
הסרט, שאורכו כ־80 דקות, עוסק בשיטות שבהן, לטענת יוצריו והמרואיינים בו, בחר צה"ל מטרות לתקיפה ברצועת עזה ובאופן שבו חושב מראש מספר האזרחים שעלולים להיהרג בתקיפות. שמו, "נז״א", נגזר מראשי התיבות של "נזק אגבי" – המונח הצבאי המתייחס לפגיעה צפויה באזרחים או ברכוש שאינם יעד התקיפה עצמו. הסרט צולם במשך כשלוש שנים ומבוסס בין היתר על ראיונות עם 24 אנשי צבא ומודיעין ישראלים, רובם בעילום שם. פניהם וקולותיהם של חלק מהמרואיינים הוסוו דיגיטלית.

השאלה המתבקשת היא האם המחאה שכבר נראתה בישראל תגיע גם ללוס אנג'לס. בדיקה שערכנו נכון ל־18 בספטמבר לא העלתה הודעה פומבית של ארגון יהודי, ישראלי או פרו־ישראלי על הפגנה מתוכננת מול הקולנוע, וגם לא מצאנו קריאה מאורגנת למחאה סביב ההקרנות בעיר. לכן בשלב זה אין בסיס לקבוע שתתקיים הפגנה.
הטענות שמוצגות בו קשות. המרואיינים מתארים, בין היתר, שימוש במערכות מבוססות בינה מלאכותית לאיתור מטרות, תקיפות של פעילי חמאס בדרגים נמוכים בבתיהם ומקרים שבהם, לטענתם, היה ידוע מראש כי לצד היעד הצבאי עלולים להיהרג גם בני משפחה ואזרחים אחרים. חלק מהחומרים שעליהם מבוסס הסרט אינם חדשים לחלוטין: היוצרים אומרים כי ממצאים מהתחקיר פורסמו במהלך המלחמה ב־"+972", ב"שיחה מקומית" וב"גארדיאן".
צה"ל דוחה את האופן שבו הסרט מציג את פעילותו. דובר צה"ל, תא"ל אפי דפרין, הזמין את היוצרים להציג את הסרט המלא בפני גורמי הצבא כדי שיוכלו להשיב לטענות באופן ענייני, וטען כי טענות שהופיעו בקדימון אינן נכונות. הצבא הדגיש כי שיקולי מידתיות והערכת נזק אגבי הם חלק מדיני הלחימה, וכי הצגת עצם קיומם כהוכחה למדיניות של הרג אזרחים היא, לשיטתו, מטעה.
הסערה התפוצצה לאחר הקרנת הבכורה בפסטיבל ונציה ב־10 בספטמבר. הסרט התקבל בתשואות ממושכות של כ־25 דקות, ובהמשך זכה בפרס חבר השופטים המיוחד. ההצלחה הבינלאומית הגדולה רק החריפה את התגובה בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו כינה את הסרט "הסתה מזעזעת" וטען שהוא משמיץ את חיילי צה"ל ותורם לאנטישמיות בעולם. הרמטכ"ל אייל זמיר תקף גם הוא את הסרט ואת האופן שבו הוא מציג את פעילות הצבא.
שר התרבות מיקי זוהר הלך רחוק עוד יותר וקרא לבחון הליך לשלילת אזרחותם הישראלית של היוצרים. לפי דיווחים בישראל, הוא פנה למנכ"ל משרד הפנים בבקשה לבדוק עם גורמי משפט וביטחון אם השגת העדויות והחומרים או פרסומם עשויים להוות עבירה. לזוהר עצמו אין סמכות לשלול אזרחות, והאפשרות לבצע מהלך כזה כפופה למגבלות משפטיות משמעותיות.
גם מועצת הקולנוע הישראלית נכנסה לעימות. השבוע היא דרשה לקבל את הסרט להקרנה דחופה בפני חבריה ובפני אנשי מקצוע בישראל כדי שיוכלו לבחון את הטענות המוצגות בו. לטענתה, העובדה שהסרט טרם הוצג בפניה מגבירה את החשד שמדובר ביצירה מגמתית. מנגד, היוצרים אומרים כי בכוונתם להפיץ את הסרט גם בישראל וכי העבודה עליו מבוססת על תחקיר עיתונאי ארוך ועל מקורות מתוך המערכת הצבאית.
העימות כבר אינו מתנהל רק באולפנים וברשתות החברתיות. ביום רביעי הגיעו עשרות מפגינים לבית הוריה של רחל שור בסביון. בתיעודים מהמקום נראו מפגינים עם שלטים נגד היוצרים ונשמעו קריאות קשות, ובהן "עונש מוות לבוגדים". לפי דיווחים בישראל, המשטרה ומשמר הגבול נכחו באזור. אחד ממארגני המחאה אף הצהיר כי בכוונתו לקיים פעולות דומות נגד יובל אברהם.
