רצח את שותפו לתא כדי שיוציאו אותו להורג: 18 שנה אחר כך פלורידה מילאה את משאלתו

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ב-2008, במתקן הכליאה שרלוט, חנק רוברטסון למוות את פרנק הארט בזמן שישן. הוא קשר גרביים זו לזו והשתמש בהן כדי לחנוק אותו. מאוחר יותר הודה ברצח והסביר לחוקרים כי המטרה הייתה להגיע לעונש מוות משום שלא רצה להעביר את שארית חייו מאחורי סורג ובריח. לפרשה יש פרט אכזרי במיוחד: הארט היה אמור להשתחרר מהכלא שמונה ימים בלבד לאחר שנרצח.  

המקרה הפך מיד לדוגמה קיצונית בדיון על עונש המוות בארה"ב. בדרך כלל תומכי העונש מציגים אותו ככלי הרתעה נגד רצח. במקרה של רוברטסון, עצם קיומו של עונש המוות היה חלק מהמניע לרצח. הוא לא ניסה להימלט ממנו - הוא רצח כדי להשיג אותו.

רוברטסון נכנס לראשונה לכלא כשהיה בן 17, לאחר שהורשע בפריצה ובתקיפה. לאורך השנים הצטברו נגדו הרשעות נוספות בגין בריחה ממשמורת, תקיפות והחזקת נשק בכלא. לאחר שרצח את הארט הוא הודה ברצח מדרגה ראשונה וויתר כמעט לחלוטין על המאבק המשפטי נגד גזר דינו. גם לאחר שנשלח לאגף הנידונים למוות, הוא המשיך לדחות ניסיונות לעכב את ביצוע העונש.

המקרה הפך מיד לדוגמה קיצונית בדיון על עונש המוות בארה"ב. בדרך כלל תומכי העונש מציגים אותו ככלי הרתעה נגד רצח. במקרה של רוברטסון, עצם קיומו של עונש המוות היה חלק מהמניע לרצח. הוא לא ניסה להימלט ממנו - הוא רצח כדי להשיג אותו.

ההוצאה להורג בפלורידה מגיעה בתקופה סוערת במיוחד למערכת עונש המוות בארה"ב. רק לפני כשבועיים ניסתה טנסי להוציא להורג את קריסטה פייק, בת 50, שהורשעה בעינוי וברצח של קולין סלמר ב-1995. פייק קיבלה לא מנה אחת אלא שתי מנות של פנטוברביטל - והמשיכה לנשום. היא פונתה לבית חולים, הונשמה ובהמשך שבה להכרה. לפי מרכז המידע על עונש המוות, זהו המקרה הידוע היחיד שבו אסיר קיבל בפועל את חומרי ההוצאה להורג ועדיין שרד.  

הכישלון בטנסי עורר ביקורת קשה לאחר שהתברר שגם הזעקת העזרה הרפואית התעכבה בשל בלבול בין גורמי הכלא למוקדי החירום. מושל טנסי ביל לי עצר בינתיים הוצאות להורג נוספות והורה על בדיקה חיצונית של האירוע.  

במקביל, הפנטגון הודיע כי הוצאתו להורג של נידאל מאליק חסן, שרצח 13 בני אדם בבסיס פורט הוד ב-2009, צפויה להתבצע בכיתת יורים ב-3 בדצמבר - ולהיות משודרת בשידור חי. ההחלטה חסרת התקדים כבר מעוררת סערה פוליטית וציבורית, בעיקר בשל החשש שתיעוד גרפי של ההוצאה להורג יתפשט במהירות ברשתות החברתיות ויגיע גם לילדים.  

גם בפלורידה עצמה נרשם לאחרונה צעד חריג. רוברטסון היה אמור להיות אחד משני אסירים שיוצאו להורג באותו יום, אולם המושל רון דסנטיס משך את צו ההוצאה להורג של וויליאם לי תומפסון, בן 74, שהורשע ברצח, חטיפה ותקיפה מינית של סאלי אייבסטר בת ה-23 ב-1976. לפי עורכי דינו, תומפסון סובל מדמנציה ומצבו הרפואי מידרדר. זו הייתה הפעם הראשונה שדסנטיס משך צו הוצאה להורג שעליו חתם. 

למרות החריגה הזאת, פלורידה ממשיכה להוביל את ארה"ב בקצב ההוצאות להורג. דסנטיס פיקח על 19 הוצאות להורג ב-2025 - יותר מכל מושל פלורידה אחר בשנה אחת מאז חידוש עונש המוות ב-1976. רוברטסון היה האדם ה-17 שהוצא להורג במדינה ב-2026, ושתי הוצאות להורג נוספות כבר נקבעו. יותר ממחצית מכל ההוצאות להורג שבוצעו בארה"ב השנה נעשו בפלורידה.  

אבל במקרה של רוברטסון, הוויכוח חורג מהשאלה אם עונש המוות מוצדק. הוא נוגע בפרדוקס קשה יותר: מה קורה כאשר אדם רואה בהוצאה להורג לא איום אלא פרס. במקרה הזה, מי ששילם את המחיר לא היה רק רוברטסון, אלא פרנק הארט - אדם שהיה במרחק שמונה ימים בלבד מהחופש, ונרצח משום ששותפו לתא החליט שהדרך המהירה ביותר החוצה עוברת דרך תא המוות.