האסיר, חואן אייזק גרזה, שצרכיו הרפואיים הוזנחו, יקבל את הפיצוי במסגרת הסכם פשרה שהושג מול פקידי המחוז. התביעה הוגשה לאחר שבשנת 2012 הזנחה רפואית יצרה אצל גרזה פגיעה קבועה ונכות. מפקחי מועצת המחוז אישרו את הסכם הפשרה בהצבעה אנונימית והפיצוי יגרע מתקציב משרד השריף במשטרת מחוז לוס אנג'לס.  

בחודש מאי 2012, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין הזנחה רפואית בשמו של גרזה ששהה באותה עת במתקן המאסר, טווין טאוורס. עורך דינו, הרמז מורנו, טען, כי גרזה סבל מפגיעה מוחית ויתכן שאפילו משבץ, משום שהסוהרים והצוות הרפואי כשלו במתן טיפול הולם כשהיה כלוא. "קשה למצוא צדק בפיצוי כספי בשעה שכל חייך נלקחו ממך. לא פשוט לשמוח על הניצחון הזה. כל הקרובים מעדיפים שגרזה יהיה בלי כסף ויוכל ללכת, לדבר, לרוץ ולצחוק על פני מצב בו יש לו כסף אך הוא יישאר בכיסא גלגלים למשך שארית חייו", אמר מורנו.

בהמלצת המחלקה המשפטית של מועצת מחוז לוס אנג'לס צוין, כי הסכם פשרה הוגן ימנע הוצאות על הליכים משפטיים בעתיד, בהתחשב בסיכונים ובחוסר הוודאות שבהליכים מסוג זה. מהמחלקה נמסר, כי עד כה שילם המחוז למעלה מ-753,000 דולר על שכר טרחה לעורכי דין ועל הליכים משפטיים.

לדברי מורנו, ב-9 במאי 2012, הובא גרזה למאסר לאחר שהואשם בניסיון לרצח, אך לא הועמד לדין בגין אישום זה. ממסמכים שהציג המחוז עולה, כי במהלך בדיקות שנערכו לו, גרזה לא הצביע על כך שסבל מבעיות נפשיות, למרות שהתיק הרפואי שלו הצביע על כך שבשנת 2009 הוא אובחן כסכיזופרן. עוד עולה מהמסמכים, כי ב-15 במאי 2012, העובדת הסוציאלית של בית הכלא, המשמשת גם כמפקחת על הצוות המעריך את מצבם הנפשי של האסירים, נתבקשה להעריך את מצבו של גרזה לשם העברתו לתא אותו יחלוק עם אסיר נוסף.

עוד עולה ממסמכים שהציג המחוז, כי לדברי העובדת הסוציאלית, אסיר סיפר לה שגרזה נפל, אך היא לא ראתה זאת במו עיניה. (אסיר אחר סיפר לסוהרים, כי גרזה נפל על גרם מדרגות בהן הוטח ראשו שוב ושוב). העובדת הסוציאלית חשה שמצבו הנפשי היה זהה לזה שביום קודם וציינה כי לא הבחינה בסימנים לפגיעה. לאחר המקרה, היא ביקשה שגרזה יועבר שוב לתא בידוד באגף השמור, על מנת להבטיח את בטחונו.

בבוקר המחרת נמצא גרזה על רצפת התא שלו כשעל פניו שריטות והוא אינו מגיב למתרחש סביבו. הוא נראה כמי שנתון במצב הכרתי כגון זה בו נתון מי שחווה התקף אפילפסיה. לאחר שהובל למרכז הרפואי של המחוז, נמצא כי גרזה נתון בסכנת חיים משום שסבל משטף דם במוח והוא נותח בטיפול נמרץ.

מהתביעה עולה, כי העובדת הסוציאלית קיבלה החלטה לא הגיונית כשהשיבה את גרזה לתא הבידוד, בשעה שידעה כי יתכן והוא סובל מפגיעת ראש. גם הסוהרים נכשלו בביצוע בדיקה חיצונית, אותה אמורים לבצע מדי 15 דקות באגף השמור. גרזה הועבר לאגף משום שהוא ביצע פעולות המצביעות על כך שהוא עלול לפגוע בעצמו.

מטענות המחוז עולה, כי העובדים בכלא כשלו בכך שלא הזעיקו צוות רפואי כשמצאו את גרזה על רצפת התא. במקום זאת, הם הזעיקו צוות לבריאות הנפש. בנוסף, לא הופעלו במקום מערכות טלביזיה במעגל סגור, על מנת לתעד את האסיר פוגע בעצמו ומנסה להתאבד. התקנת המערכות הושלמה בחודש אוגוסט 2014.

לאחרונה ציינה מפקחת המחוז, שיילה קואל, כי בשנים האחרונות בוצעו שינויים משמעותיים בשירותי הבריאות המוענקים לאסירים בבתי כלא. בהמשך לכך, קואל ביקשה ממועצת המפקחים לדחות את ההצבעה על תכנית השיקום להמשך החודש, על מנת שהסגל יגיש הצעה שבוחנת את ההתנהלות כיום בבתי הכלא. גרזה סובל מקשיים קוגניטיביים חמורים והוא אינו מסוגל לדאוג לעצמו. הוא חי עם הוריו ויידרש לטיפול של 24 שעות ביממה למשך שארית חייו.