1297מייל עבר קובי אורן בתשעה עשר הימים האחרונים, ומדובר רק בשבריר קטן מהמרחק אותו ייגמע בחודש הקרוב. קובי כבר כבש שיאים רבים בחייו בריצות האולטרה מרתון בארץ ובעולם, עכשיו הוא ישבור שיא חדש בתור הישראלי הראשון שחוצה את קו הסיום ב"מרוץ ההתעלות" (Self Transcendence).

"מרוץ ההתעלות" הוא הקשה שבין המרתונים. רק בודדים מתקבלים אליו, ומעטים מסיימים אותו. השנה המרוץ מתקיים בג'מייקה, קווינס, ניו יורק. במסגרתו יצטרך קובי, ועשרה רצים נוספים שנבחרו מכל העולם, לרוץ במשך כ- 50 ימים, כל יום כ- 100 ק״מ.

קובי, פסיכולוג קליני במקצועו, וידוע כאלוף עולם באולטרה מרתונים רב יומיים, מתמודד בימים אלו עם הקושי האולטימטיבי. הוא יצטרך לרוץ כ- 3100 מייל (5000 ק״מ) "שנה שעברה רצתי אלף מייל בדרום אפריקה, זה היה כהכנה למרוץ הזה. זה מעבר לכל מרחק שעשיתי" אומר קובי תוך כדי שהוא מנסה להסדיר את נשימתו במהלך הריצה. מזג האוויר ההפכפך, החום והלחות בניו יורק בימים אלו לא מקלים על הרצים, "לא פעם אני מתמודד עם קשיים, ולא רוצה להמשיך הלאה, ואז אני נזכר במשפחה שלי ושכולם השקיעו מאמץ גדול בשבילי ושזה משהו שרציתי הרבה זמן. אני לא מסתכל על המטרה הגדולה, אני מסתכל על לשרוד את היום".

קובי נמצא אמנם רק בתחילת המרוץ ונקודת הסיום לא נראית כרגע באופק, אבל כבר עכשיו הוא מבין את העושר הרוחני שהוא מרוויח מהמאמץ: "זה עומס נפשי ופיזי. גיליתי שאני אדם מאוד עשיר. הרבה דברים בחיים שלנו מאוד ברורים מאליהם. כשאתה חי פתאום מיום של 18 שעות טיסה, שעה התכוננות וחמש שעות שינה, היום זה כבר 4 שעות, שוב ושוב ושוב, אני נזכר בחיים הרגילים שלי ואני מבין שאני אדם מאוד עשיר. כאן אני פוגש את עצמי עירום מול הקושי, לטוב ולרע".

קובי אורן רץ ברחובות קווינס, ניו יורק

המסע הקשה מתחיל כל בוקר השכם בשש ונגמר בשתיים עשרה בלילה. הוא חייב להספיק 3,100 מייל בזמן. אורן, שזכה ברציפות במקום הראשון בשבע תחרויות אולטרה מרתון בינלאומיות מסוג זה, מבין שמדובר בלהשיג מטרה לא הגיונית, אבל זה לא משהו שימנע ממנו להמשיך הלאה. מבחינתו הוא לא עושה את זה רק עבור עצמו אלא עבור משפחתו, חבריו ועבור המדינה אותה הוא מייצג ואוהב - ישראל. 

"אני הרבה שנים מניף את הדגל שלנו בהרבה מקומות וגורם לאנשים להכיר ישראליות אחרת. ניצחתי מרוצים ביוון שם חוויתי אנטישמיות, צרפת, נורבגיה, דרום אפריקה, גם בארה"ב". קובי רץ ומתנשף, נושא את הדגל הכחול הלבן על גבו ומוסיף "פתאום רואים את הדגל שלנו והוא לא נתפס כמשהו קונפליקטואלי. זה הדגל שלנו באופן ספורטיבי, ובמקום רוחני ובמקום חיובי. המסר שלי הוא תמיד חלק ממשהו גדול יותר. האירוע הזה עלה לי ולמשפחה שלי הרבה כסף, ואני עדיין לא רואה שאני מייצג את קובי, אני מייצג את ישראל, ישראל הטובה שיש לה מה להעניק שהיא לא רק עם המורכבות שלה".

קובי אורן עם דגל ישראל על גבו

לעומת רצים אחרים במרתון אין לו הרבה עזרה, זאת למרות קמפיין גיוס ההמונים "מי שכמוני מתמודד יש לו ליווי מלא, צוות שלם, אני לא הצלחתי להביא מישהו שילווה אותי לאורך כל הדרך". מלווה עוזר לו במהלך שעות היום עד הצהריים. לאחר מכן קובי רץ לבדו, מנסה להתגבר על הקשיים. השמועה על הרץ הישראלי עשתה לה כנפיים מעל דפי האינטרנט והגיעה לכמה ישראלים שחיים בניו יורק. הם שמעו על קובי והחליטו מיד להירתם למאמץ. אחת מהן היא לירון זר: "ראיתי פוסט בפייסבוק ב"ישראלים בניו יורק" וביקשו שיגיעו לתמוך כי הוא נמצא שם לבד. הגעתי, ומאז אני שם כמעט כל יום. פתחתי לו דף ב-GOFUNDME  במטרה לגייס סכום של 1000 דולר כדי שאוכל להמשיך ולהביא לו חטיפים ואוכל ישראלי".

קובי קיבל מאז פניות רבות וגם לא מעט חטיפים ואוכל, אבל מה שהוא בעיקר צריך זה חברה טובה, מישהו שיעודד אותו וילווה אותו בדרך. "המסע שהוא עובר הוא מסע קשה פיזית ומנטאלית, וכשמגיעים ישראלים לדבר איתו קצת בעברית ולעודד עושה לו ממש טוב על הלב", אומרת לירון, "אני עושה את זה בעיקר כי אנשים שהולכים אחרי הלב שלהם ואחרי החלומות שלהם, במיוחד כשכולם מסביב אומרים להם שהם השתגעו, מרגשים אותי". 

כשלפניו יותר מחודש לסוף המסע, ולרגע בו יניף את הדגל הישראלי בניו יורק, הוא מקבל חיזוק גם מהבית וגם חיזוק ממקום לא צפוי. "הישראלים המקומיים באים לפה ונותנים לי חיבוק וחיזוק, אין דבר יותר ממלא מזה".

קובי אורן: מה שהוא בעיקר צריך זה חברה טובה, מישהו שיעודד אותו וילווה אותו בדרך

מאת: ריקי כרמי