לפי תחקיר חדש של וול סטריט ג'ורנל, שפורסם ביום ראשון, 22 בנובמבר, בשנה שעברה ניסה טראמפ ליצור קשר עם קים באמצעות קווי התקשורת המקובלים בין המדינות. איש לא השיב לפניות.
הנשיא האמריקאי החליט לנסות דרך אחרת: מכתב אישי.
אלא שבבית הלבן התקשו למצוא מי יעביר את המסר ישירות לשליט הצפון־קוריאני. אנשי הממשל גיבשו תוכנית שבמסגרתה ימתינו נציגים מחוץ למשרדי המשלחת הצפון־קוריאנית לאו"ם במנהטן, וימסרו את המכתב לאחד הדיפלומטים שייצאו מהבניין.
התוכנית אכן יצאה לפועל. נציגים אמריקאים הצליחו להעביר את המכתב לדיפלומט צפון־קוריאני.
אבל לפי אנשים המעורים בפרשה ששוחחו עם העיתון, בפגישה מאוחרת יותר באו"ם השליך הדיפלומט את המעטפה, כשהיא עדיין סגורה, מול נציג אמריקאי.
לא ברור אם קים עצמו ידע על המכתב או הורה שלא לפתוח אותו. אולם התקרית ממחישה עד כמה השתנו היחסים בין שני המנהיגים מאז הימים שבהם טראמפ התגאה בקשר האישי שנוצר ביניהם.
וזה רק החלק הדיפלומטי של הסיפור.

לפי ההערכה המובאת בתחקיר, בשנת 2019 החזיקה צפון קוריאה בכ־20 עד 30 ראשי נפץ גרעיניים. כיום ההערכה היא שמספרם עומד על כ־60
בזמן שהבית הלבן מחפש דרך לחדש את השיחות, צפון קוריאה מרחיבה את יכולתה לייצר חומר גרעיני, מפתחת טילים מתקדמים ומחזקת את שיתוף הפעולה עם רוסיה.
תצלומי לוויין שפורסמו בימים האחרונים מראים עבודות בנייה חדשות במתחם הגרעין יונגביון, כ־100 קילומטרים מצפון לפיונגיאנג. מדובר באחד האתרים החשובים ביותר בתוכנית הגרעין הצפון־קוריאנית, ובמרכז שאותו ניסתה ארצות הברית להגביל במשך עשרות שנים.
הראיות החדשות אינן מבוססות רק על הערכות מודיעין אמריקאיות.
רפאל גרוסי, ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אישר ב־18 בנובמבר כי מאז אמצע ספטמבר נבנית הרחבה נוספת למתקן העשרת האורניום המקורי ביונגביון. לדבריו, עד סוף אוקטובר כבר הושלמה הבנייה החיצונית של התוספת.
הסוכנות הביעה דאגה רבה מהמשך התרחבות התוכנית.
ההרחבה נראית גם בתצלומי לוויין מסחריים שנותחו בידי מומחים. בין היתר זוהתה תוספת בנייה למבנה ההעשרה הקיים, לאחר שכבר אותרו באתר מתקנים נוספים המיועדים לפעילות גרעינית.
אין בכך הוכחה שהמבנה החדש כבר מייצר אורניום מועשר, אך עבודות הבנייה מצביעות על מאמץ מתמשך להרחיב את התשתיות הנחוצות לתוכנית.
החשש המרכזי הוא מפני הגדלת כמות החומר הבקיע הזמין לצפון קוריאה. אורניום מועשר ברמה גבוהה יכול לשמש לייצור נשק גרעיני, ולכן הרחבת מתקני ההעשרה עשויה לאפשר למשטר לייצר בעתיד ראשי נפץ נוספים.
מומחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אינם מורשים להיכנס לצפון קוריאה מאז 2009. בשל כך, המעקב אחר מתקני הגרעין מתבסס במידה רבה על תצלומי לוויין, מידע ממקורות פתוחים וניתוח פעילות במתקנים ידועים.
המשמעות היא שאין כיום פיקוח בינלאומי ישיר על כמות החומר הגרעיני שהמדינה מייצרת.
לפי ההערכה המובאת בתחקיר, בשנת 2019 החזיקה צפון קוריאה בכ־20 עד 30 ראשי נפץ גרעיניים. כיום ההערכה היא שמספרם עומד על כ־60.
אלה אינם נתונים שפיונגיאנג מסרה או מספר שניתן לאמת בבדיקה פיזית של הארסנל. מדובר בהערכות של מכוני מחקר ומומחי ביטחון, וקיימים גם אומדנים אחרים.
אבל גם אם המספר המדויק אינו ידוע, הכיוון ברור: צפון קוריאה ממשיכה להרחיב את יכולותיה הגרעיניות, בזמן שהמאמצים הדיפלומטיים להביא לפירוק הנשק אינם מתקדמים.
