מחקר חדש בדק את סיבות המוות בנשק חם ברחבי המדינה: לבנים מתאבדים ושחורים נרצחים

בעיית האלימות בנשק חם של אמריקה ברורה לכל האומה, אבל מחקר חדש חושף כי הדרך בה קבוצות שונות ברחבי המדינה נחשפות לאלימות מסוג זה שונה דרמטית אחת מהשנייה, והיא תלויה ברקע של הקורבנות ובמקום מגוריהם.

"מקווה שהממצאים יגבירו את המודעות לשוני בסיכון לרצח בירי והתאבדות"

המחקר שפורסם ביום שני מדד הבדלים משמעותיים בין החוויה של גברים שחורים ולבנים באלימות קטלנית בנשק חם בארצות-הברית.

בין 2008 ו-2016, לגברים שחורים היה סיכוי גבוה יותר להירצח בנשק חם, בעוד שיותר סביר כי גברים לבנים יתאבדו.  בשתי הקבוצות, שיעור המוות במקרים אלו שונה משמעותית ממדינה למדינה, כל לפי המחקר.

"הדבר החשוב פה הוא שאנחנו יכולים להעריך את ההבדלים האלו בין גברים שחורים ולבנים, וזה עוזר לנו להבין חוסר שוויון בתחום הבריאותי," אמרה קורין רידל, פוסט-דוקטורט באוניבריסטת מקגיל בקנדה והמחברת הראשית של המאמר.

"אני מקווה שהממצאים יגבירו את המודעות לשוני בסיכון לרצח בירי והתאבדות אצל גברים שחורים ולבנים, ואני מקווה שהציבור יטיל ספק בסטטוס קוו ויאתגר את השיח סביב מוות מרצח והתאבדות," היא אמרה. "המיתות האלו יכולות להימנע, ולראיה ניתן לראות את ההבדלים בשיעורי הרצח וההתאבדות בין מדינות."

ההפתעה הגדולה: הבדלים במדינות

המחקר כלל מידע מתעודות פטירה באירועי רצח והתאבדות בידי גברים שחורים ולבנים לא-היספנים ברחבי ארצות הברית בין 2008 ו-2016. המידע הגיע ממאגר המידע ברשת למחקר אפידמולוגי של המכון לשליטה ומניעה של מחלות.

המחקר חישב את שיעור המוות השנתי הממוצע בין גברים לפי גזע, סיבה (דוגמת רצח או התאבדות) ומעורבות כלי נשק חם. בנוסף הם חישבו אי-שוויון בשיעורים לפי גיל בין שתי הקבוצות. בסך הכל, המחקר שלהם כלל 84,113 מקרי רצח ו-251,772 מקרי התאבדות.

ביחס לגברים לבנים, החוקרים מצאו כי גברים שחורים חוו 27 יותר רציחות בנשק חם מתוך 100 אלף איש בשנה בכל המדינה (29.12 לגברים שחורים מול 2.1 לגברים לבנים). המדינות עם שיעורי הרצח בנשק חם הגבוהים ביותר בקרב גברים שחורים- בעיקר מיזורי, מישיגן, אילינוי ואינדיאנה- היו גם בעלות ההבדלים הגדולים ביותר בין שחורים ללבנים, גילו החוקרים.

שיעורי התאבדות בקרב גברים לבנים גבוהים יותר מאשר אצל גברים שחורים. יחסית לגברים שחורים, החוקרים מצאו כי לגברים לבנים היו 9 מקרי התאבדות יותר מתוך 100 אלף איש בשנה בכל המדינה (5.41 מול 14.43).

שחורים נרצחים יותר בעוד שלבנים מתאבדים יותר. אילוסטרציה

6 מתוך 10 המדינות בעלות ההבדלים הגדולים ביותר בשיעורי ההתאבדות היו בדרומה של האומה: מיסיסיפי, ארקנסו, אלבמה, טקסס, דרום קרוליינה ולואיזיאנה, גילו החוקרים. ארבע המדינות האחרות נמצאות במערב: נוואדה, אריזונה, ניו-מקסיקו וקולורדו.

"הדבר המפתיע ביותר בשבילי בזמן שעיבדתי את המידע היה ההבדל בשיעורים בין המדינות," אמרה רידל.

"ידענו שגברים לבנים יהיו בעלי שיעורי התאבדות גבוהים יותר וכי לגברים שחורים יהיה שיעור רצח גבוה יותר, אבל לראות כזאת רמה של הבדל בשיעורים בין המדינות הייתה מפתיעה," היא אמרה. "בכל פעם שאני רואה הבדלים גדולים כמו אלו, זה לא עניין של מזל. אני רוצה לדעת למה ההבדל קיים."

החוקרים בדקו בנוסף את היחסים בין החזקת נשק ומקרי הרצח וההתאבדות האלו לפי גזע ומדינה. הם השתמשו במידע מ-2004, העדכני ביותר שקיים, לגבי בעלות על נשק בארצות הברית שסיפקה מערכת המעקב אחר סיכוני התנהגות של מכון המחקר למחלות.

הם מצאו כי שיעורי הבעלות על כלי נשק חם במדינה הראו יחס גבוה לשיעורי הרצח והתאבדות בקרב גברים לבנים אבל יחס בינוני לשיעורי הרצח והתאבדות בקרב גברים שחורים.

מחקרים מסוימים מצאו כי אמריקנים שחורים ולבנים מחזיקים בדעות מנוגדות לגבי החזקת רובים והיכרות עם אדם שנפגע מכלי נשק חם.

דוח של מרכז המחקר פיו שפורסם בשנה שעברה מצא כי 48% מהגברים הלבנים אמרו כי הם בעלי כלי נשק חם, לעומת 24% מהנשים הלבנות והגברים הלא-לבנים, ורק 16% מהנשים הלא-לבנות.

