ניו יורק: במקום לכבד את הנרצחים - מורה יהודייה מואשמת בשיבוש טקס שבעה באוקטובר

בזמן ששמות נרצחי שבעה באוקטובר הוקראו בכיכר יוניון שבמנהטן, מפגינים פרו־פלסטינים הפריעו לעצרת הזיכרון. כעת, בעקבות תלונה שהוגשה למשרד החינוך של ניו יורק, אחת המשתתפות לכאורה עומדת במרכז סערה: מיה קורזר, מורה יהודייה לחינוך מיוחד בבית ספר ציבורי במזרח הארלם. מגיש התלונה דורש לבדוק את התנהלותה ואת השלכותיה האפשריות על תלמידים ואנשי צוות יהודים.
התלונה הוגשה ב־8 באוקטובר, למחרת עצרת הזיכרון, ופרטיה פורסמו בניו יורק פוסט בערב 11 באוקטובר לפי השעון המקומי. במרכזה עומדת הטענה שקורזר השתתפה במחאה שהפריעה להקראת שמות הנרצחים. חשוב להבחין בין עצם הגשת התלונה לבין קביעה רשמית על התנהגותה: לפי הדיווח, משרד החינוך טרם הודיע שפתח בחקירה בעניינה, ואין ממצא שקובע כי ביצעה עבירה או הפרה את כללי עבודתה.

קורזר מגדירה את עצמה יהודייה, פרט שמוסיף מורכבות לסיפור אך אינו מכריע את השאלות העובדתיות. זהותה אינה מוכיחה שהשתתפה בשיבוש העצרת, וגם אינה שוללת את האפשרות שהתנהלות מסוימת מצריכה בדיקה. הבירור, אם יתקיים, יצטרך להתמקד במעשיה המתועדים ובקשר שלהם לעבודתה כמורה.

מגיש התלונה, הפעיל ואיש החינוך היהודי משה ספרן, טוען כי בידיו סרטון המזהה את קורזר במקום. לדבריו, המפגינים החרישו את הקראת השמות בקריאות, ובהן ״להפיץ את האינתיפאדה״, והשתלטו על מקומות ישיבה שנועדו למשתתפי העצרת. אלה טענותיו של המתלונן על האירוע ועל נוכחות המורה בו; אין לייחס לקורזר באופן אישי כל קריאה שנשמעה במחאה בלי ראיה לכך שהיא עצמה השמיעה אותה.
מבחינת ספרן, השאלה אינה מסתיימת במה שהתרחש בכיכר. הוא מבקש ממערכת החינוך לבדוק אם פעילותה של עובדת הוראה במסגרת מחאות מסוג זה משפיעה על הסביבה שבה לומדים תלמידים יהודים ועובדים אנשי צוות יהודים. הטענה לסביבה עוינת היא חלק מהתלונה ומהדרישה לחקירה, ולא מסקנה שכבר התקבלה בידי משרד החינוך.
קורזר מגדירה את עצמה יהודייה, פרט שמוסיף מורכבות לסיפור אך אינו מכריע את השאלות העובדתיות. זהותה אינה מוכיחה שהשתתפה בשיבוש העצרת, וגם אינה שוללת את האפשרות שהתנהלות מסוימת מצריכה בדיקה. הבירור, אם יתקיים, יצטרך להתמקד במעשיה המתועדים ובקשר שלהם לעבודתה כמורה.
גם ההבחנה בין השתתפות במחאה לבין הפרעה לטקס זיכרון חיונית להבנת הפרשה. נוכחות במקום אינה מוכיחה כשלעצמה שאדם צעק, חסם משתתפים או מנע את קיום האירוע. במקרה הזה, הדרישה לבדיקה נשענת על טענות בדבר תיעוד מסוים, ולכן משמעותו של הסרטון וההקשר שבו צולם יהיו מרכזיים לכל בירור רציני.
עבור ישראלים ויהודים בניו יורק, עצרת לזכר נרצחי שבעה באוקטובר היא מרחב של אבל אישי וקהילתי. הפרעה להקראת שמות הקורבנות עלולה להעמיק את תחושת הפגיעה אצל משפחות, ניצולים ומשתתפים שהגיעו להנציח את הנרצחים. כאשר עולה טענה שעובדת במערכת החינוך הציבורית נטלה חלק בשיבוש כזה, הסיפור מקבל משמעות נוספת הנוגעת לאמון בין המשפחות לבין בית הספר.
קורזר סירבה להגיב לפניית העיתון. בשלב זה, אין תשובה פומבית שלה לטענות ואין הודעה על ממצאי חקירה בעניינה. לכן, מוקד הסיפור הוא התלונה שהוגשה והדרישה לבדוק אותה - ולא הרשעה ציבורית של המורה לפני בירור.
כעת נותר לראות אם משרד החינוך יפתח בבדיקה, איזה תיעוד ייבחן ואם יימצא קשר בין ההתנהלות המיוחסת לקורזר מחוץ לבית הספר לבין עבודתה בתוכו. עד אז, הטענות החמורות מחייבות בדיקה מדויקת: מי השתתף, מה עשה, ומה ניתן להוכיח.