הנהג הגוי שהפתיע את החסידים: התחיל לשיר ביידיש וגנב את ההצגה

יש דברים שלא מצפים לשמוע מנהג אוטובוס אמריקאי. למשל, שיר חסידי ביידיש, המבוצע בהתלהבות ובמבטא המזכיר את זה של יהודי מזרח אירופה. אבל זה בדיוק מה שהפך נהג אוטובוס שאינו יהודי לכוכב של סיפור קטן ומחמם לב בקהילה היהודית בניו יורק. האיש, שמסיע ילדים המשתייכים לחסידות סאטמר, לא הסתפק בהיכרות עם המסלול לבית הספר. במהלך עבודתו הוא נחשף גם למוזיקה שהנוסעים הצעירים אוהבים, ובשלב מסוים החל לשיר אותה בעצמו.

הסרטון, שזכה לתשומת לב מחודשת בעקבות אזכורו בניוזלטר של העיתון היהודי פורוורד בתחילת נובמבר, מציג רגע יוצא דופן של מפגש בין תרבויות. במרכזו ניצב נהג שאינו משתייך לקהילה החסידית, אבל הצליח לאמץ משהו מעולמה המוזיקלי באופן שמעורר חיוך. הוא שר ביידיש, בשפה ובסגנון שאינם מוכרים לרוב האמריקאים, ועושה זאת בטבעיות מפתיעה.

רגע יוצא דופן של מפגש בין תרבויות. במרכזו ניצב נהג שאינו משתייך לקהילה החסידית, אבל הצליח לאמץ משהו מעולמה המוזיקלי באופן שמעורר חיוך. הוא שר ביידיש, בשפה ובסגנון שאינם מוכרים לרוב האמריקאים, ועושה זאת בטבעיות מפתיעה.

מי שהביאה את הסיפור לתשומת לב הקהל היא פרידה ויזל, מדריכת סיורים ויוצרת תוכן המתמחה בחיים החרדיים בוויליאמסבורג שבברוקלין. ויזל גדלה בעצמה בחברה החסידית, ובהמשך עזבה את אורח החיים שבו התחנכה. בשנים האחרונות היא הפכה לדמות מוכרת בקרב אמריקאים המבקשים להבין את עולמה של אחת הקהילות הסגורות והמסקרנות בניו יורק.

באמצעות סרטונים, ראיונות וסיורים בשכונות החסידיות היא מציגה לציבור הרחב את התרבות, ההיסטוריה, המסורות ואורח החיים של הקהילה. הסרטון של נהג האוטובוס משתלב היטב בעבודתה, דווקא משום שהוא הופך את כיוון ההיכרות המקובל: הפעם לא מדובר באדם מבחוץ המתבונן בחסידים בסקרנות, אלא באדם שנחשף לתרבותם דרך עבודתו והחל להשתתף בה בדרכו.

המוזיקה ממלאת תפקיד מרכזי בחיי הקהילות החסידיות בניו יורק. בחסידות סאטמר, שמרכזה הגדול בוויליאמסבורג וקהילה מרכזית נוספת שלה נמצאת בקריית יואל שבמדינת ניו יורק, היידיש ממשיכה להיות שפת יום-יום של משפחות רבות. ילדים גדלים כשהם שומעים את השפה בבית, ברחוב ובמוסדות החינוך, ולצדה גם שירים וניגונים שעוברים מדור לדור.

עבור מי שגדל מחוץ לעולם הזה, ההיכרות עם המוזיקה החסידית יכולה להיות מפתיעה. השירים משלבים לעיתים מילים ביידיש, בעברית ובארמית, לחנים שמקורם במסורת עתיקה ועיבודים מוזיקליים מודרניים. חלקם שקטים ומרגשים, אחרים קצביים וסוחפים, וכולם מהווים חלק משמעותי מחיי התרבות של הקהילה.

דווקא משום כך, הביצוע של הנהג מעורר עניין. לא מדובר בזמר חסידי שהופיע באירוע קהילתי, אלא באיש שעבודתו היומיומית מפגישה אותו עם ילדים המשתייכים לעולם שונה משלו. במקום להישאר אדיש למוזיקה שהם אוהבים, הוא למד להכיר אותה.

לצפייה: https://www.youtube.com/shorts/TvklyVjstmE

בפורוורד ציינו במיוחד את האופן שבו הנהג שר במבטא היידיש ההונגרית המזוהה עם חסידי סאטמר. זהו פרט משמעותי, משום שסאטמר צמחה בעולם היהודי של הונגריה ההיסטורית, והמסורת הלשונית של חסידיה ממשיכה לשמר מאפיינים ייחודיים גם בארצות הברית. המבטא אינו רק דרך להגות מילים, אלא חלק מהזהות התרבותית שנשמרה במשך דורות.

הסיפור הזה מעניין גם על רקע היחסים בין הקהילות החסידיות לבין סביבתן האמריקאית. בוויליאמסבורג, למשל, חיים יהודים חסידים לצד תושבים מרקעים דתיים, אתניים ותרבותיים שונים לחלוטין. אף שהקהילות מקיימות חלק גדול מחייהן במערכות חינוך, מסחר ותרבות משלהן, המפגש עם העולם החיצוני מתרחש בכל יום: בחנויות, בתחבורה, במקומות העבודה ובמרחב הציבורי.

נהגי אוטובוסים, עובדי עירייה, שליחים, אנשי תחזוקה ובעלי עסקים שאינם יהודים פוגשים באופן קבוע את תושבי השכונות החרדיות. חלקם לומדים במשך הזמן מילים ביידיש, מכירים מנהגים יהודיים ומבינים את לוח השנה החסידי. לעיתים נוצרים גם קשרים אישיים שחוצים את הגבולות התרבותיים.

הנהג שבסרטון הוא דוגמה משעשעת ונוגעת ללב למפגש כזה. השפה שאותה הוא שר אולי אינה שפת אמו, והמוזיקה אינה חלק מהמורשת המשפחתית שלו, אבל ההנאה שהוא מפיק ממנה אינה זקוקה לתרגום.

מקרה דומה, שדווח באוקטובר השנה, התרחש בלייקווד שבניו ג'רזי, שם נהג אוטובוס שאינו יהודי החל ללמוד שירים חסידיים כדי לשמח את הילדים היהודים שהוא מסיע. לפי הדיווח, הוא נחשף למוזיקה של הזמר החסידי הרשי ויינברגר, למד את מילות השירים ואף חיפש את משמעותן. הנהג סיפר שאף שאינו יהודי, הוא אוהב את האנרגיה החיובית של המוזיקה. מדובר בסיפור נפרד, אך כזה שממחיש עד כמה התופעה יכולה להיות טבעית במקומות שבהם תרבויות שונות נפגשות מדי יום.

בסופו של דבר, אין כאן אירוע דרמטי, מחלוקת פוליטית או שערורייה שמסעירה את הקהילה. יש נהג אוטובוס, ילדים חסידים ושיר ביידיש שחצה גבול תרבותי בלי שאיש היה צריך להתאמץ במיוחד.

בתקופה שבה החדשות על יהודים בארצות הברית עוסקות לא פעם באנטישמיות, באיומים ובמתחים בין קהילות, הסיפור הפשוט הזה מציע תמונה אחרת של החיים המשותפים. כזו שבה אנשים אינם צריכים לוותר על זהותם כדי להעריך את התרבות של מי שיושב לצדם.

ולפעמים, כל מה שצריך כדי להבין את זה הוא נהג אוטובוס אחד, שלא למד בישיבה אפילו יום אחד, אבל למד לשיר כמו חסיד סאטמר.