לפי הדוח, 57% מהמבוגרים השחורים אמרו כי הם מכירים מישהו שנורה, לעומת 43% מהלבנים ו-42% מההיספנים. בנוסף, הדוח מצא כי 32% מהשחורים אמרו כי הם מישהו במשפחתם אוים בעבר בידי מישהו עם אקדח, יחסית ל-20% מהלבנים -24% מההיספנים.

זקוקים ליותר מחקר כדי להגיד 'למה'

למרות שהמחקר החדש מוסיף לשיח הגדל על רובים בארצות הברית, הוא כולל מספר מגבלות.

"המגבלה הגדולה ביותר במחקר שלנו היא שבחנוו רק מקרי מוות, אבל פציעות לא קטלניות מרובים מהוות נתח גדול מהתופעה הכוללת של פציעות מרובים," אמרה רידל.

"כשאנחנו מדברים על ניסיונות התאבדות בירי, הם קטלניים בשיעור של 80% עד 90% מהמקרים," היא אמרה. אבל עבור ניסיונות רצח בירי, "השיעור קרוב יותר ל-20% קטלניות. אז במחקר שלנו, אנחנו מחמיצים את רוב הפציעות מכלי נשק חמים הקשורות לרצח."

מגבלות אחרות כוללות את העובדה שהמחקר התמקד בתעודות פטירה, אשר עלולות להיות שגויות; רק מידע על גברים לבנים ושחורים לא-היספנים נותח, משמע נדרש מחקר נוסף כדי לקבוע האם ימצאו נתונים דומים בקבוצות אחרות; והמידע על בעלות כלי נשק היה לא מעודכן, היות ומקורו ב-2004, שנים רבות לפני מידע אחר במחקר.

"המחקר משתמש בסטטיסטיקה לאומית חיונית, נתונים מתעודות פטירה, כדי להשוות שיעורי רצח בירי והתאבדויות בין גברים שחורים ולבנים לפי מדינה. החוזקות וחולשות של המחקר הזה משקפות את היתרונות וחסרונות של תעודות פטירה עבור עבודה מסוג זה," אמר ד"ר ג'יימס בולר, פרופסור קליני למדיניות וניהול בריאותי בבית הספר דורנסייף לבריאות הציבור באוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה, אשר לא היה מעורב במחקר אבל חקר הבדלים בריאותיים באמריקה.

"השיעורים יכולים להצטמצם אם נלמד מהמדינות עם השיעורים הנמוכים"

"המגבלות של תעודות פטירה הן שלא מסופק הרבה הקשר על נסיבות חייהם של אנשים בכללי או על נסיבות מותם באופן פרטני," אמר בולר.

"מחקר זה, כמו כל מחקר שתלוי במידע מתעודות פטירה, מתאר תמונה גדולה. הוא נותן לך לראות דפוסים רחבים ולהקיש מסקנות כלליות כשהממצאים מוצלבים עם מה שידוע ממחקרים אחרים, והוא נותן לך מסגרת לשאלות עבור מחקרים נוספים," הוא אמר. "אבל סוג כזה של מחקר לא עונה בדרך כלל על שאלות שמתחילות במילה 'למה'."

למרות שהמחקר לא יכול להסביר למה קיימים ההבדלים האלו בשיעורי מוות בירי לפי גזע ומדינה, החוקרים הציעו כמה רעיונות.

התאבדויות בכלי ירי התרחשו בשיעור הגבוה ביותר ביישובים כפריים בעוד מקרי רצח התרחשו בשיעור הגבוה ביותר בסביבות עירוניות, ציינו החוקרים.

החלוקה עירונית-כפרית הזאת יכולה לרמז כי בידוד חברתי וגיאוגרפי, גישה לכלים קטלניים ולחצים הקשורים בעבודה חקלאית משחקים תפקיד גדול בשיעורי ההתאבדות הגבוהים אצל גברים לבנים באזורי הכפר. אי-שוויון בהכנסה וצפיפות, בין היתר, באזורי מטרופולין יכולים לשחק תפקיד בשיעורי הרצח הגבוהים בקרב גברים לבנים בערים, כתבו החוקרים במחקר.

איך להקטין את הפערים

למרות שלא צוינו במחקר, גורמים שידועים בגרימת פערים בריאותיים בין קבוצות כוללים גורמים חברתיים, כלומר התנאים בהם אנשים נולדים, גדלים, עובדים ומתבגרים, לפי המכון למחקר מחלות. גורמים אלו כוללים הבדלי חיים סוציולוגיים, מצב סוציו-אקונומי, ובנוסף גישה ושימוש בביטוח בריאות הולם.

"ההבדל הגדול בשיעורי הרצח והתאבדות בין מדינות מראה כי השיעורים יכולים להצטמצם אם נתרכז במדינות עם השיעורים הגבוהים ונלמד מהמדינות עם השיעורים הנמוכים. אז עדיין יש עבודה לפנינו," אמרה רידל.

"כדי להקטין את הפערים, חשוב לדעת אילו סוגי מוות מתמעטים על-ידי קיום מדיניות מסוימת. לדוגמה, תקנות המתרכזות בבדיקות רקע לבעיות נפשיות או שמתרכזות באחסון בטוח של כלי נשק חם יכולות להיות יעילות בהפחתת שיעורי התאבדות בירי יותר מאשר שיעורי הרצח בירי," היא הוסיפה. "הפחתת ההתאבדויות היא מטרה נעלה, אבל חשוב גם ליישם שינויים הקשורים להפחתת מקרי רצח בירי כדי להקטין את הפערים הגזעיים וכמות המיתות מאלימות בכלי נשק חם בכלל."