סירב לגלח את הזקן – ופוטר: ענקית הגלידה מסתבכת בתביעה על אפליה נגד עובד יהודי

אחת מיצרניות הגלידה המוכרות בארצות הברית ניצבת במרכזה של תביעה פדרלית חריגה, אחרי שעובד יהודי ותיק במפעל החברה באלבמה פוטר פחות מחודש לאחר שסירב לגלח את זקנו מטעמי דת. נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה של ארצות הברית, ה־EEOC, טוענת כי הסיבה הרשמית שנתנה חברת בלו בל קרמריז לפיטוריו של גארי בלאקשיר הייתה למעשה תירוץ שנועד להסתיר אפליה דתית ונקמה על כך שביקש התאמה שתאפשר לו לקיים את אמונתו.

התביעה הוגשה ב־18 בספטמבר לבית המשפט הפדרלי במחוז הצפוני של אלבמה, וה־EEOC הודיעה עליה השבוע. בלו בל, שמרכזה בברנהאם שבטקסס ושמוצריה מוכרים היטב בדרום ארצות הברית ובאזורים נוספים במדינה, מפעילה מתקן ייצור בעיר סילקוגה שבאלבמה. שם עבד בלאקשיר מאז אוגוסט 2019. ב־2020 הוא עבר למחלקת התחזוקה של צי הרכב של החברה, ובין היתר עסק בשיקום חלקי פיברגלס של כלי רכב.

הבעיה החלה בפברואר 2025. חלק מעבודתו של בלאקשיר חייב שימוש במסכת נשימה אטומה, המגינה על העובד בעת עבודה עם חומרים מסוימים. מסכות מהסוג הזה צריכות ליצור אטימה סביב הפנים, ולכן זקן עלול במקרים מסוימים להפריע לפעולתן התקינה. במהלך הדרכת בטיחות ובדיקת התאמה למסכה, כך נטען בתביעה, נאמר לבלאקשיר שעליו להתגלח.

בלאקשיר סירב. הוא הסביר כי הוא יהודי וכי גילוח הזקן מנוגד לאמונתו הדתית. מכאן, לפי ה־EEOC, הסיפור קיבל תפנית מטרידה הרבה יותר.

רכז הבטיחות אמר לעובד כי העובדה שהוא יהודי אינה משנה, משום שכללי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, OSHA, גוברים כביכול על כך. עוד נטען כי אותו גורם השתמש במחוות של מרכאות באצבעותיו כאשר התייחס לכך שבלאקשיר "יהודי", באופן שהעובד פירש כהטלת ספק באמונתו.

על פי כתב התביעה, רכז הבטיחות אמר לעובד כי העובדה שהוא יהודי אינה משנה, משום שכללי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, OSHA, גוברים כביכול על כך. עוד נטען כי אותו גורם השתמש במחוות של מרכאות באצבעותיו כאשר התייחס לכך שבלאקשיר "יהודי", באופן שהעובד פירש כהטלת ספק באמונתו. בהמשך, טוענת הנציבות, מנהל אחר אמר לו במספר הזדמנויות שאינו מאמין שהוא באמת יהודי.

אלא שבלאקשיר לא ביקש להשתחרר מעבודתו או מדרישות הבטיחות. הוא ביקש התאמה שתאפשר לו גם לשמור על זקנו וגם לעבוד בבטחה. לפי התביעה, בזמן שהסוגיה נבדקה הוא המשיך לעבוד והועבר למשימות שלא דרשו שימוש במסכת הנשימה.

ואז נראה היה שהבעיה נפתרה.

בסוף פברואר נפגש בלאקשיר עם מנהלים במפעל. לפי כתב התביעה, מנהל המפעל אמר לו כי עורכי הדין של החברה קבעו שיש לספק לו התאמה באמצעות מסכה שתוכל לשמש אותו גם עם הזקן. למעשה, רכז הבטיחות כבר הזמין עבורו ב־27 בפברואר מסכה חלופית מתאימה.

אבל בלאקשיר לא זכה להשתמש בה.

ב־6 במרץ, לפי התביעה, הוא עזב לזמן קצר את מקום עבודתו פעמיים. בפעם הראשונה יצא להביא אוכל לעמיתיו וחזר בתוך פחות מ־20 דקות. מיד לאחר מכן יצא שוב לכמה דקות כדי להביא אוכל לבנו, שהתגורר במרחק של כמה רחובות מהמפעל. הוא לא החתים יציאה וכניסה עבור שתי ההיעדרויות הקצרות. למחרת הוא פוטר.

