ניו יורק: יזכור לפלסטינים ביום כיפור - מחמוד חליל עלה לנאום בטקס יהודי

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

האירוע התקיים ביום שני, 21 בספטמבר, בגראנד ארמי פלאזה בברוקלין. מאות המשתתפים קיימו טקס שהתבסס על יסודות מסורתיים של יזכור, תפילת הזיכרון הנאמרת ביום הכיפורים, אך הקדישו אותו בין היתר לפלסטינים שנהרגו בעזה. שמותיהם של הרוגים פלסטינים הוקראו בפני הקהל, נערכו תפילות ושירים, ובסיום יצאו המשתתפים בתהלוכה והצמידו כרטיסי זיכרון הנושאים שמות של פלסטינים לאבני מזרקת ביילי שבכיכר.

מאות המשתתפים קיימו טקס שהתבסס על יסודות מסורתיים של יזכור, תפילת הזיכרון הנאמרת ביום הכיפורים, אך הקדישו אותו בין היתר לפלסטינים שנהרגו בעזה. שמותיהם של הרוגים פלסטינים הוקראו בפני הקהל, נערכו תפילות ושירים, ובסיום יצאו המשתתפים בתהלוכה והצמידו כרטיסי זיכרון הנושאים שמות של פלסטינים לאבני מזרקת ביילי שבכיכר.

ואז עלה מחמוד חליל לדבר.

חליל אמר לקהל כי קשה לדבר על תשובה וחרטה כאשר, לדבריו, כספי המסים והקולות של האמריקאים משמשים להריגתם, פציעתם ועקירתם של פלסטינים ולבנונים ולהפצצת איראנים. הוא סיים את דבריו בקריאה לזכור "שכולנו בני אדם".

עצם נוכחותו של חליל באירוע יום כיפור יהודי העניקה לטקס משמעות ציבורית החורגת בהרבה מאירוע דתי מקומי.

חליל, בוגר אוניברסיטת קולומביה ופעיל פלסטיני, התפרסם בעקבות המחאות הפרו־פלסטיניות בקמפוס והיה מזוהה עם תנועת המחאה שהתפתחה שם במהלך 2024. הוא נעצר בידי רשויות ההגירה האמריקאיות ב־2025 במסגרת המאבק של ממשל טראמפ בפעילים זרים שהיו מעורבים במחאות הקמפוסים. המאבק בעניינו הפך במהירות לסוגיה לאומית שכרכה יחד הגירה, חופש ביטוי, אנטישמיות, המחאה נגד ישראל וסמכויות הממשל. הוא ממשיך להתמודד עם הליכי גירוש ומנהל מאבקים משפטיים נגד הממשל ונגד אוניברסיטת קולומביה.

אבל חליל לא היה הדובר הבולט היחיד.

בראד לנדר, יהודי והמועמד הדמוקרטי לקונגרס, נאם אף הוא בפני הקהל. לנדר תקף את התנהלות ממשלת ישראל במלחמה והתייחס לעזה במונח "רצח עם" - הגדרה פוליטית ומשפטית שנויה במחלוקת. הוא אמר כי הוא משתייך ליהודים המתנגדים למה שתיאר כטיהור אתני, רעב שנגרם בידי אדם ושימוש בכספי מסים אמריקאיים להפצצת משפחות.

העיתוי היה טעון במיוחד.

לצפייה: https://www.instagram.com/reel/DdkxaF5ApYm/

הטקס התקיים ימים ספורים לפני ביקורו הצפוי של ראש הממשלה בנימין נתניהו בניו יורק לרגל עצרת האו"ם. מארגני האירוע והדוברים הפכו את הטקס גם לבמה להתנגדות למדיניות ממשלת ישראל ולסיוע הצבאי האמריקאי לישראל.

האירוע לא ניסה להסתיר את אופיו הפוליטי. בפרסום שקדם לו הוא הוגדר כטקס יזכור שנתי של "זיכרון, סירוב ומחויבות מחדש". המארגנים קראו למשתתפים להגיע לבושים בלבן ולהביא אבן קטנה. בפרסום האירוע הופיעה התנגדות מפורשת למלחמה בעזה, לסיוע האמריקאי ולמדיניות ישראל.

זה היה האירוע השלישי מסוגו.

