הרגע המרגש התרחש במהלך השתתפותו בפודקאסט הפופולרי "יומנו של מנכ"ל", בהנחיית המראיין הבריטי סטיבן ברטלט. השיחה הוקלטה ב-9 בנובמבר, ובמהלכה הפתיע ברטלט את הסנאטור כשהציג בפניו תמונה של בית בן שתי קומות בכפר סלופניצה שבדרום פולין. זהו הבית שבו התגוררו אביו של סנדרס ובני משפחתו לפני מלחמת העולם השנייה.
סנדרס הביט בתמונה ונראה נרגש. הוא סיפר כי הוריו ניסו לגונן עליו ועל אחיו הגדול לארי מפני זוועות השואה, אך ככל שהתבגר החל לקרוא וללמוד על גורלם של בני משפחת אביו, שנרצחו בידי הנאצים.
לדבריו, ההבנה שמשפחתו הושמדה וששישה מיליון יהודים נרצחו רק בשל יהדותם הייתה אחת החוויות שעיצבו את השקפת עולמו. הוא נזכר בסיפורים על הפוגרומים, על משפחות שחיו בקהילות יהודיות במשך דורות ועל האלימות שיכלה להתפרץ נגדן לפתע, עד לחורבן המוחלט שהביאה השואה.

לדברי סנדרס, ההבנה שמשפחתו הושמדה וששישה מיליון יהודים נרצחו רק בשל יהדותם הייתה אחת החוויות שעיצבו את השקפת עולמו. הוא נזכר בסיפורים על הפוגרומים, על משפחות שחיו בקהילות יהודיות במשך דורות ועל האלימות שיכלה להתפרץ נגדן לפתע, עד לחורבן המוחלט שהביאה השואה.
כשברטלט שאל אותו מהיכן הגיעו עמדותיו הפוליטיות, סנדרס לא התחיל דווקא בקפיטליזם או בסוציאליזם. הוא התחיל בזהותו היהודית ובעובדה שנולד בשנת 1941, בזמן שמלחמת העולם השנייה השתוללה באירופה.
אחר כך סיפר על זיכרון ילדות שלא עזב אותו במשך יותר משבעים שנה. באחד הלילות צלצל הטלפון בבית משפחת סנדרס בברוקלין. באותם ימים שיחות טלפון בשעות הלילה המאוחרות היו אירוע חריג, והמשפחה הבינה מיד שמשהו יוצא דופן התרחש. השיחה הגיעה מאירופה, ומעברו השני של הקו הגיעה הבשורה שאחד מבני דודיו של אביו הצליח לשרוד את השואה ונמצא במחנה עקורים.
זה היה רגע נדיר של הקלה בתוך סיפור משפחתי של אובדן עצום. בעוד רוב הקרובים נרצחו, התברר שאדם אחד נותר בחיים.
ברטלט הבחין בהתרגשות של אורחו ואמר לו שהוא עדיין יכול לראות אותה על פניו כאשר הוא מספר את הדברים. סנדרס השיב בשקט כי אלה סיפורים נוראים. כשהמראיין העיר שקשה לדבר עליהם, הסנאטור הסכים.
הרגע הזה בלט במיוחד משום שסנדרס ממעט לדבר בהרחבה על מוצאו היהודי, אף שזהותו הייתה ידועה לאורך כל הקריירה שלו. גם במהלך שתי ההתמודדויות לנשיאות, ב-2016 וב-2020, שבהן היה יכול להפוך לנשיא היהודי הראשון בתולדות ארצות הברית, הוא העדיף בדרך כלל להתמקד במאבקים חברתיים וכלכליים ולא בסיפור המשפחתי שלו.
אביו, אליאס סנדרס, היגר מפולין לארצות הברית בשנות העשרים של המאה הקודמת. סנדרס נולד בברוקלין וגדל בדירה קטנה במשפחה ממעמד הפועלים. אביו עבד כסוכן למכירת צבעים, והמשפחה התקשתה לעיתים להתמודד עם הוצאות המחיה. אמו, דורותי, נפטרה כשהיה בן 18, ואביו מת כעבור שנים אחדות.
הילדות הזאת היא המקור השני שסנדרס מצביע עליו כאשר הוא מסביר את עמדותיו. לצד ההיכרות עם גורלם של יהודי אירופה, הוא גדל בבית שבו כסף היה מקור קבוע לדאגה. לדבריו, הוא למד מגיל צעיר מה המשמעות של משפחה שמתקשה לשלם חשבונות, והחוויה הזאת עיצבה את מאבקו למען עובדים, ביטוח בריאות ציבורי וצמצום הפערים הכלכליים.
