
בגיל 96, לאחר יותר משישה עשורים שבהם היה אחד האנשים המזוהים ביותר עם וול סטריט ועם הקפיטליזם האמריקאי, הודיע היום באפט על הצעד שמשלים למעשה את הפרידה שלו מהנהגת ברקשייר האת'וויי. החברה הודיעה כי באפט חדל באופן מיידי לכהן כיו"ר הדירקטוריון ועובר למעמד של יו"ר אמריטוס. הוא יישאר חבר בדירקטוריון וימשיך להעניק לחברה את עצתו וניסיונו.
זהו סוף עידן במובן הכמעט מילולי של הביטוי.
באפט לא היה רק מנהל של חברה גדולה. במשך עשרות שנים הוא היה ברקשייר האת'וויי. הוא לקח לידיו בשנות ה־60 חברת טקסטיל מקרטעת והפך אותה לאימפריה ששווייה חצה את רף טריליון הדולר - הישג שהפך אותה ב־2024 לחברה האמריקאית הראשונה מחוץ לעולם הטכנולוגיה שהגיעה לשווי הזה. כיום מחזיקה ברקשייר עשרות עסקים, בהם חברת הביטוח גייקו, מסילת הרכבות BNSF, ברקשייר האת'וויי אנרג'י, דיירי קווין ופרוט אוף דה לום, לצד תיק השקעות עצום.
המהפכה שבאפט חולל הייתה גדולה הרבה יותר ממספר החברות שקנה. הוא בנה פילוסופיית השקעות שלמה סביב רעיון פשוט לכאורה: לקנות עסקים מצוינים במחיר הגיוני, לחשוב בשנים ובעשורים במקום בימים ובשבועות, ולהתעלם ככל האפשר מהרעש שמייצרים השווקים.

המהפכה שבאפט חולל הייתה גדולה הרבה יותר ממספר החברות שקנה. הוא בנה פילוסופיית השקעות שלמה סביב רעיון פשוט לכאורה: לקנות עסקים מצוינים במחיר הגיוני, לחשוב בשנים ובעשורים במקום בימים ובשבועות, ולהתעלם ככל האפשר מהרעש שמייצרים השווקים.
התוצאות הפכו אותו לאגדה.
לפי נתוני ברקשייר, מאז 1965 הניבה החברה תשואה מצטברת של יותר מ־6.1 מיליון אחוז. התשואה השנתית הממוצעת בתקופתו הייתה קרובה ל־20%, כמעט פי שניים מזו של מדד S&P 500 באותה תקופה. סכום של 10,000 דולר שהושקע בברקשייר בראשית דרכו היה הופך לאורך השנים להון עצום.
אבל ביום שישי באפט דיבר פחות על כסף ויותר על הדבר היחיד שכסף אינו יכול לקנות.
"הזמן תמיד מנצח", כתב לבעלי המניות. הוא הוסיף כי הזמן היה נדיב אליו ואפשר לו לראות את ברקשייר מגיעה לנקודה שבה ביטחונו בעתידה גדול מתמיד.
הפרישה מהיו"רות אינה מגיעה בהפתעה מוחלטת. למעשה, היא משלימה תהליך שבאפט עצמו תכנן במשך שנים.
במאי 2025 הוא הדהים את עשרות אלפי בעלי המניות שהגיעו לכנס השנתי של ברקשייר באומהה כשהודיע כי גרג אייבל יהיה יורשו כמנכ"ל. המעבר נכנס לתוקף ב־1 בינואר השנה. מאז אייבל מנהל את הפעילות השוטפת של הקונצרן, בעוד באפט נשאר יו"ר. כעת נמסר גם התפקיד האחרון שבו החזיק במשך יותר מחצי מאה.
אלא שהפעם היורש נושא את אותו שם משפחה.
הווארד באפט, בנו בן ה־71 של וורן, נבחר ליו"ר החדש. הוא חבר בדירקטוריון ברקשייר מאז 1993, אך לא יהפוך למנהל בפועל של האימפריה. חלוקת העבודה ברורה: אייבל מנהל את העסקים; הווארד אמור לשמור על התרבות הארגונית שבנה אביו.
הבחירה בהווארד היא חלק מתוכנית ירושה שעליה דיבר באפט כבר לפני שנים. אביו רצה שמישהו שמכיר לעומק את אופייה החריג של ברקשייר יוכל לשמש מעין שומר סף בתקופה שלאחר מותו או פרישתו. הווארד, חקלאי, פילנתרופ, צלם ואיש עסקים, מנהל מאז 1999 קרן הנושאת את שמו ופועלת בין היתר בתחומי ביטחון תזונתי וסכסוכים ברחבי העולם.
"התרבות שוורן בנה והערכים שבהם דגל יישארו בלבה של ברקשייר, והווארד יהיה השומר שלהם", אמר המנכ"ל אייבל בהודעת החברה.
מאחורי המשפט הזה מסתתר האתגר הגדול ביותר של ברקשייר: כיצד מנהלים את ברקשייר האת'וויי כאשר וורן באפט כבר אינו האיש שמנהל אותה.
במשך עשרות שנים העניק שמו לחברה משהו שקשה למדוד במאזן. משקיעים סמכו עליו לא רק לבחור מניות וחברות, אלא גם לדעת מתי לא לעשות דבר. כאשר השווקים השתוללו, הם חיכו לראות מה באפט עושה. כאשר חברות נקלעו למשבר, עצם העובדה שבאפט היה מוכן להשקיע בהן הייתה יכולה להפוך לאות אמון.
כך היה במשבר הפיננסי של 2008, כאשר ברקשייר הזרימה מיליארדים לגולדמן זאקס בזמן שהמערכת הפיננסית רעדה. כך היה גם בהשקעות ארוכות השנים בקוקה־קולה, אמריקן אקספרס ואפל. באפט הפך את הסבלנות עצמה לאסטרטגיה.
גם אורח חייו תרם למיתולוגיה.
אחד האנשים העשירים בעולם המשיך במשך שנים להתגורר בבית שרכש באומהה ב־1958. הוא דיבר בהתלהבות על קוקה־קולה והמבורגרים, כתב מדי שנה מכתבים לבעלי המניות בשפה שגם אדם שאינו בנקאי יכול להבין, והפך את האסיפה השנתית של ברקשייר לאירוע שכונה "וודסטוק של הקפיטליזם" ומשך רבבות לאומהה.
במקביל, חלק גדול מההון שצבר מיועד בסופו של דבר לא להישאר במשפחה. באפט התחייב למסור את מרבית הונו לצדקה, ומאז 2006 כבר תרם מניות בשווי עשרות מיליארדי דולרים. לפי רויטרס, היקף תרומותיו עבר 64 מיליארד דולר.
היום, לראשונה זה יותר מחצי מאה, ברקשייר האת'וויי מתעוררת עם יו"ר ששמו אינו וורן באפט.
אבל באפט עדיין לא נעלם.
החברה הדגישה כי הוא נשאר בדירקטוריון וימשיך להעניק את "שיקול דעתו ונקודת מבטו". במילים אחרות, הוא כבר אינו האיש שעל הכיסא - אבל כל עוד הוא מגיע לאומהה, האנשים שיושבים על הכיסאות החדשים צפויים להמשיך להקשיב.
וזה אולי הדבר החריג ביותר בפרישה של האיש שהפך את עצמו לאחד המשקיעים המפורסמים בהיסטוריה: במשך קרוב ל־60 שנה הוא לימד את אמריקה שלא לרדוף אחרי הרגע הבא.
היום, בגיל 96, הוא החליט שהגיע הרגע להעביר הלאה גם את הכיסא האחרון.