מיליארד דולר כדי להישאר בטוחים: מחיר החיים היהודיים באמריקה מזנק

פעם מאבטח בכניסה לבית הכנסת היה בעיקר מחזה של החגים. היום, עבור חלק גדול מהקהילות היהודיות בארצות הברית, הוא כבר חלק מהשגרה. השומר בפתח, המצלמות מעל הדלת, החלונות המחוזקים והמחסומים בכניסה הפכו למחיר הקבוע של האפשרות להתפלל, ללמוד, לשלוח ילד למחנה קיץ או להגיע למרכז קהילתי יהודי בלי לחשוש מהתרחיש הגרוע ביותר.

מחקר חדש של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, שפורסם השבוע לקראת חגי תשרי, מעריך כי ההוצאה השנתית של הקהילה היהודית בארצות הברית על אבטחה כבר חצתה את רף מיליארד הדולר. מדובר בשיא חדש ובעלייה של כ־33% לעומת ההערכה הקודמת, שעמדה על 765 מיליון דולר בשנה. המחקר בחן כ־4,500 מוסדות יהודיים ברחבי ארצות הברית — בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, בתי ספר, מחנות קיץ ועמותות — ומצא כי מוסד יהודי מוציא בממוצע כ־225 אלף דולר בשנה רק כדי לשמור על אנשיו.

וגם המספר העצום הזה אינו מספר את כל הסיפור. החישוב אינו כולל עסקים יהודיים פרטיים, בהם מסעדות כשרות, מרכולים וחנויות, שנדרשים אף הם להשקיע באמצעי אבטחה. חלק הארי של ההוצאה הולך לכוח אדם: שומרים ומנהלי ביטחון שמוצבים דרך קבע במוסדות. לפי נתוני הפדרציות, כ־150 מיליון דולר נוספים מושקעים בטכנולוגיות אבטחה ובחיזוק מבנים — מצלמות, מערכות כניסה, דלתות וחלונות ממוגנים ואמצעים נוספים שנועדו להקשות על תוקף להגיע פנימה.

המשמעות, מבחינת ראשי הקהילה, כואבת כמעט כמו המספר עצמו. כל דולר שמופנה למאבטח הוא דולר שלא מגיע לכיתה, לקשיש או למשפחה שנזקקת לסיוע. הפדרציות מעריכות כי הסכום שמושקע כיום בביטחון יכול היה לממן שכר לימוד בבתי ספר יהודיים לכ־44 אלף ילדים, לכסות את עלות מחנות הקיץ היהודיים לכל הילדים המשתתפים בהם, או לממן במשך שנים נסיעות של צעירים לישראל במסגרת תגלית.

ההוצאה השנתית של הקהילה היהודית בארצות הברית על אבטחה כבר חצתה את רף מיליארד הדולר. מדובר בשיא חדש ובעלייה של כ־33% לעומת ההערכה הקודמת, שעמדה על 765 מיליון דולר בשנה. המחקר בחן כ־4,500 מוסדות יהודיים ברחבי ארצות הברית — בתי כנסת, מרכזים קהילתיים, בתי ספר, מחנות קיץ ועמותות — ומצא כי מוסד יהודי מוציא בממוצע כ־225 אלף דולר בשנה רק כדי לשמור על אנשיו.

אריק פינגרהוט, נשיא ומנכ"ל הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, תיאר את המצב כמציאות שאינה אמורה להתקיים במדינה כמו ארצות הברית. לדבריו, אין כמעט קהילה דתית אחרת שנאלצת להוציא סכומים כאלה רק כדי להגן על מקומות התפילה וההתכנסות שלה. מבחינתו, זו כבר אינה הוצאה חריגה שנועדה להתמודד עם תקופה מתוחה, אלא מעין "מס ביטחון" קבוע שמוטל על עצם החיים היהודיים.

מאחורי החשבון העצום נמצאת תחושת איום שמגובה גם בנתונים. נתוני האף־בי־איי לשנת 2025 הראו כי פשעי השנאה בארצות הברית אמנם ירדו בכלל האוכלוסייה לעומת השנה הקודמת, אך יהודים נותרו הקבוצה הדתית המותקפת ביותר במדינה. לפי הפדרציות, המבססות את הנתון על נתוני האף־בי־איי, פשעים אנטי־יהודיים היוו 64% מכלל פשעי השנאה על רקע דתי ב־2025, אף שיהודים מהווים רק כ־2% מאוכלוסיית ארצות הברית.

התחושה הזאת קיבלה בשנים האחרונות פנים ושמות. מתקפות נגד יהודים ואירועים אנטישמיים אלימים בוושינגטון, בקולורדו ובערים נוספות חיזקו אצל ראשי קהילות את ההבנה שהאיום כבר אינו תיאורטי. ההנחה שפעם הסתפקה במאבטח נוסף בראש השנה וביום הכיפורים התחלפה במציאות שבה מוסדות רבים מחזיקים מערך ביטחון לאורך כל השנה.

במקביל מתנהל מאבק בוושינגטון על השאלה מי אמור לשלם את החשבון. הפדרציות וקבוצות יהודיות נוספות דורשות להגדיל באופן דרמטי את תוכנית המענקים הפדרלית לאבטחת ארגונים ללא מטרת רווח, ולתמוך בחקיקה שתאפשר להגיע למימון של עד מיליארד דולר. מבחינתן, אי אפשר לצפות מקהילות מקומיות להמשיך להעביר עוד ועוד כסף מחינוך ורווחה למצלמות, שומרים ודלתות ממוגנות.

והעיתוי של פרסום הנתונים אינו מקרי. חגי תשרי הם התקופה שבה מספר המתפללים בבתי הכנסת מזנק, ובה בעת גם תקופה שבה אנשי הביטחון במוסדות יהודיים מעלים כוננות. לצד ההכנות לתפילות, לארוחות החג ולתקיעת השופר, מתנהלות כיום גם ישיבות ביטחון, בדיקות כניסה, תיאום עם המשטרה המקומית והצבת שומרים.

זו אולי התמונה המדויקת ביותר של החיים היהודיים באמריקה כיום: קהילה גדולה, מבוססת וחופשית, שממשיכה להתפלל, ללמוד, לחגוג ולגדל את הדור הבא — אבל עושה זאת מאחורי מצלמות, מאבטחים ודלתות מחוזקות.

ומאחורי המספר של יותר ממיליארד דולר מסתתרת שאלה הרבה יותר גדולה מכסף: כמה צריך לעלות ליהודי באמריקה להרגיש בטוח כשהוא נכנס לבית הכנסת?