מנגד, יותר מ־1,500 אנשי קולנוע ישראלים חתמו לפי "הגארדיאן" על עצומה התומכת באברהם ובשור ומזהירה מפני ההסתה נגדם. גם אנשי קולנוע בינלאומיים הביעו תמיכה בזכותם ליצור ולהציג את הסרט. המחלוקת, במילים אחרות, אינה רק בין ישראל לבין מבקריה בחו"ל. היא עוברת גם בתוך החברה הישראלית עצמה.
אברהם ושור אינם שמות חדשים בזירה הזאת. השניים היו בין יוצרי "No Other Land", הסרט הישראלי־פלסטיני שזכה באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר ב־2025. "נז״א" ממשיך במידה רבה את הקו התחקירי והפוליטי של עבודתם הקודמת, אך הפעם הנושא נפיץ אף יותר: לא הכיבוש בגדה המערבית אלא התנהלות הצבא הישראלי במהלך המלחמה בעזה. הסרט הופק בידי "הגארדיאן" ו־JW Films, והמפיק בפועל הוא הבמאי הבריטי־יהודי ג'ונתן גלייזר, במאי "אזור העניין".
התגובות לסרט מחוץ לישראל שונות בתכלית. לצד הזכייה בוונציה, מבקרים בינלאומיים פרסמו ביקורות אוהדות מאוד. ב־Rotten Tomatoes מופיעות בשלב זה ביקורות המתארות אותו כיצירה עיתונאית וקולנועית עוצמתית. אבל גם כאן חשוב לסייג: הסרט עדיין נמצא בראשית דרכו המסחרית, ולכן אין עדיין בסיס רחב של ביקורות קהל שיכול להעיד כיצד יתקבל מחוץ למסגרת הפסטיבלים.
התחנה האמריקאית הגדולה הראשונה תהיה ניו יורק. הקרנת הבכורה בצפון אמריקה מתוכננת לפסטיבל הסרטים של ניו יורק ב־26 בספטמבר, עם הקרנה נוספת למחרת. משם ימשיך הסרט להפצה רחבה יותר בארצות הברית.
ואז תגיע לוס אנג'לס.
לפי לוחות ההקרנה שכבר פורסמו, "נז״א" יעלה באלאמו דראפטהאוס בדאונטאון לוס אנג'לס ביום שישי, 9 באוקטובר, ויוקרן שם מדי יום לפחות עד 15 באוקטובר. ביום הפתיחה מופיעות שתי הקרנות, בשעה 4:00 וב־6:30 אחר הצהריים. בשבת מתוכננות הקרנות ב־4:30 וב־7:00 בערב, ביום ראשון ב־3:45 וב־6:15, ובהמשך השבוע הקרנות נוספות. לוחות הזמנים עוד עשויים להשתנות עד מועד ההקרנה.
השאלה המתבקשת היא האם המחאה שכבר נראתה בישראל תגיע גם ללוס אנג'לס. בדיקה שערכנו נכון ל־18 בספטמבר לא העלתה הודעה פומבית של ארגון יהודי, ישראלי או פרו־ישראלי על הפגנה מתוכננת מול הקולנוע, וגם לא מצאנו קריאה מאורגנת למחאה סביב ההקרנות בעיר. לכן בשלב זה אין בסיס לקבוע שתתקיים הפגנה.
אבל יש עוד שלושה שבועות עד להקרנה הראשונה, והסרט ממשיך לייצר כותרות כמעט מדי יום. ההפגנה בסביון, הקריאות לחקירת היוצרים, התערבות ראש הממשלה, הרמטכ"ל ושר התרבות, ומנגד הפרס בוונציה והתמיכה של אנשי קולנוע בעולם – כל אלה הופכים את "נז״א" להרבה יותר מסרט תיעודי נוסף שמגיע למסך קטן בדאונטאון.
והמיקום בלוס אנג'לס מוסיף לסיפור ממד מיוחד. הסרט לא מגיע לעיר כיצירה אנונימית שמבקשת למצוא קהל. הוא מגיע אחרי שבועות של עימות חריף סביב השאלה מה באמת התרחש בעזה, כיצד יש לבחון עדויות של חיילים ואנשי מודיעין אנונימיים, ומה עובר הגבול בין תחקיר עיתונאי חריף לבין יצירה שלטענת מבקריה מציגה תמונה מעוותת של צה"ל.
ב־9 באוקטובר, כשהאורות יכבו באולם בדאונטאון לוס אנג'לס ו"נז״א" יתחיל לרוץ על המסך, הוויכוח שכבר קרע את ישראל סביב הסרט יגיע רשמית גם לחוף המערבי. נכון לעכשיו לא ידוע אם מפגינים יחכו לצופים בחוץ. אבל אחרי מה שהתרחש בישראל בתוך פחות משבוע, גם מה שקורה מחוץ לאולם עשוי להפוך לחלק מהסיפור.