סולק מישראל - ועכשיו הוא מציג למיליונים "רשת הונאה יהודית" באמריקה

וזו בדיוק הנקודה שבה סיפור שיכול היה להיות תחקיר לגיטימי על כספי ציבור הופך למשהו אחר. מאחורי חלק מהטענות שאוליביירה מציג אכן קיימת פרשה פלילית ממשית: יועץ לבתי ספר בשם ריצ'רד ברנשטיין הודה בינואר בבית משפט פדרלי בברוקלין בקשירת קשר להונאת ממשלת ארצות הברית, לאחר שהפנה בתי ספר לספקים מסוימים ובמקביל קיבל מהם בחשאי חלק מהרווחים. אבל החשדות החדשים שמציג אוליביירה נגד אנשים, חברות ומוסדות נוספים אינם כתבי אישום, והגורמים המופיעים בהם לא הורשעו ולא הואשמו בעבירה על בסיס הטענות המוצגות בסרטון. אוליביירה עצמו מציין זאת בהסתייגות שצירף לפרסום.

אפילו אוליביירה עצמו נאלץ להכניס לפרסום שלו הסתייגות מפורשת: פרט לתיקים הפליליים שכבר הסתיימו בהודאות באשמה או בהרשעות, אף אדם, בית ספר או חברה שהוא מציג בסרטון החדש לא הואשמו בעבירה, והמחירים והרישומים שהוא מציג לא נקבעו כבלתי חוקיים בידי בית משפט או רשות ממשלתית.

הפרשה הפלילית שאכן הוכחה חמורה בפני עצמה. לפי משרד המשפטים האמריקאי, ברנשטיין עמד בראש שתי חברות ייעוץ מוודמיר שבלונג איילנד, שסייעו לבתי ספר לקבל כספים משתי תוכניות פדרליות - אי-רייט, המסייעת לבתי ספר ולספריות לממן שירותי תקשורת וגישה לאינטרנט, וקרן חירום שהוקמה בתקופת הקורונה כדי לסייע בלמידה מרחוק.

ברנשטיין היה אמור לפעול כנציגם של בתי הספר. בפועל, לפי הודאתו, הוא הגיע להסכמים עם ספקים שאליהם הפנה את לקוחותיו וקיבל מהם בחשאי נתח מהרווחים - במקרים מסוימים עד מחציתם. במקרה אחד שילמה התוכנית הפדרלית 68 אלף דולר לספק שסיפק לבית ספר 130 מחשבי כרומבוק ו-40 מחשבים ניידים. ימים ספורים לאחר מכן שלחה החברה של ברנשטיין לספק חשבונית בסך 11,500 דולר, שהייתה שווה למחצית מהרווח שלו מהעסקה.

בסך הכל, לפי משרד המשפטים, קיבלו החברות של ברנשטיין יותר מ-100 אלף דולר בתשלומים אסורים. הוא הסכים לחלט 137,576 דולר והודה בקשירת קשר להונאת ארצות הברית. העונש המרבי שהוא עשוי לקבל הוא חמש שנות מאסר. התובע הפדרלי הגדיר את הפרשה כתוכנית שבה כסף ציבורי שנועד לבתי ספר ולילדים נותב לכיסים פרטיים.

אלא שאוליביירה משתמש בפרשה המוכחת כנקודת זינוק לטענה רחבה בהרבה. בסרטון החדש הוא אומר כי עבר על מאגרי מידע פדרליים, מסמכי תאגידים ורישומים הקשורים לתוכנית אי-רייט, ומציג קשרים שלטענתו קיימים בין חברות המספקות שירותים לעשרות מוסדות יהודיים. הוא מצביע בין היתר על מכרזים שבהם התקבלה הצעה יחידה ועל מחירים שלטענתו נראים גבוהים משמעותית ממחירי השוק.

אלה בהחלט נתונים שעשויים להצדיק שאלות ובדיקה. אבל אפילו אוליביירה עצמו נאלץ להכניס לפרסום שלו הסתייגות מפורשת: פרט לתיקים הפליליים שכבר הסתיימו בהודאות באשמה או בהרשעות, אף אדם, בית ספר או חברה שהוא מציג בסרטון החדש לא הואשמו בעבירה, והמחירים והרישומים שהוא מציג לא נקבעו כבלתי חוקיים בידי בית משפט או רשות ממשלתית. הוא גם מבהיר שהצעה יחידה במכרז או מחיר גבוה אינם כשלעצמם הוכחה למעשה פלילי.

במילים אחרות, בכותרת מופיעה כבר "רשת הונאה יהודית". בהסתייגות מופיעה תמונה הרבה יותר מורכבת.

לצפייה: https://www.youtube.com/shorts/vc9tXtgBC74

גם המקום שאליו בחר אוליביירה להגיע לצורך הסרטון אינו מקרי. ניו סקוור שבמחוז רוקלנד היא קהילה חסידית סגורה יחסית, וכבר בסוף אוגוסט נוצר שם עימות סביב הגעתו. סרטונים שהופצו אז הראו תושבים חסידים חוסמים את דרכו ועוקבים אחריו ברחוב. אוליביירה עצמו פרסם את התיעוד תחת הכיתוב "יהודים חסידים מתנפלים עליי בניו סקוור". בתיעוד שפורסם נראו התושבים עומדים מולו ולאחר מכן הולכים אחריו כאשר התרחק.

