כ -250 איש התכנסו באולם האירועים מונקו באנסינו שנתרם על ידי קבוצת בן אלישע על כל צוות הבר ועובדי המקום, להדלקת נר ראשון של חנוכה עם ניצולים מישראל בערב ההתרמה המיוחד.
את הערב הנחתה השחקנית הישראלית הבינלאומית ענבר לביא: ״אני ממש מתרגשת להיות כאן, מול פנים מוכרות של חברים טובים ומשפחה בערב כל כך חשוב. אנחנו מציינים 62 יום למלחמה. ימים קשים עוברים על כולנו אבל אנחנו עם אחד חזק מלא תושיה ומעל הכל מלא באמונה. התכנסנו כאן כדי לזהות את היכולת שלנו לעזור ולסייע לכל אלה ששרדו את התופת, אלו שאיבדו משפחה וחברים, אלו שמתמודדים יום יום עם הזוועות ומתקשים לעכל את האימה. הערב נכבד את הנשמות שאיבדנו״.
המקום היה מקושט בחגיגות עם תאורה כחולה מרגשת ומוזיקה באווירת חנוכה ואורחים הוגשו ארוחת ערב בשיתוף של תל אביב גריל בין היתר של מבחר פסטות, בורקסים, מאפים ובר סלטים.
ארגון ביחד עם האורחים בערב הדלקת נר ראשון של חנוכה
לירון גבאי סמרה הקימה את עמותת ״ביחד״ עוד בתקופת מגפת הקורונה ומאז הפכו חבריו ומתנדבי העמותה למובילים בסיוע לקורבנות המלחמה ואירועי הטרור בישראל. לירון: ״אני רוצה להודות לכולם שבאתם לתמוך ולחבק את האנשים המדהימים שעברו את הבלתי יתואר.״ היא הודתה לשותפיה בהפקת הערב: יו״ר ארגון ביחד שי בן- צבי, מעצבת הפנים ליאור אטיאס, היזם העסקי ליעם ובת זוגו התזונאית קארין אדוני בן דוד, הקוצ׳ארית ומנהיגת הקהילה רקפת אהרון וצוות ההפקה והיח״ץ: אלעד בן שלום וגאבו פרחי.
קארין: ״אנחנו קהילה איתנה וחזקה וזו צו השעה שלנו להתגייס לסייע לניצולים להגיע לתפקוד מלא וכדי לשמר את דור ההמשך שלנו״.
רקפת אהרון שיתפה בסיפור אישי על אביה שהיה קצין בצנחנים ולחם במלחמה הקשה על שחרור הכותל המערבי, וכתוצאה מאיבוד חצי ממחלקתו לקה בהלם קרב קשה. רקפת:״כילדה שגדלה בבית של אבא שמתקשר עם הסביבה אבל לא עם בני משפחתו חוויתי איך טראומה, הלם קרב ורגשי אשם משפיעים על החיים. 56 שנה אחרי, חובה עלינו לוודא שזה לא יקרה שוב. לכל אחד מאיתנו יש כוח מבפנים שאסור שישכח, הבחירה שלנו זה החיים והאור".
הרגשת הביחד התחזקה הורגשה כבר בשירת ההמנון: על ידי קטלין ועמית קנון.
רקפת אהרון, קארין אדוני בן- דוד ולירון סמרה
שיר למעלות בניחוח תימני
הערב עצמו היה מורכב מסיפורי הניצולים וקטעים מוזיקליים מרגשים. אין ספק שאת הביצוע המוביל נתנו האחים נריה ודניאל שרעבי שהפליאו בקולם כששרו את שיר למעלות וכבשו את הקהל. בפאנל מיוחד, שהשרעבים היו חלק ממנו, בהמשך סיפרו יחד עם עוד שני ניצולי הנובה: שלו יהושע ואושרי כהן, על המראות המזעזעים בהתקפת הטרור במהלך הפסטיבל ועל הקרב ההירואי שלהם כלוחמים לשעבר בצה״ל במאות המחבלים במסיבה.
״היו כל כך הרבה אנשים יפים. כולם רקדו ונהנו מהחיים. חיכינו לשיא של המסיבה שמגיע כמובן בבוקר, אבל אז הטילים עצרו לנו את המוזיקה. ראינו את השמיים אפורים מרוב טילים. אנחנו מתחילים לשמוע על פצועים ואז אני באינסטינקט של חובש מתחיל לרוץ לכיוון הפצועים. על הדרך אני מתקשר לנריה ונתנאל והם חוברים אליי עם עוד חבר יוסף אוחנה.
