ב-8 ביוני, 15 שנה לאחר מותו יגיע לאקרנים סרט הקולנוע הדוקומנטרי,Won’t you be my neighbor?, העוסק בחייו של מיסטר פרד רוג'רס. מדובר באחד מכוכבי הילדים האהובים ביותר בארצות הברית, אשר עד למותו, בשנת 2003, היה אחת דמויות הוותיקות והידועות בטלוויזיה האמריקנית. רוג'רס היה אהוב על ילדים והוריהם כאחד. הוא הופיע בטלוויזיה במשך 35 שנה ו"חינך" דורות של ילדים אמריקניים.
רוג'רס הלך לעולמו לאחר שחלה בסרטן ומאז, כולם מתרפקים על הזיכרונות שהותיר אחריו. מבחינות רבות, הוא מסמל את עידן התמימות; שריד של עידן אחר, בו הרייטינג לא היה המניע העיקרי ליצירת תכניות טלוויזיה, אלא אהבה כנה לילדים ולעולמם.
רוג'רס נולד בפנסילבניה בשנת 1928, הוא היה בעל תעודת הוראה, הלחין מוסיקה והפיק תכניות לטלוויזיה המקומית בעירו. בגיל 38 החליט לשלב את כל תחומי העניין שלו, כולל תפעול בובות כפפה ויצר את התכנית, "השכונה של מיסטר רוג'רס". התכנית כללה שילוב של שיחות רגועות עם ילדים, תיאטרון בובות, רכבת צעצוע שנסעה על מסילה קטנה באולפן ועוד. אלה הפכו את הסדרה להצלחה.
מיסטר רוג'רס יצר את תכניתו סביב פעולות שגרתיות, שנועדו להעביר לילדים מסר של נוחות וביטחון. כל תכנית החלה כשמיסטר רוג'רס היה נכנס לדירתו המלאה בובות ומברך את הילדים שבבית כשהוא מביט היישר למצלמה. אז היה מתחיל טקס קבוע: הוא היה מוריד את מעילו, תולה על הקולב שבארון ובמקומו לובש סוודר אדום. אחר כך היה חולץ נעליים ובמקום נועל נעלי בית. תמיד באותו הסדר, תמיד עם אותם הבגדים.
רוג'רס הפך לדמות פולחן בארצות הברית. הוא לימד את הילדים לשרוך שרוכי נעליים, סיפר להם סיפורים וערך עבורם הצגות עם הבובות להן נידב את קולו. בשנת 1968, שנתיים לאחר שהחל להופיע עם התכנית, התחילו לשדר אותה בכל רחבי ארצות הברית, בערוץ PBS. התכנית צולמה באולפן צנוע עם תפאורה פשוטה של בית חם ונעים. היא היתה נטולת אפקטים מיוחדים. לעתים, מיסטר רוג'רס שילב בתכנית צילומי חוץ, כגון ביקור במפעל לייצור עפרונות ציור או במפעל לייצור דגני בוקר.