העילה שנמסרה לו הייתה חמורה בניסוחה: "גניבת זמן מהחברה". אלא שה־EEOC טוענת כי דווקא כאן נמצאת אחת הראיות המרכזיות לכך שהפיטורים לא נבעו באמת מאותה עבירת נוכחות. לפי התביעה, יציאות קצרות של עובדים במהלך שעות העבודה – לרבות יציאה להביא ארוחת בוקר לקבוצה – היו עניין מקובל במחלקה והמנהל היה מודע לכך. עובד אחר שביצע התנהגות דומה, נטען, קיבל לכל היותר נזיפה מילולית. בלאקשיר, לעומת זאת, איבד את עבודתו.

יש עוד פרט שהופך את ציר הזמן למשמעותי במיוחד: המסכה שהוזמנה במיוחד עבור בלאקשיר הגיעה למפעל בסביבות 17 במרץ – עשרה ימים לאחר שכבר פוטר.

הנציבות טוענת גם כי עובדים אחרים בעלי זקן לא נדרשו להתגלח לאחר הדרכת מסכות הנשימה, אף שחלקם ביצעו עבודות דומות. הטענות הללו טרם הוכרעו בבית המשפט, ובלו בל מכחישה למעשה את התמונה שמציגה הממשלה ומתכוונת להתגונן בהליך המשפטי.

התיק עשוי להפוך למבחן מעניין של הגבול שבין כללי בטיחות במקום העבודה לבין חובתו של מעסיק להתאים את תנאי העבודה לאמונה דתית. החוק הפדרלי אינו מעניק לעובד זכות אוטומטית להתעלם מכלל בטיחות בגלל אמונתו. עם זאת, לפי ה־EEOC, מעסיק נדרש לספק התאמה סבירה לאמונה או לפרקטיקה דתית, כולל בכל הנוגע לזקן ולכללי טיפוח, כל עוד ההתאמה אינה מטילה נטל משמעותי על פעילות העסק. שיקולי בטיחות יכולים להצדיק סירוב – אבל על המעסיק לבחון את הנסיבות בפועל ולא להסתפק בהנחה שההתאמה אינה אפשרית.

במקרה של בלאקשיר, טענת הממשלה חזקה במיוחד מבחינה עובדתית משום שלפי התביעה החברה עצמה כבר הגיעה למסקנה שניתן לספק לו מסכה חלופית ואף הזמינה אותה. לכן ה־EEOC טוענת שהפיטורים זמן קצר לאחר בקשת ההתאמה לא היו מקריים.

"הפליה דתית אינה חוקית לפי החוק הפדרלי", אמרה מרשה ראקר, התובעת האזורית של ה־EEOC בבירמינגהם. לדבריה, הנציבות תמשיך לאכוף את ההגנות הפדרליות על חופש הדת במקום העבודה.

התביעה מאשימה את בלו בל בהפרת סעיף 7 לחוק זכויות האזרח משנת 1964, האוסר על אפליה בעבודה מטעמי דת וכן על נקמה בעובד המבקש התאמה דתית. הנציבות מבקשת מבית המשפט, בין היתר, להורות על החזרתו של בלאקשיר לעבודה, לפסוק לו שכר שאבד ופיצויים נוספים, ולחייב את החברה למנוע אפליה ונקמה דומות בעתיד.

בלו בל מסרה בתגובה כי היא מודעת לתביעה שהגישה נציבות שוויון ההזדמנויות, כי היא מתייחסת ברצינות לעניינים הנוגעים לעובדיה ולטענות שהועלו, וכי בכוונתה להתמודד עם הדברים במסגרת ההליך המשפטי. בשל התביעה התלויה ועומדת, החברה אמרה שלא תמסור תגובה מפורטת נוספת.

בשלב זה חשוב להדגיש כי מדובר בטענות של ה־EEOC בכתב תביעה, ולא בקביעות שיפוטיות: בית המשפט טרם הכריע אם בלו בל הפלתה את בלאקשיר או אם הסיבה שנתנה לפיטוריו אכן הייתה תירוץ. אבל ציר הזמן שהציגה הממשלה – בקשת ההתאמה הדתית, הטלת הספק ביהדותו של העובד, הזמנת המסכה המתאימה ולבסוף הפיטורים עוד לפני שהגיעה – מבטיח שהתיק החריג הזה לא יעסוק רק בגלידה, אלא בשאלה רחבה בהרבה: עד כמה מעסיק אמריקאי חייב ללכת כדי לאפשר לעובד לבחור בין פרנסתו לבין אמונתו.