אנחנו מפנים פצועים ובדרך נתקלים בעמדה של משטרה ששתי דקות אחרי זה כבר לא הייתה קיימת; היא הופצצה ונשרפה. אנחנו רואים רכבים חוטפים אר פי ג׳י, זה הרגע שהבנתי שאם אני ונריה לא עושים משהו אז אמא שלנו לא רואה אותנו יותר".
האחים דניאל ונריה שרעבי
דניאל: ״כיבו לנו את המוזיקה עם טיל בשמים. אני רגיל לטילים; כל עוד לא פגע טיל בי או לידי אני ממשיך כרגיל. בראש שלי חשבתי שנישאר איזה חצי שעה שיגמרו הטילים ונראה אולי יש אולי מישהו יפתח את המסיבה מחדש או יארגן עוד מסיבה באזור. אבל במקום שנראה את העניינים מסתדרים ושצה״ל יבוא ויציל אותנו הגיעו למתחם המסיבה עשרות מחבלים. הגעתי לכיוון הכביש ואני רואה איזה שמונה שוטרים רצים מבוהלים ולא יודעים מה לעשות. כאן הבנתי שהאירוע הזה גדול מכולנו ואנחנו חייבים לתת עזרה".
הם סיפרו על מה שהגדירו השעות הכי רעות בחיים שלהם. מה שלא חוו בשירות הצבאי הם חוו במסיבה של אותה יום שבת.״ כל המקום היה מלא גופות, חלקי גופות איברים היה אמבולנס אחד שלא הצליח לנסוע, הוא היה צריך לתמרן בין הגופות על הדרך. ״הארבעה רצו בין הרכבים כדי לסייע לפצועים ביניהם חבר יוסף אוחנה שנחטף על ידי מחבלי חמאס. ״יוסף לא חשב על עצמו, הוא רק רצה לעזור לאחרים ולכן הוא נחטף".
הם סיפרו על קרב הגבורה במהלכו מצא דניאל טנק בודד בשטח. ״הבנתי שאני חייב להיכנס פנימה כי אם יש טנק בטח יש שם נשק. בהתחלה חשבתי ש חיילים ברחו מהטנק ,אבל מצאתי בתוכו גופה של חייל דתי שנהרג. ביקשתי סליחה מהחייל והפכתי אותו כדי לראות אם יש עליו או לידו נשק. לא מצאתי כלום. אני שומע את היריות לעבר הטנק, עצמתי את עיניי וביקשתי מהקדושים למעלה ואלוקים לעזור לי. ״אמרתי לו זה גופה של חייל שלך ששוכב פה מת אני רק השליח שלך אתה עכשיו משיג לי נשק בטנק. איך שסיימתי את המשפט זיהיתי רצועה של נשק אמ- 16 בלי כוונת. דניאל לקח את הנשק והחל מתפעל אותו על כל מעצוריו. הוא יצא בעוז מצריח הטנק והשיב בירי לעבר המחבלים כשצרורות כדורים שרקו ליד ראשו. את המשקפת שמצא הוא זרק לאחיו שנמצא מתחת לטנק וטיפל בפצועים.
״נחשפתי למראה המזעזע, ראיתי מחבלים שעושים דברים איומים לאזרחים ולבנות ולנשים שלנו - אז הרגשתי כמו יהודה המכבי יחד עם עוד לוחם הדפנו מאות מחבלים שאני לא מבין איך רק שנינו הצלחנו לעשות את זה".
בהמשך דיברו גם לי סאסי יחד עם דניאל סאסי שאיבדה את אביה אבי סאסי במסיבה וקרובי משפחה וחברים. הם ריגשו בסיפורם והפעם באנגלית.
הקטעים המוזיקליים של הערב היוו אתנחתא מסוימת בין הסיפורים הכואבים של הערב ששילב עצב ושמחה, זכרון לצד אופטימיות.
האירוע הסתיים בהדלקת נר ראשון של חנוכה עם הרב מנדי (שגם תרם 300 חנוכיות), סופגניות טעימות ובשירה גדולה של הקהל שהוציאו לדרך באופן רשמי חג החנוכה בתקווה לימים טובים יותר מלאים באור.