בשנת 2013 נסעו סנדרס ואחיו לארי לפולין כדי לבקר במקום שממנו הגיעה משפחתם. הביקור בכפר סלופניצה היה עבורם מסע אל ההיסטוריה המשפחתית שנקטעה. סנדרס סיפר כי ראש הכפר הוביל אותם למקום שבו נרצחו מאות יהודים וגופותיהם הושלכו לקבר המוני. הוא תיאר את הביקור כחוויה שקשה לשכוח.
הקשר בין הזיכרון המשפחתי לפוליטיקה שלו נעשה מורכב במיוחד כאשר השיחה הגיעה לישראל.
סנדרס הוא אחד המבקרים הבולטים בקונגרס של מדיניות ממשלת ישראל, ובשנים האחרונות הוביל יוזמות להגבלת הסיוע הצבאי האמריקני ולמניעת מכירת נשק לישראל. עמדותיו עוררו מחלוקות קשות בקהילה היהודית בארצות הברית. תומכיו רואים בו קול מוסרי המתנגד לפגיעה באזרחים, ואילו מבקריו טוענים כי הוא מחמיר עם ישראל ומתעלם לעיתים מהאיומים הביטחוניים שהיא מתמודדת איתם.
אבל מבחינת סנדרס, כפי שהסביר בריאיון, הזיכרון היהודי אינו עומד בסתירה לביקורת על ישראל. להפך. הוא רואה בחוויית הרדיפה של משפחתו אחת הסיבות להתנגדותו לפגיעה באוכלוסיות אזרחיות, גם כאשר מדובר בפלסטינים.
הסנאטור אמר כי דווקא כיהודי קשה לו במיוחד לראות את מה שישראל עשתה, לדבריו, לפלסטינים בעזה. הוא חזר על דרישתו להפסיק את הסיוע הצבאי האמריקני לישראל ולהפנות משאבים לצרכים פנימיים בארצות הברית.
זוהי עמדה שרבים בישראל ובקהילות היהודיות באמריקה חולקים עליה בחריפות, במיוחד לנוכח מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר והמאבק על ביטחונה של ישראל. עם זאת, הריאיון מספק הצצה למקורות האישיים שמהם סנדרס עצמו שואב את תפיסותיו, גם כאשר המסקנות הפוליטיות שלו שנויות במחלוקת.
במהלך השיחה הזכיר סנדרס גם את רוזה לוקסמבורג, המהפכנית הסוציאליסטית היהודייה שנולדה בפולין ונרצחה בגרמניה בשנת 1919. הוא התייחס לאזהרתה מפני האפשרות שהאנושות תידרדר לברבריות, והסביר כי המאבק הפוליטי מבחינתו הוא גם מאבק בין הצדדים הטובים ביותר באדם לבין הנטיות האכזריות וההרסניות שלו.
הדברים נאמרו בתקופה שבה השפעתו הפוליטית של סנדרס ממשיכה להיות מורגשת בשמאל האמריקני. בחירתו של זוהראן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק, לצד הצלחות נוספות של מועמדים המזוהים עם השמאל הפרוגרסיבי, מדגישה את השפעתה של התנועה שסנדרס סייע להפוך לכוח פוליטי מרכזי.
אולם דווקא הרגעים האישיים בריאיון הם שעשויים להישאר בזיכרון. לא הנאומים נגד העשירים ולא העימותים על ישראל, אלא דמותו של הסנאטור המבוגר המביט בתמונה של בית בפולין ומנסה להסביר כיצד טרגדיה משפחתית שהתרחשה לפני שנולד ממשיכה ללוות אותו.
עבור סנדרס, השואה איננה רק פרק בהיסטוריה היהודית או טיעון בדיון פוליטי. היא חלק מההיסטוריה האישית שלו. גם יותר משמונים שנה לאחר שנולד בברוקלין, הוא עדיין נושא איתו את סיפורם של קרובי המשפחה שלא הכיר, את זיכרון שיחת הטלפון מאירופה ואת הביקור במקום שבו הסתיימו חייהם של יהודים רבים, ובהם בני משפחתו.
והפעם, מול התמונה הישנה של בית המשפחה, האיש שבדרך כלל מוצא מילים לכל מאבק פוליטי התקשה למצוא מילים לתאר את הכאב.