המחקר, שנערך באוניברסיטת סינסינטי ופורסם בספטמבר 2026 בכתב העת הרפואי "נוירולוג'י", זכה השבוע לתשומת לב מחודשת בעקבות דיווח בוושינגטון פוסט. החוקרים בחנו נתונים שנאספו באזור סינסינטי רבתי וצפון קנטקי, אזור הכולל חמישה מחוזות ואוכלוסייה של כ-1.4 מיליון תושבים. מבחינת גיל, השכלה, הכנסה והרכב אוכלוסייה, האזור נחשב דומה במאפיינים מרכזיים לאוכלוסיית ארצות הברית.
במסגרת המחקר נבדקו מקרי שבץ שאירעו בשש תקופות שונות, בין השנים 1993 ל-2020. בסך הכול זיהו החוקרים 2,076 בני אדם בגילים 20 עד 54 שחוו שבץ מוחי ראשון.
התוצאות הצביעו על עלייה חדה. בשנים 1993–1994 נרשמו כ-34 מקרי שבץ בשנה לכל 100 אלף בני אדם בקבוצת הגיל הזאת. בשנת 2020 כבר עמד השיעור על כ-62 מקרים. מדובר בעלייה של כ-83 אחוזים.

הישרדות אינה מבטיחה החלמה מלאה. שבץ בגיל 35 או 45 עלול להותיר אדם עם מגבלות בתנועה, בדיבור, בזיכרון או בריכוז למשך שנים ארוכות. אדם שנפגע בגיל צעיר עלול להתמודד עם השלכות השבץ במשך ארבעה או חמישה עשורים, לצד פגיעה אפשרית ביכולת העבודה ובחיי המשפחה.
אצל האוכלוסייה המבוגרת התמונה הייתה הפוכה. בקרב בני 55 ומעלה ירד שיעור מקרי השבץ מכ-619 ל-453 מקרים לכל 100 אלף בני אדם. שבץ עדיין שכיח הרבה יותר בקרב מבוגרים, אך המגמות המנוגדות הן שהפתיעו את החוקרים.
ד"ר אמילי פישר, נוירולוגית מאוניברסיטת סינסינטי שהשתתפה במחקר, הסבירה כי הממצאים מחייבים שינוי בתפיסה הרפואית והציבורית. לדבריה, שבץ אינו עוד אירוע שיש לחשוב עליו רק בגיל מבוגר, וככל שיותר צעירים נפגעים ממנו, כך גדל גם מספר האנשים שעלולים להתמודד במשך עשרות שנים עם השלכותיו.
העלייה נרשמה בעיקר בשבץ איסכמי, הסוג הנפוץ ביותר של שבץ מוחי, הנגרם כאשר קריש דם או חסימה אחרת מונעים אספקת דם לאזור מסוים במוח. שיעור המקרים מהסוג הזה כמעט הוכפל, מכ-24 ל-47 מקרים לכל 100 אלף בני אדם בשנה. לעומת זאת, לא זוהתה מגמת עלייה מובהקת בסוגי שבץ הנגרמים מדימום בתוך המוח או סביבו.
אחת השאלות המרכזיות היא מדוע התופעה מתרחבת בקרב אנשים בגילים שבהם רבים מהם עובדים, מגדלים ילדים ונמצאים בשיא פעילותם.
החוקרים מצאו כי בקרב הצעירים שלקו בשבץ נרשמה לאורך השנים עלייה בשכיחותם של כמה גורמי סיכון מוכרים: לחץ דם גבוה, סוכרת, פרפור פרוזדורים ושימוש בחומרים ממכרים.
לחץ דם גבוה הוא אחד מגורמי הסיכון החשובים ביותר לשבץ מוחי, בין היתר משום שהוא עלול לפגוע לאורך זמן בדפנות כלי הדם. סוכרת בלתי מאוזנת עלולה להאיץ פגיעה בכלי הדם, ואילו פרפור פרוזדורים, הפרעה בקצב הלב, עלול לגרום להיווצרות קרישי דם שמגיעים למוח.
גם אורח החיים עשוי למלא תפקיד. תזונה עתירת מלח, עודף משקל, ישיבה ממושכת, עישון, מחסור בפעילות גופנית ושינה לא מספקת קשורים לגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. חלק מהמצבים האלה מתחילים להתפתח שנים רבות לפני הופעת סימפטומים משמעותיים.
