נהג אובר הוריד אותה בכביש המהיר והיא נדרסה למוות: החברה תשלם 40 מיליון דולר
אמילי נורמנדין־פארקר, בוגרת UCLA בת 23, נסעה הביתה עם חברה לאחר בילוי כשהנהג הוריד את השתיים באזור מסוכן בכביש מהיר באורנג' קאונטי. דקות אחר כך היא נדרסה למוות. כעת קבע בורר כי אובר והנהג אחראים וישלמו להוריה 40 מיליון דולר. אלא שהפרט המטלטל ביותר הגיע מנתוני ה־GPS: הנהג נסע לאחר מכן סמוך לגופתה – ואז התקשר לאובר בעניין דמי הניקוי.
האזינו לכתבה זו
נהג אובר הוריד אותה בכביש המהיר והיא נדרסה למוות: החברה תשלם 40 מיליון דולר
09.17.2026 21:00
סוכנויות הידיעות
נסיעה רגילה באובר אחרי בילוי לילי הסתיימה במוות מחריד על כביש מהיר בדרום קליפורניה, וכעת, שנים לאחר שאמילי נורמנדין־פארקר בת ה־23 נדרסה למוות, קיבלו הוריה פיצוי של 40 מיליון דולר בתום הליך בוררות נגד אובר והנהג שהסיע אותה. ההחלטה אינה רק פיצוי כספי למשפחה. היא כוללת קביעה משמעותית שלפיה החברה יכולה לשאת באחריות להתנהלות נהגיה, למרות הטענה שהם קבלנים עצמאיים.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
נורמנדין־פארקר, שסיימה את לימודיה ב־UCLA בשנת 2022, עשתה את מה שמיליוני צעירים בקליפורניה עושים בכל סוף שבוע: אחרי בילוי היא וחברתה לונה מור הזמינו אובר כדי להגיע הביתה בבטחה. במהלך הנסיעה מור חשה ברע, ומה שאמור היה להיות אירוע לא נעים אך שגרתי הפך לעימות עם הנהג, וו טראן.
לפי פסק הבוררות, לאחר הפגיעה באמילי נסע טראן בסמוך למקום שבו שכבה, המשיך ליציאה הבאה ולאחר מכן פנה לאובר כדי לבקש את דמי הניקוי. סטון כתב בהחלטתו כי התנהלותו של הנהג הראתה דאגה גדולה בהרבה למכונית החדשה שלו מאשר לבטיחות הנוסעות.
לפי פסק הבוררות, טראן עצר בכביש 73 באורנג' קאונטי באזור ההפרדה המשולש שבין הכביש המהיר לרמפת היציאה. הבורר, השופט בדימוס ריצ'רד איי. סטון, הגדיר את המקום כבלתי חוקי ולא בטוח לעצירה. על פי ההחלטה, הנהג ידע ששתי הנוסעות היו תחת השפעת אלכוהול, התווכח עם מור בעניין דמי ניקוי ולאחר מכן הותיר את השתיים במקום. הבורר קבע כי הייתה לו אפשרות פשוטה ובטוחה בהרבה: להמשיך עד ליציאה הסמוכה בשדרות מקארתור ולעצור שם.
אבל זה לא מה שקרה. במהלך האירוע נכנסה נורמנדין־פארקר אל נתיבי הכביש המהיר ונפגעה ממכונית חולפת. היא נהרגה. אמה, קרול נורמנדין, סיפרה בראיון ל"גוד מורנינג אמריקה" כי להבנתה בתה ניסתה להשיג עזרה בזמן שהנהג וחברתה התווכחו.
אחד הפרטים הקשים ביותר שנחשפו בהליך הגיע מנתוני ה־GPS. לפי פסק הבוררות, לאחר הפגיעה באמילי נסע טראן בסמוך למקום שבו שכבה, המשיך ליציאה הבאה ולאחר מכן פנה לאובר כדי לבקש את דמי הניקוי. סטון כתב בהחלטתו כי התנהלותו של הנהג הראתה דאגה גדולה בהרבה למכונית החדשה שלו מאשר לבטיחות הנוסעות.
גם התרשמותו של הבורר מעדות הנהג הייתה חריגה בחריפותה. סטון קבע כי עדותו של טראן הייתה, כמעט כולה, בלתי אמינה. מבחינתו, לא הייתה הצדקה להותיר שתי נוסעות ששתו אלכוהול בנקודה מסוכנת לצד כביש מהיר, במיוחד כאשר ניתן היה להגיע בתוך זמן קצר למקום בטוח יותר.
