"מעולם לא תקפתי מינית אף אחד ומעולם לא הרגתי אף אחד", אמר אוברטון בדבריו האחרונים לפני שהוסיף: "לא רצחתי את בני הזוג מקאייבור". מיד לאחר מכן החלה הזרקת החומרים הקטלניים לגופו, והוא החל להתנשם בכבדות במשך כדקה עד שאיבד את הכרתו. אחד מאנשי צוות הכלא ניסה לקרוא בשמו ולנער אותו, אך משלא הגיב נקבע מותו בשעה 18:19.
מוקדם יותר באותו יום, לפי שירות בתי הסוהר של פלורידה, אוברטון התעורר בסביבות השעה חמש בבוקר ושיתף פעולה עם אנשי הכלא לאורך ההכנות להוצאה להורג. בשעותיו האחרונות הוא לא נפגש עם מבקרים או עם איש דת.

תומאס מיטשל אוברטון בן ה-71 הוצא להורג בפלורידה
הפרשה שהובילה לגזר דינו החלה באוגוסט 1991, כאשר מייקל וסוזן מקאייבור נרצחו בביתם בעיירה טברנייר שבאיי פלורידה קיז. אוברטון הורשע בכך שפרץ לביתם בשעות הלילה, תקף מינית את סוזן וחנק אותה למוות. גם בעלה מייקל נרצח בחניקה, בעוד שסוזן הייתה בחודש השמיני להריונה וציפתה ללידת בנם.
ממצאי הנתיחה שלאחר המוות חשפו פרט קשה במיוחד: על פי הערכות המומחים, התינוק שברחמה של סוזן נותר בחיים במשך כ-30 דקות לאחר מות אמו. למרות חומרת הפשע והראיות שנאספו בזירה, החוקרים לא הצליחו לזהות את הרוצח במשך שנים משום שדגימות ה-DNA שנמצאו בבית לא תאמו לאף אדם במאגרי המשטרה.
פריצת הדרך הגיעה רק בשנת 1996, כאשר אוברטון נעצר בחשד למעורבות בפריצה אחרת שלא הייתה קשורה לרצח. במסגרת החקירה נלקחה ממנו דגימת DNA שהתגלתה כתואמת לזו שנמצאה בבית משפחת מקאייבור חמש שנים קודם לכן. החוקרים גילו גם כי בתקופת הרצח הוא עבד בתחנת דלק סמוכה לביתם של בני הזוג.
בעקבות ההתאמה הגנטית הועמד אוברטון לדין בגין רצח שני בני הזוג, הורשע בשני סעיפים של רצח מדרגה ראשונה ונידון למוות. לאורך המשפט טענו עורכי דינו כי התביעה זייפה את ראיות ה-DNA שהובילו להרשעתו, אך טענותיהם לא שינו את תוצאות ההליך המשפטי.
מאז הרשעתו המשיך אוברטון להכחיש את מעורבותו ברצח, וגם לאחר עשרות שנים בכלא לא חזר בו מגרסתו. ביום חמישי הסתיים מאבקו עם ביצוע גזר הדין, שהפך אותו לאסיר ה-20 המוצא להורג בפלורידה מתחילת 2026 - מספר ההוצאות להורג הגבוה ביותר שנרשם במדינה בשנה אחת בעידן המודרני.