדל שמפליין טאוארס בסרפסייד הוחמרו בפלורידה דרישות הבדיקה, התחזוקה והרזרבות בבניינים ישנים. כתוצאה מכך, בעלי דירות רבים נדרשים לשלם היטלים מיוחדים של אלפי ולעיתים עשרות אלפי דולרים. כאשר סכומים כאלה עוברים דרך ועד בית או חברת ניהול ללא בקרה הדוקה, הפוטנציאל לניצול גדל משמעותית.
השריף קורדרו־סטוץ פנתה ישירות לבעלי הדירות במחוז ואמרה כי דמי הוועד וההיטלים המיוחדים אינם "כסף של הבניין" במובן המופשט — אלא כסף אישי שהדיירים הרוויחו בעמל רב. לדבריה, לכל בעל דירה יש זכות מלאה לדעת למי הכסף מועבר, מי אישר את ההוצאה ומה בדיוק התקבל בתמורה.
החקירה עדיין פתוחה, והמשטרה אינה שוללת מעצרים נוספים. החוקרים אף מעריכים שהסכום שנחשף עד כה אינו משקף בהכרח את מלוא היקף הנזק. אם חשבוניות נוספות יתבררו ככוזבות ואם יתגלו אגודות נוספות שנפגעו, הסכום הכולל עלול לטפס הרבה מעבר ל־5.8 מיליון דולר.
עבור אלפי ישראלים המתגוררים בקונדומיניומים באוונטורה, סאני איילס, הוליווד ואזורים אחרים בדרום פלורידה, הפרשה היא הרבה יותר מסיפור פלילי על כמה מנהלי נכסים. היא נוגעת ישירות למקום שבו נשמרים מיליוני דולרים של דיירים — חשבונות הרזרבה של הבניין, כספי הביטוח וההיטלים המיוחדים.
הלקח מהפרשה פשוט ומטריד: כאשר אותו גורם מנהל את הכסף, מזמין את העבודה וממליץ על הספק — אף חתימה על חשבונית אינה צריכה להיחשב אוטומטית כהוכחה לכך שהעבודה באמת נעשתה.
ובמיאמי־דייד, כך טוענים כעת החוקרים, במשך שנים בדיוק כך נעלמו מיליונים.