הוא אורגן בידי Jews For Racial & Economic Justice ו־Rabbis for Ceasefire, קבוצה של מנהיגים דתיים יהודים הדורשים את סיום המלחמה. בין הגופים שנתנו את חסותם היו Jewish Voice for Peace, IfNotNow, American Council for Judaism וקהילת Kolot Chayeinu בברוקלין.

למרות האופי הפוליטי המובהק, המארגנים שילבו בטקס מרכיבים הלקוחים ישירות מהמסורת היהודית.

את התפילות הובילו בין היתר הרבנים אלן ליפמן וסם קייטס־גולדמן מקהילת Kolot Chayeinu. המשתתפים קיימו גם טקס קריעה - המנהג היהודי שבו קורעים בגד או בד כביטוי לאבל. במקרה הזה הם קרעו חלקים מיריעת בד לבנה ארוכה וקשרו את החלקים לבגדיהם.

חלק מהמשתתפים הגיעו בחולצות לבנות, כמקובל אצל יהודים רבים ביום הכיפורים, ואחרים נשאו גם כאפיות. ליד הבמה הוצב שלט שעליו נכתב "Refuse, Remember, Recommit" - לסרב, לזכור ולהתחייב מחדש - ולפניו הוחזקה כרזה שקראה: "Not another bomb".

הרבנית אבי סטיין קראה למשתתפים להפוך את האבל לפעולה פוליטית ולהתנגד לסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. היא קראה לקהל לפעול באמצעות חרמות, הפגנות, התארגנות, פעילות מול נבחרי ציבור והצבעה, ולדרוש הפסקת אש קבועה.

בסיום האירוע צעדו המשתתפים לעבר מזרקת ביילי שבגראנד ארמי פלאזה והניחו במקום כרטיסים עם שמות של פלסטינים שנהרגו במלחמה.

הטקס בברוקלין אינו מייצג את כלל יהודי ניו יורק או את יהדות ארצות הברית, שרבים ממנה קיימו ביום הכיפורים תפילות מסורתיות בבתי הכנסת. אבל האירוע משקף מחלוקת ממשית שהעמיקה בקהילה היהודית האמריקאית בעקבות המלחמה.

מחקרי דעת קהל שעליהם דיווח RNS מצביעים על פער משמעותי במיוחד בין הדורות: יהודים אמריקאים צעירים נוטים להיות ביקורתיים יותר כלפי אופן ניהול המלחמה בידי ישראל מאשר יהודים מבוגרים. דיווח נפרד של RNS ו־NPR לקראת יום הכיפורים הצביע גם על כך שהוויכוח סביב ישראל כבר חדר למשפחות ולקהילות: לפי סקר AP-NORC שצוטט בדיווח, ארבעה מכל עשרה מבוגרים יהודים בארצות הברית אמרו כי התווכחו עם בן משפחה סביב ישראל, ושלושה מכל עשרה אמרו כי הפסיקו לדבר עם אדם כלשהו בעקבות המחלוקת.

הקרע הזה קיבל ביום הכיפורים ביטוי יוצא דופן במיוחד.

במרחק לא גדול מבתי הכנסת שבהם נאמרה תפילת יזכור המסורתית לזכר קרובי משפחה שנפטרו ולזכר יהודים שנרצחו, מאות יהודים התכנסו בכיכר ציבורית בברוקלין והשתמשו באותו מושג - יזכור - כדי להתאבל על פלסטינים שנהרגו בעזה.

ועל הבמה שלהם עמד מחמוד חליל.

עבור המארגנים, השילוב הזה היה בדיוק המסר: לקחת את יום הכיפורים, את רעיון חשבון הנפש ואת טקסי האבל היהודיים ולהפוך אותם לקריאה להפסקת המלחמה ולשינוי מדיניותה של ארצות הברית כלפי ישראל. בפרסום האירוע הם אף קראו להפוך את היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי ל"אבל המוני, כפרה קולקטיבית ופעולה מכובדת".

עבור יהודים אחרים, עצם החיבור בין יום הכיפורים, יזכור והמאבק נגד ישראל צפוי לעורר התנגדות חריפה.

אבל דבר אחד קשה לפספס: בשעה שבבתי הכנסת ברחבי ניו יורק הסתיים הצום בתפילת נעילה ובתקיעת שופר, אחת הזירות הבולטות של הוויכוח היהודי־אמריקאי על ישראל התרחשה דווקא בגראנד ארמי פלאזה.

שם, ביום הכיפורים, נערך יזכור לפלסטינים - ומחמוד חליל היה אחד הדוברים.