במהלך הבוררות נחשף פרט נוסף שעלול לעורר שאלות קשות בנוגע למנגנוני הבטיחות של אובר. לפי עורכי הדין של משפחת נורמנדין־פארקר, עוד לפני האירוע קיבלה החברה תלונות מנוסעים על נהיגתו של טראן. אחד הנוסעים תיאר נסיעה עמו כנסיעה הכי פחות בטוחה שחווה, ואחר טען בפשטות כי הנהג אינו יודע לנהוג. אביה של אמילי, קן פארקר, אמר כי בין הטענות שהועלו בעבר היו נסיעה בכיוון הלא נכון ברחוב חד־סטרי, נהיגה לא יציבה וכמעט פגיעה בהולכי רגל.
בתום חמישה ימים של דיונים קבע סטון כי אובר וטראן נושאים באחריות, והעניק 20 מיליון דולר לאמה של אמילי ו־20 מיליון דולר לאביה. מור, החברה שהייתה עמה במכונית, קיבלה בנפרד 300 אלף דולר. הבורר לא פסק פיצויים עונשיים.
המשמעות המשפטית של ההחלטה עשויה להיות רחבה יותר מהמקרה עצמו. אובר ניסתה לטעון כי היא למעשה חברת טכנולוגיה המחברת באמצעות אפליקציה בין נוסעים לנהגים, ולא חברת תחבורה הנושאת באחריות ישירה לכל פעולה של נהג. הבורר דחה את הטענה וקבע כי אובר מספקת שירותי תחבורה לציבור באמצעות האפליקציה, קובעת מחירים ושולטת בהיבטים מרכזיים של חוויית הנסיעה. בהתאם לכך הוא מצא את החברה אחראית באופן שילוחי לרשלנות הנהג.
הבורר דחה גם את ניסיונה של אובר להסתמך על הצעה 22, החוק שאושר בקליפורניה ב־2020 ומאפשר לחברות אפליקציה לסווג נהגים כקבלנים עצמאיים במקום עובדים. לפי ההחלטה, הסיווג הזה אינו מעניק לאובר חסינות מפני אחריות במקרה מסוג זה.
אובר חולקת על המסקנה. בתגובה שמסרה ל־ABC הביעה החברה תנחומים למשפחת נורמנדין־פארקר, אך אמרה כי לדעתה הבורר טעה כאשר הטיל עליה אחריות משפטית לאירועים. החברה הוסיפה כי לאורך השנים חיזקה את מדיניות הבטיחות שלה, בין היתר באמצעות הנחיות נוספות לנהגים להימנע מהורדת נוסעים במקומות מסוכנים.
אלא שהמשפחה טוענת כי המאבק מול אובר לא הסתיים עם ההחלטה. אביה של אמילי סיפר כי זמן קצר לאחר קבלת פסק הבוררות החלה החברה לטעון שאין לפרסם אותו, ובהמשך נשלח למשפחה, לדבריו, הסכם שכלל סעיף האוסר על התבטאויות שליליות נגד אובר ואיום בקנס של 10 מיליון דולר במקרה של הפרתו. עורך הדין של המשפחה, איאן סמסון, טען כי מאז מתן ההחלטה ראה מצד החברה מאמץ משמעותי למנוע את פרסומה. אלה טענות המשפחה ועורך דינה; אובר, מצדה, חולקת על האחריות המשפטית שיוחסה לה.
עבור קרול נורמנדין וקן פארקר, 40 מיליון הדולר אינם יכולים לשנות את מה שקרה על כביש 73. הם הקימו על שמה של בתם את קרן אמילי נורמנדין־פארקר, שמטרתה לקדם בטיחות בשירותי נסיעות שיתופיות ואחריות של החברות המפעילות אותם. לפי עורכי דינם, חלק מכספי הפיצויים ישמשו למימון פעילות הקרן.
האם, כשנשאלה מה היא רוצה שהציבור יזכור על אמילי, לא דיברה על אובר, על כסף או על המאבק המשפטי. היא סיפרה על הצחוק המדבק של בתה, על חוש ההומור שלה ועל הקול שלה. עבור המשפחה, פסק הבוררות הוא הישג משפטי גדול. אבל הוא הגיע רק לאחר נסיעה אחת שהייתה אמורה לעשות בדיוק את ההפך ממה שקרה: להביא צעירה בת 23 הביתה בשלום.
