המתאבק עם מדבקת האס־אס: נער אמריקאי בן 17 יצא למסע רצח במסגד — והשאיר אחריו מכתב שנאה וגופות

מה שהתרחש שם בתוך דקות הפך לאחד מפשעי השנאה הקשים ביותר שידעה קליפורניה בשנים האחרונות. שני הצעירים פתחו באש לעבר המתפללים ואנשי הצוות במקום. שלושה בני אדם נהרגו. אחרים נפצעו. ילדים הסתתרו בארונות ובכיתות לימוד בזמן שקולות הירי מהדהדים במסדרונות.

כשהמשטרה הגיעה לזירה, היורים כבר נמלטו. זמן קצר לאחר מכן אותרה מכונית הב־אם־וו שבה נסעו. בתוכה נמצאו שני הצעירים ללא רוח חיים, לאחר שעל פי החשד התאבדו בירייה.

אבל הסיפור האמיתי החל להתברר רק לאחר מכן.

לצפייה: https://www.facebook.com/reel/1366536698659193

חוקרי הבולשת הפדרלית ומשטרת סן דייגו מצאו על כלי הנשק כתובות שנאה נגד מוסלמים. על מיכל הדלק של המכונית הודבקה מדבקה עם סמל האס־אס הנאצי — אחד הסמלים המזוהים ביותר עם מכונת הרצח של גרמניה הנאצית. ובמכתב ההתאבדות שהותיר אחריו קלארק נמצאו מסרים על "גאווה גזעית" ותכנים קיצוניים נוספים.

מפקד משטרת סן דייגו, סקוט ווהל, הודיע כי החקירה מתנהלת כפשע שנאה.

הפרטים הללו טלטלו גם את מי שהכירו את קלארק מקרוב. בני משפחתו תיארו אותו כ"ילד טוב". הוא למד בעבר בבית ספר לאמנויות הבמה, התאמן בהיאבקות והשתתף בפעילויות ספורט. בתמונות שפורסמו לאחר האירוע נראה נער אמריקאי רגיל לחלוטין — חיוך קטן, מדליות ספורט, פנים של תלמיד תיכון.

אבל מאחורי החזות הזו, כך נראה, התפתחה בהדרגה אידיאולוגיה אלימה וקיצונית.

במרכז הטרגדיה ניצב גם אדם אחד שניסה לעצור את הטבח בגופו: אמין עבדאללה, מאבטח המסגד ואב לשמונה ילדים. לפי עדויות מהזירה, עבדאללה ניסה לבלום את היורים ולאפשר למתפללים ולילדים להימלט. הוא נורה למוות במהלך ניסיון ההגנה.

חבריו סיפרו שהיה אדם שקט וחייכן, כזה שתמיד קיבל אנשים בחום בכניסה למסגד. "הוא לא היה רק מאבטח", אמר אחד ממכריו. "הוא היה הלב של המקום."

בתוך המבנה הסתתרו באותם רגעים עשרות ילדים.

עודאי, תלמיד בן תשע, סיפר לאחר מכן כיצד הוכנס יחד עם חבריו לתוך ארון בזמן שקולות הירי נשמעים מבחוץ. "הרגליים שלי רעדו," אמר. "הרגשתי כמו אבן."

אמו של עודאי היגרה לפני שני עשורים מרצועת עזה לארצות הברית בתקווה להעניק לילדיה חיים בטוחים יותר. השבוע היא מצאה את עצמה מסבירה לבנה מהו רצח מתוך שנאה.

המרכז האיסלאמי של סן דייגו נשאר סגור מאז הטבח. ברחבת הכניסה הונחו פרחים, נרות ותמונות של ההרוגים. אבל השאלה הגדולה מרחפת הרבה מעבר לגבולות המסגד הזה: כיצד נער בן 17, שאמו התריעה לגביו בזמן אמת, הצליח להגיע עם נשק אל מרכז תפילה ולבצע טבח לפני שמישהו הצליח לעצור אותו?

בקהילות רבות ברחבי ארצות הברית כבר מבינים שהתשובה אינה קשורה רק לשני צעירים מסן דייגו. היא קשורה לעולם דיגיטלי שבו שנאה, קיצוניות ועליונות גזעית הופכות עבור חלק מהצעירים לזהות שלמה — עד שהן מתפוצצות ביריות.