עד ה-24 ביוני אפשר להגיע לברודווי ולצפות במחזה המצליח, "שלוש נשים גבוהות", של אדוארד אלבי.
"אל תיתני את זה בחינם, אמא אמרה; אל תיתני את זה כאילו זה שום דבר", מתוך "שלוש נשים גבוהות"
"אני בחורה טובה. אני יודעת איך למשוך גברים. אני גבוהה, אני מהממת; אני יודעת איך לעשות את זה. סיס מתכופפת ומכווצת את החזה שלה; אני עומדת זקופה, שדיים קדימה, סנטר למעלה. אני לא בתולה, אבל אני בחורה טובה. הבחור שהיה איתי היה בחור טוב. מתוק ונאה, לא, לא נאה: יפהפה. הוא היה יפהפה! היה לו שיער שחור כמו פחם הגוף שלו היה… כולו שרירים וגידים. הוא אהב סיף, הוא אמר לי, והוא היה זה עם המגאפון שממונה על הצוות של הסירה. נפגשנו המון פעמים. חיבבתי אותו; לא סיפרתי לאמא, אבל חיבבתי אותו מאוד. אני מחבבת אותו, סיס, אמרתי; אני באמת מחבבת אותו. סיפרת לאמא? לא, ואת שלא תעזי; אני מחבבת אותו מאוד, אבל אני לא יודעת. הוא כבר… לא, הוא עוד לא. אבל אחר כך הוא כן. אנחנו רקדנו – לאט – מאוחר, סוף הערב, ואנחנו רקדנו כל כך… צמודים, ואני הרגשתי שהוא היה קשה, השריר והגיד הזה, צמוד אלי. היינו באותו הגובה והוא הסתכל לי לתוך העיניים כשרקדנו, לאט, ואני הרגשתי את הלחץ מול הגוף שלי, והוא נמתח, הרגשתי איך זה מתנועע מול הגוף שלי. מה זה? אמרתי. אני ידעתי, אבל אמרתי מה זה. והוא חייך, והעיניים שלו הבריקו, ו… זה אני שמאוהב בך, הוא אמר. יש לך דרך משונה להראות את זה, אמרתי. מתאימה, הוא אמר, ואני הרגשתי איך השריר הזה עוד פעם זז, ו… אני ידעתי שהגיע הזמן; אני ידעתי שאני מוכנה, ואני ידעתי שאני רוצה אותו – מאיזו סיבה שלא תהיה – שאני רציתי אותו, שאני רוצה את זה. תזכרי, אל תיתני את זה בחינם, אמא אמרה; אל תיתני את זה כאילו זה שום דבר. הם יפסיקו לכבד אותך בגלל זה ויצא לך שם של מתפרפרת. ואז, עם מי תתחתני? אבל הוא היה צמוד אלי, בדיוק איפה שהוא רצה להיות, והוא נשם על הצוואר שלי והוא אמר, את לא רוצה שיהיה לי ביזיון כאן ועכשיו על רחבת הריקודים, נכון? אמרתי, לא, לא; בטח שלא. אז בואי נלך אלי, הוא אמר, ואני שמעתי את עצמי אומרת (לא מאמינה לעצמה) אני לא אחת כזאת. אני מתכוונת, ברגע שאמרתי את זה הסמקתי: זה היה כל כך… טיפשי, כל כך… צפוי. כן, את כן, הוא אמר: את כן אחת כזאת".
בהצגה מככבת גלנדה ג'קסון בת ה-81, שחקנית ותיקה ששבה לבמת ברודווי שם לא הופיעה מאז שנת 1988. במשך 23 שנה, היא שימשה כחברת הפרלמנט הבריטי וכאן היא מגלמת אלמנה עשירה, שנמצאת בשלב הדמדומים שבין הנחמה שבשכחה לבין העונג שבזיכרון. היא מנסה להיזכר ברגעים, באירועים ובאנשים שליוו אותה בחייה, לבחון אותם ולספר עליהם שוב מחדש.
לצדה עומדות שתי נשים: האחת, אחות מנוסה בגיל העמידה, שהיא מטפלת בה ומשמשת כבת לווייתה והשניה, בחורה צעירה, עורכת דין בשנות העשרים לחייה, המנסה לשמור על עסקיה ולדאוג לכספה. המחזה זכה להצלחה גדולה בארצות הברית ובאנגליה וקיבל לצד פרסים נוספים את פרס הפוליצר לשנת 1994.
כתובת: 252 W 45th St., New York
אתר: http://www.shubert.nyc/theatres/golden