והאיום אינו מוגבל למספר ראשי הנפץ.
מאז הפגישה האחרונה עם טראמפ בשנת 2019 השקיעה פיונגיאנג בפיתוח טילים בליסטיים בין־יבשתיים המונעים בדלק מוצק. בניגוד לטילים ישנים יותר, שנדרשו להכנות ממושכות לתדלוק לפני השיגור, הטילים החדשים ניתנים להכנה ולהפעלה מהירות יותר.
המשמעות הצבאית היא שקשה יותר לזהות מראש את ההכנות לשיגור, וקשה יותר לתקוף את הטיל לפני שהוא יוצא לדרכו.
צפון קוריאה הציגה בשנים האחרונות טילים שלפי הערכות מסוגלים להגיע לשטח היבשתי של ארצות הברית. עם זאת, יכולתה להפעיל באופן אמין את כל מרכיבי מערך הנשק הגרעיני בתרחיש מלחמה עדיין נתונה להערכות מקצועיות שונות.

מאז הפגישה האחרונה עם טראמפ בשנת 2019 השקיעה פיונגיאנג בפיתוח טילים בליסטיים בין־יבשתיים המונעים בדלק מוצק. בניגוד לטילים ישנים יותר, שנדרשו להכנות ממושכות לתדלוק לפני השיגור, הטילים החדשים ניתנים להכנה ולהפעלה מהירות יותר.
הפנטגון עצמו הגדיר במסמך האסטרטגיה הביטחונית שפרסם בינואר השנה את צפון קוריאה כסכנה ברורה ומיידית לתקיפה גרעינית נגד המולדת האמריקאית.
אבל מדוע דווקא כעת קים יכול להרשות לעצמו להתעלם מנשיא ארצות הברית?
אחת התשובות המרכזיות נמצאת במוסקבה.
מאז פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 הפכה צפון קוריאה לאחת מבעלות הברית החשובות של הנשיא ולדימיר פוטין.
פיונגיאנג סיפקה לרוסיה תחמושת, פגזים וטילים, ובהמשך אף שלחה כוחות צבאיים לסייע במלחמה.
בתמורה זכתה המדינה המבודדת לקשרים מדיניים וכלכליים עמוקים יותר עם מוסקבה, לצד הבטחות לסיוע בתחומים טכנולוגיים וצבאיים.
בשנת 2024 חתמו פוטין וקים על הסכם הגנה הדדית שהרחיב משמעותית את הברית בין המדינות.
רוסיה גם סייעה לצפון קוריאה בזירה הבינלאומית. באותה שנה היא הטילה וטו על חידוש המנדט של צוות מומחי האו"ם שפיקח על יישום הסנקציות נגד פיונגיאנג.
מבחינת קים, מדובר בשינוי משמעותי במאזן הכוחות.
בעבר הסתמכה צפון קוריאה במידה רבה על סין כדי להתמודד עם בידודה הבינלאומי. כעת היא נהנית מתמיכה נוספת מצד מעצמה גרעינית מרכזית, הזקוקה בעצמה לסיוע צבאי.
הקשר עם רוסיה אינו המקור היחיד להתחזקותה.
לפי תחקיר וול סטריט ג'ורנל, צפון קוריאה פיתחה בשנים האחרונות יכולת מתקדמת לבצע מתקפות סייבר ולגנוב נכסים דיגיטליים בהיקפים עצומים.
ארצות הברית ומומחי אבטחת מידע מייחסים לקבוצות האקרים הקשורות לפיונגיאנג גניבות של מיליארדי דולרים במטבעות קריפטוגרפיים.
הכספים הללו, לפי הערכות גורמי מודיעין, מסייעים למשטר להתמודד עם הסנקציות הבינלאומיות ולממן פעילויות אסטרטגיות, ובהן תוכניות הנשק.
על פי נתונים שצוטטו בתחקיר, היקף גניבות הקריפטו המיוחס לצפון קוריאה גדל באופן חד בשנים האחרונות. מדובר בענף פשיעה חוצה גבולות שמאפשר למשטר להשיג כסף מחוץ למערכת הבנקאית המסורתית.
במקביל השתפר גם מצבה הכלכלי של צפון קוריאה. לפי הנתונים שהציג העיתון, כלכלתה צמחה בכ־3.5 אחוזים בשנה שעברה, זו השנה השלישית ברציפות של צמיחה בשיעור של יותר משלושה אחוזים.
הנתונים האלה אינם מעידים בהכרח על שיפור משמעותי ברמת החיים של תושבי המדינה, אך הם מצביעים על יכולתו של המשטר להמשיך ולפעול למרות הבידוד והסנקציות.
התוצאה היא קים ג'ונג און אחר מזה שטראמפ פגש ב־2018.
באותה שנה נפגשו שני המנהיגים לראשונה בסינגפור. האירוע התקבל בעולם כפריצת דרך היסטורית, לאחר חודשים של איומים הדדיים והצהרות לוחמניות.