עם זאת, החוקרים מדגישים שלא הוכח שכל הגורמים הללו אחראים לעלייה שנמצאה. המחקר בחן שינויים לאורך זמן בקרב אנשים שלקו בשבץ, אך לא כלל קבוצת השוואה מתאימה של אנשים שלא חוו שבץ, ולכן אינו יכול לקבוע בוודאות מה גרם למגמה.
נתון נוסף שעורר עניין נוגע לשימוש בחומרים ממכרים. שיעור הצעירים שחוו שבץ ואצלם תועד שימוש בחומרים כאלה עלה מכ-4.6 אחוזים בתחילת המחקר לכ-40 אחוזים בשנת 2020, כאשר חלק משמעותי מהעלייה קשור לשימוש במריחואנה. עם זאת, הנתון אינו מוכיח שהשימוש במריחואנה גרם לשבץ, וייתכן שחלק מהשינוי נובע גם מהבדלים בדיווח ובזיהוי השימוש לאורך השנים.
לצד הנתונים המדאיגים, המחקר מציג גם בשורה חיובית. שיעור התמותה בתוך 30 יום לאחר שבץ בקרב בני 20 עד 54 ירד מ-11.7 אחוזים לכ-9.4 אחוזים, לאחר התאמות סטטיסטיות לגיל, מין וגזע. המשמעות היא שהסיכוי לשרוד את האירוע השתפר, ככל הנראה בין היתר בזכות התקדמות האבחון והטיפול.
אלא שהישרדות אינה מבטיחה החלמה מלאה. שבץ בגיל 35 או 45 עלול להותיר אדם עם מגבלות בתנועה, בדיבור, בזיכרון או בריכוז למשך שנים ארוכות. אדם שנפגע בגיל צעיר עלול להתמודד עם השלכות השבץ במשך ארבעה או חמישה עשורים, לצד פגיעה אפשרית ביכולת העבודה ובחיי המשפחה.
לדברי מומחים, אחת הבעיות היא שאנשים צעירים אינם תמיד מזהים את הסימנים. חולשה פתאומית ביד עשויה להיתפס כבעיה בשריר, סחרחורת כעייפות, וקושי בדיבור כתגובה ללחץ. אלא שבשבץ מוחי הזמן הוא גורם מכריע, משום שעיכוב בטיפול עלול להגדיל את הנזק לרקמת המוח.
הסימנים המרכזיים שיש להכיר הם צניחה פתאומית של צד אחד בפנים, חולשה או נימול ביד או ברגל, קושי פתאומי בדיבור או בהבנת הנאמר, הפרעות ראייה, אובדן שיווי משקל וכאב ראש חריג וחזק המופיע בפתאומיות.
אם מופיע אחד מהתסמינים האלה, יש להזעיק מיד אמבולנס, גם אם מדובר באדם צעיר ובריא בדרך כלל. בארצות הברית יש להתקשר למוקד 911, ובישראל למוקד 101. גם כאשר התסמינים חולפים בתוך דקות, נדרשת הערכה רפואית דחופה, משום שהם עלולים להעיד על אירוע מוחי חולף המבשר על שבץ משמעותי יותר.
הרופאים ממליצים לא להמתין לגיל מבוגר כדי להתחיל לבדוק את גורמי הסיכון. מדידות תקופתיות של לחץ דם, בדיקות סוכר וכולסטרול, טיפול בהפרעות בקצב הלב, פעילות גופנית סדירה, הימנעות מעישון ותזונה מאוזנת יכולים להפחית את הסיכון למחלות כלי דם ולשבץ.
המחקר אינו מוכיח ששיעור השבץ הוכפל בכל רחבי ארצות הברית, משום שהוא מבוסס על אזור גיאוגרפי אחד ונתונים שהסתיימו בשנת 2020. אולם החוקרים סבורים שהדמיון בין אוכלוסיית האזור לבין האוכלוסייה האמריקאית מצדיק בדיקה רחבה יותר של המגמה.
בשורה התחתונה, הממצאים אינם סיבה לבהלה, אלא לשינוי בהרגלים ובמודעות. שבץ מוחי עדיין נפוץ הרבה יותר בגיל מבוגר, אך הוא יכול לפגוע גם בצעירים, ולעיתים ללא התרעה מוקדמת. ההבדל בין נזק בלתי הפיך לבין התאוששות עשוי להתחיל בהחלטה פשוטה אחת: לא להתעלם מתסמין פתאומי רק משום שהאדם הסובל ממנו צעיר מדי, לכאורה, בשביל שבץ.