עשרות אסירים ממתינים: נבדה לא ביצעה הוצאה להורג כבר 20 שנה - וזו הסיבה

כמעט 60 אסירים ממתינים כיום להוצאה להורג בנבדה, אבל המדינה לא ביצעה עונש מוות כבר 20 שנה. הסיבה אינה שינוי בחוק, אלא שילוב של מחסור בתרופות, מאבקים משפטיים, ערעורים שנמשכים עשרות שנים וחוסר רצון לעבור לשיטות הוצאה להורג אחרות.

האדם האחרון שהוצא להורג בנבאדה היה דריל מאק, שמת בזריקה קטלנית באפריל 2006. אלא שבשנים שאחרי כן הפכו התרופות הדרושות להליך לקשות יותר ויותר להשגה, לאחר שחברות תרופות סירבו למכור אותן לצורך הוצאות להורג. ב-2016 שלח שירות בתי הסוהר של המדינה 247 פניות ליצרנים - ולא קיבל אפילו הצעה אחת.

המחסור רק החריף. ב-2018 תבעה חברת התרופות Alvogen את נבדה בדרישה לקבל בחזרה תרופות שכבר היו במלאי המדינה, וב-2020 הן הוחזרו כולן. במסמך משפטי שהוגש במאי הודתה המדינה כי אין בידיה כיום אף אחת מהתרופות הדרושות לביצוע הוצאה להורג, וכי מלאים קודמים כבר פגו.

נבדה רוצה לחדש את ההוצאות להורג - אבל אין לה אפילו את התרופות הדרושות

למרות זאת, התובעים במחוז קלארק ניסו השנה לחדש את התהליך. באפריל הם ביקשו מבתי המשפט לקבוע מועדי הוצאה להורג לשלושה אסירים ותיקים במיוחד: זיין פלויד, דונלד שרמן וסטרלינג אטקינס. פלויד רצח ארבעה בני אדם בירי בסופרמרקט בלאס וגאס ב-1999, שרמן הכה למוות רופא בדימוס בפטיש ב-1994, ואטקינס אנס ורצח אם מצפון לאס וגאס באותה שנה.

שלושתם כבר מיצו את מסלול הערעורים הרגיל, אך הדרך לשם הייתה ארוכה במיוחד. במקרה של פלויד, ההליך נמשך 21 שנה. ביולי, חודשים ספורים אחרי שהתובעים ביקשו לקבוע מועדי הוצאה להורג, הם חזרו בהם וביקשו להקפיא את הבקשות בגלל הליכים משפטיים תלויים ועומדים - בלי למסור הסבר נוסף.

בינתיים, נבדה גם לא ממהרת לעבור לשיטות הוצאה להורג אחרות. עורך הדין הפלילי סקוט קופי, לשעבר ראש יחידת תיקי הרצח בסנגוריה הציבורית של מחוז קלארק, אמר כי אין במדינה תיאבון ממשי לניסויים בשיטות חלופיות, במיוחד אחרי מקרי הוצאה להורג כושלים במדינות אחרות. לדבריו, ברגע שמתחילים "לנסות" שיטות חדשות, התהליך הופך למסובך יותר.

גם המחיר משחק תפקיד. לפי Death Penalty Information Center, הליכי ערעור בתיקי עונש מוות יכולים לעלות בין מיליון ל-3 מיליון דולר. קופי אמר כי העלות הגבוהה היא חלק בלתי נפרד מהמערכת, משום שכאשר המדינה עומדת להוציא אדם להורג, עליה לוודא שוב ושוב שזכויותיו נשמרו ושההליך כולו התנהל כראוי.

הנתונים בנבדה גם מראים עד כמה התהליך רחוק מלהיות סופי. מאז שנות ה-70 נידונו במדינה 190 בני אדם למוות, ויותר ממחצית מהעונשים האלה בוטלו בערעור. הסיבות כללו ייצוג משפטי לקוי, כשלים בחקירה, ראיות חדשות - ובמקרים מסוימים גם טענות לחפות.

למרות כל הקשיים, מחוז קלארק ממשיך לבקש עונש מוות בשיעור גבוה. קופי טוען שההבדל תלוי לא פעם גם בגיאוגרפיה ובמשאבים: למחוז יש כסף לנהל תיקים כאלה, ולכן הוא משתמש בעונש המוות יותר ממקומות אחרים. לפי נתוני Death Penalty Information Center, קלארק דורג במקום החמישי בארה"ב במספר גזרי הדין החדשים למוות בתקופה של חמש שנים.

בכמעט חמישה עשורים נבדה הוציאה להורג 12 בני אדם בלבד, 11 מהם אסירים שוויתרו בעצמם על הערעורים. כיום 57 אסירים עדיין יושבים באגף הנידונים למוות - אבל אחרי 20 שנה ללא הוצאה להורג, בלי תרופות מתאימות ובלי מסלול ברור לחידוש ההליך, עונש המוות בנבאדה נשאר בעיקר על הנייר.