טראמפ התגאה בהמשך בקשר האישי עם קים ואף סיפר על המכתבים החמים שהחליפו ביניהם.
אבל הפסגה השנייה, שנערכה בהאנוי בפברואר 2019, הסתיימה ללא הסכם.
קים הציע לסגור חלק ממתקני הגרעין המרכזיים בתמורה להסרה נרחבת של סנקציות. האמריקאים דרשו צעדים מרחיקי לכת יותר.
הפערים היו גדולים מדי, והשיחות הופסקו.
ביוני אותה שנה נפגשו השניים שוב באזור המפורז בגבול בין שתי הקוריאות. זו הייתה הפעם האחרונה שבה עמדו פנים אל פנים.
מאז השתנה העולם, וגם מצבה של צפון קוריאה.
טראמפ חזר לבית הלבן בינואר 2025, ובחודשים האחרונים ניסה לחדש את הקשר. לפי הדיווח, לקראת נסיעתו האחרונה לאסיה הוא אף לחץ על יועציו למצוא דרך להביא לפגישה נוספת.
מאחורי הקלעים נבחנו אפשרויות שבעבר היו נחשבות כמעט בלתי מתקבלות על הדעת בוושינגטון.
אחת מהן הייתה הכרזה רשמית על סיום מלחמת קוריאה, שהסתיימה בשנת 1953 בהסכם שביתת נשק ולא בהסכם שלום.
אפשרות אחרת הייתה לפרסם הצהרה שלא תכיר רשמית בצפון קוריאה כמעצמה גרעינית, אך גם לא תדרוש במפורש את פירוק תוכנית הגרעין שלה כתנאי מיידי להמשך השיחות.
בתמורה הייתה וושינגטון עשויה לדרוש הגבלות על ניסויים גרעיניים ועל שיגורי טילים.
גם פתיחת משרדי קשר בין המדינות נשקלה כצעד לקראת יחסים דיפלומטיים מסודרים יותר.
אלא שלפי העיתון, קים הציב תנאים שהאמריקאים לא היו מוכנים לקבל, והניסיון לארגן פגישה במהלך המסע באסיה נכשל.
חשוב לציין כי גורם בממשל טראמפ הכחיש בפני וול סטריט ג'ורנל שנעשו מאמצים לתווך פגישה כזאת. הבית הלבן גם ממשיך להצהיר שמטרתו היא פירוז צפון קוריאה מנשק גרעיני.
לכן אין לראות בתוכניות שנבחנו, לפי התחקיר, שינוי רשמי ומוסכם במדיניות האמריקאית.
אבל עצם האפשרות שנידונה מצביעה על הדילמה העומדת בפני וושינגטון.
במשך עשרות שנים התעקשו ממשלים אמריקאיים, דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד, שהיעד המרכזי הוא פירוק תוכנית הגרעין הצפון־קוריאנית.
כעת גוברים הקולות הטוענים כי יש לבחון גם הסכמים מוגבלים יותר, שיצמצמו את הסיכונים בלי להבטיח פירוק מלא של הארסנל.
מהלך כזה עשוי לעורר התנגדות וחששות בקרב בעלות בריתה של ארצות הברית, בעיקר דרום קוריאה ויפן, החיות תחת איום הטילים הצפון־קוריאניים.
הוא גם יעלה שאלה קשה: האם משטר שהמשיך לפתח נשק גרעיני למרות סנקציות ואיומים בינלאומיים יקבל בסופו של דבר הכרה מעשית במעמדו הגרעיני?
ויקטור צ'ה, מומחה אמריקאי לצפון קוריאה ששירת בעבר במועצה לביטחון לאומי של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, אמר לעיתון כי האיום הגרעיני של פיונגיאנג כמעט נעלם מסדר היום בוושינגטון.
לדבריו, בזמן שארצות הברית מתמקדת במשברים אחרים, יכולותיה של צפון קוריאה ממשיכות להתפתח.
התחקיר החדש מציג אפוא תמונה מטרידה עבור מקבלי ההחלטות האמריקאים: טראמפ מעוניין לחדש את הדיפלומטיה האישית שהפכה בעבר לסימן ההיכר של יחסיו עם קים, אך שליט צפון קוריאה מחזיק כיום בארסנל גדול יותר, בטילים מתקדמים יותר ובברית אסטרטגית הדוקה יותר עם רוסיה.
בזמן שהבית הלבן ממתין לתשובה, תצלומי הלוויין מיונגביון מציגים מציאות שאינה תלויה במכתבים ובפסגות.
צפון קוריאה ממשיכה לבנות.
והשאלה שמעסיקה כעת את וושינגטון אינה רק כיצד לגרום לקים ג'ונג און לענות לטלפון, אלא מה עוד יהיה בידי המשטר הצפון־קוריאני עד שתתקיים השיחה הבאה.