באותה תקופה כבר הופצו בקבוצות של הקהילה היהודית הודעות שקראו לתושבים פשוט לא לשתף איתו פעולה. הסיבה הייתה הניסיון הקודם איתו. חודשים לפני כן הגיע אוליביירה לקריית יואל בניו יורק וללייקווד בניו ג'רזי - שתיים מהקהילות החרדיות הגדולות בארצות הברית - ופרסם סרטונים שכותרותיהם הציגו את המקומות כיישובים שנכבשו בידי "יהודים מכורים לקצבאות" וכחלק מ"פלישה יהודית".

בסרטונים ההם הוא לא הסתפק בבדיקת נתוני רווחה או תקציבים. הוא ניגש לתושבים ברחוב, שאל שאלות על יהודים ולא-יהודים, דיבר על כוח פוליטי יהודי ועל התבדלות אתנית, ובאחד המקרים שאל תושב מדוע יהודים אינם "חוזרים לישראל". ארגונים ומנהיגים יהודים טענו כי הוא לוקח מחלוקות אמיתיות בנושאי בנייה, רווחה, חינוך ופוליטיקה מקומית וממסגר אותן באמצעות סטריאוטיפים ותיקים על יהודים, כסף וכוח.

אפילו בתוך הקהילות שאותן תקף היו מי שניסו לדבר איתו. ריצ'רד רוברטס, תושב יהודי בולט בלייקווד, הזמין את אוליביירה לביתו וישב איתו לראיון שנמשך כשלוש שעות. לאחר פרסום הסרטון טען רוברטס שהראיון נערך באופן שהוציא חלק מההסברים שסיפק והשאיר את החומרים שהתאימו לנרטיב של אוליביירה. עם זאת, רוברטס עצמו נמנע מלקבוע שאוליביירה אנטישמי והגדיר אותו במקום זאת כפרובוקטור שיודע כי עימותים כאלה מייצרים צפיות וכסף.

הוויכוח סביבו כבר חרג מזמן מגבולות הקהילה החרדית. בפברואר, לאחר הסרטונים על קריית יואל ולייקווד, התפתחה גם בתוך הימין האמריקאי מחלוקת סביב היחס אליו. חלק מהמשפיענים תקפו אותו ואת התכנים, בעוד אחרים טענו כי הביקורת עליו מוכיחה שקיימים כללים שונים כאשר מושא התחקיר הוא יהודים. הפרשה הפכה לדוגמה נוספת לאופן שבו תוכן המוצג כ"תחקיר" יכול לעבור בתוך שעות מהיוטיוב לוויכוח פוליטי ותרבותי רחב הרבה יותר.

במאי הגיע העימות גם לישראל. אוליביירה נחת בנתב"ג, אך כניסתו למדינה נמנעה והוא הוחזר לארצות הברית. שר התפוצות עמיחי שיקלי אישר בפומבי את ההחלטה, ומשרדו מסר כי פעילותו של היוטיובר חרגה, לטענתו, מחופש ביטוי לגיטימי וכללה הטרדה של יהודים והפצת תוכן בעל מאפיינים אנטישמיים. אוליביירה עצמו כבר שאל קודם לכן את עוקביו אם לדעתם ישראל תאפשר לו להיכנס.

ארבעה חודשים לאחר מכן, ברור שהרחקתו מישראל לא הקטינה את הקהל שלו. להפך - הוא חזר בדיוק לנושא שהפך אותו לדמות מוכרת בקרב מיליוני צופים: כסף ציבורי וקהילות יהודיות סגורות.

וזה מה שהופך את הסרטון החדש לבעייתי במיוחד. אפשר לבדוק כל דולר שהועבר במסגרת תוכנית אי-רייט. אפשר לשאול מדוע במכרז מסוים הייתה רק הצעה אחת, להשוות מחירים, לבדוק קשרים בין ספקים ולדרוש מהרשויות לחקור כל חשד. למעשה, ההודאה של ברנשטיין מוכיחה שכאשר קיימת הונאה, למערכת הפדרלית יש סיבה טובה לחקור אותה ולהעמיד את האחראים לדין.

אבל חקירה של חשדות נגד אנשים וחברות מסוימים היא דבר אחד. הצמדת המילים "רשת הונאה יהודית" לסרטון שמופץ למיליונים היא דבר אחר לגמרי. דווקא ההסתייגות שאוליביירה עצמו פרסם חושפת את הפער: יש עבריין שהודה, יש נתונים שמעלים שאלות, ויש חשדות שראויים לבדיקה - אבל נכון לעכשיו אין קביעה רשמית שקיימת אותה "רשת הונאה יהודית" שעליה מכריזה הכותרת.

אחרי קריית יואל, לייקווד, ניו סקוור והגירוש מנתב"ג, אוליביירה כבר אינו רק יוטיובר שהגיע במקרה לעוד סיפור על כספי ציבור. הוא בנה סדרת תוכן שלמה סביב יהודים חרדים באמריקה. עכשיו המבחן עובר גם לרשויות: אם המסמכים שהציג חושפים עבירות חדשות, הן צריכות להיחקר. ואם לא - הכותרת המאשימה קהילה שלמה כבר עשתה את דרכה למיליוני מסכים הרבה לפני שמישהו קבע שבכלל בוצע פשע