החוקרים התמקדו בחלבון בשם 15-PGDH, שרמתו בגוף עולה ככל שאנחנו מתבגרים ונקשר לירידה ביכולת של רקמות להשתקם. מחקרים קודמים כבר הראו שחסימת החלבון יכולה לעודד התחדשות של שרירים, עצמות, עצבים ותאי דם. הפעם הם רצו לראות אם אותו מנגנון יכול לעבוד גם בסחוס הברך - רקמה שבדרך כלל מתקשה מאוד לתקן את עצמה.

טיפול חדש הצליח להצמיח מחדש סחוס
כאשר עכברים מבוגרים קיבלו חומר שחוסם את פעילות החלבון, הסחוס בברכיים שלהם הפך לעבה יותר לאורך פני המפרק. ולא מדובר רק ביצירה של רקמה חדשה: החוקרים זיהו סחוס חלק מהסוג שמאפשר למפרק לנוע בצורה תקינה. אחת החוקרות, נידהי בהוטאני, סיפרה שהצוות הופתע מעוצמת ההתחדשות וכינתה את ההשפעה "יוצאת דופן".
הטיפול נבדק גם אחרי פציעה בברך. זה חשוב במיוחד משום שכמחצית מהאנשים שסובלים מפציעה טראומטית משמעותית בברך עלולים לפתח בהמשך דלקת מפרקים ניוונית. עכברים שקיבלו את הטיפול פעמיים בשבוע במשך ארבעה שבועות היו בסיכון נמוך יותר לפתח את המחלה, בעוד שאצל עכברים שלא טופלו היא כבר הופיעה בתוך אותה תקופה.
אבל אולי החלק המעניין ביותר הוא הדרך שבה הסחוס התחדש. החוקרים ציפו אולי לראות מעורבות של תאי גזע, אבל זה לא מה שקרה. במקום זאת, התאים שכבר היו קיימים בתוך הסחוס שינו את דפוס הפעילות שלהם והחלו להתנהג בצורה "צעירה" יותר - כאילו קיבלו מחדש את היכולת לתקן את הרקמה.
כדי לבדוק אם יש כאן פוטנציאל גם לבני אדם, החוקרים טיפלו גם בדגימות סחוס שנלקחו מאנשים עם דלקת מפרקים ניוונית. בתוך שבוע בלבד נרשמה ירידה בפעילות שקשורה לפירוק הסחוס, ובמקביל הופיעו סימנים להתחדשות של הסחוס המפרקי. מבחינת הצוות, זה היה חיזוק לכך שהמנגנון עשוי להיות רלוונטי גם מעבר לניסויים בבעלי חיים.
ועדיין, מוקדם מאוד לדבר על סוף עידן החלפות המפרקים. רוב התוצאות מגיעות מעכברים, ויידרשו ניסויים קליניים שיבדקו אם הטיפול בטוח ויעיל גם בבני אדם. החדשות המעודדות הן שגרסה שנלקחת דרך הפה של חומר שחוסם את אותו חלבון כבר נוסתה בבני אדם בהקשר של חולשת שרירים הקשורה לגיל ונמצאה בטוחה. עכשיו נותר לבדוק אם היא יכולה לעשות לברכיים את מה שכבר הצליחה לעשות במעבדה.