בדרך לאוסקר: סרטו של אופיר טריינין "משפחה בטרנס" הגיע לפסטיבלי הסרטים בלוס אנג'לס ובמנהטן

על גבה של עמית צוק מנהריה תוכלו להבחין בקעקוע של אישה והכיתוב המלווה אותו, "ברוך שעשני אישה". עבור עמית המשפט הזה מסמל את הסלידה שלה מהממסד הדתי בישראל ואת והדרך הארוכה ורצופת המכשולים שעברה מהרגע בו הבינה שהיא נועדה להיות אישה; הדרך שהחלה עוד כשהיתה ילד בן 4.

הסרט הדוקומנטרי, "משפחה בטרנס", זוכה פרס הסרט הטוב ביותר לשנת 2018, בפסטיבל דוקאביב, מועמד לאוסקר. הוא יצא להפצה מסחרית בארצות הברית ויוקרן החודש בפסטיבל הסרטים הישראלי, בלוס אנג'לס. הסיפור עוסק בשינוי, אהבה, קבלה והתחלה חדשה. הצופים נכנסים לחייהם של בני הזוג צוק, גלית ועמית, שהכירו בגיל 15, התחתנו ולהם ארבעה ילדים. אך עולמה של המשפחה כולל גם את  סיפורו של האב, שמבין שהוא רוצה להפוך להיות אישה. המהפך הגיע ועמית הפך לאישה. אך שם הסיפור רק מתחיל.

עמית וגלית צוק, מתוך הסרט "משפחה בטרנס"

"אני קודם כל אישה, טרנסית, לסבית, אבל קודם כל אישה"
עבור צוק הילד שום דבר לא היה פשוט. כיום כשהיא אישה לכל דבר היא נזכרת בתקופה בה הבינה, כי עליה להסתיר את המחשבות והרצונות שלה להיות נשית יותר: "אף אחד לא ידע מה זה. בגיל 11, בתחילת גיל ההתבגרות התחלתי ללבוש את הבגדים של אמא שלי ולהתאפר. גרתי בבית הומופובי מאוד. פחדתי פחד מוות מאבא שלי, והייתי מחביאה את הבגדים של אמא שלי מאחורי הארון. יום אחד חזרתי הביתה, ההורים שלי ישבו בסלון היתה אווירה קודרת, נכנסתי לחדר והבנתי שהם עלו עלי. הם הזיזו את הארון וגילו את הבגדים. מהפחד לא יצאתי באותו יום מהחדר".

עמית נזכרת בפעם הראשונה שהיתה צריכה להתמודד עם הרצון להיות אישה ועם הקושי שהיה כרוך בכך. כמה חודשים לאחר מכן אבא שלה עזב את הבית. "אף אחד לא ידע מה זה טראנס בשנת 1987. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא, שמדובר באיזה וירוס קטלני של גיל ההתבגרות. כדי להילחם בזה נכנסתי בכושר קרבי, עשיתי קרחות בשיער, ניסיתי להילחם בזה בכל הכוח אך זה לא עבר לי. הייתי בטוחה שאני הומו נשי". אותו 'וירוס', כפי שהחליט עמית הילד להגדיר את מה שעובר עליו, רק הלך והתחזק. אז קרה משהו ששינה שוב את תפישת המיניות שלו. הוא הכיר את גלית והתאהב: "קרתה לי תקלה מופלאה, התאהבתי בה ונמשכתי אליה מינית. אמרתי לעצמי איזה מזל, אני לא הומו". אך אז התעוררו בו שאלות אחרות, "אם אני לא הומו? אז מה אני?".

לקראת הגיוס החליט עמית הנער, שהמפלט האחרון שלו מה'וירוס' הוא להפוך ללוחם קרבי. הוא התגייס לצבא ושירת כלוחם בחיל השריון. במהלך השירות הצבאי הוא נפצע קשה, עבר קרוב לעשרים ניתוחים שדרשו שיקום של ארבע שנים. החברה, גלית, היתה לצידו כל הזמן. בשלב מסוים, החליטו בני הזוג שהגיע הזמן למסד את הקשר ולהתחתן. "כל הזמן הזה חיכיתי שיעבור לי. אמרתי לעצמי שאני אלמד לחיות עם זה. אני אהיה בנשף מסיכות, אני אדחיק וזה יסתדר". החיים המשיכו, בני הזוג הקימו יחד עסק משגשג והביאו לעולם ארבעה ילדים. היציאה מהארון עבור עמית הפכה קשה יותר עם כל יום שחלף: "היה לי יותר מה להפסיד. ידעתי מי אני וידעתי מה אני, אך אף אחד אחר לא ידע. הייתי הכי גברי. עבדתי 16 שעות ביום, על מנת שלא אפגוש אנשים ושלא יחשפו אותי. היה לי קשה מאוד. הייתי לובשת את הבגדים של גלית כשהיא לא היתה והרגשתי שאני נמקה מבפנים ושזה הופך להיות עניין של מצב קיומי".

צוק מספרת שבאותה תקופה, כאשר לבשה את הבגדים של בת הזוג, גלית, היא הרגישה שפתאום היא יכולה לנשום אוויר, "זה לנעול את הדלת ולקלף את הקליפות, המגננות, החומות ששמתי מסביבי ופשוט לנשום". תחושות המחנק הלכו וגברו וגרמו לעמית לקנא בכל אישה שעברה ברחוב ואף לקנא בזוגתה, "היינו מתעוררות בבוקר, היא היתה לובשת מכנסיים והייתי כועסת עליה משום שהיא לא לובשת חצאית או שמלה. זה סימל עבורי משהו שלא יכולתי להשיג. הרגשתי שאני יורדת מהפסים".

עמית צוק לפני הניתוח לשינוי מין

היציאה לחיים: דנה אינטרנשיונל?
בשנות הארבעים לחייה, אחרי זמן רב בו חיה בסתר בין הארון הרשמי שלה לארון של גלית, הובילה אותה יד המקרה לבקש מגלית להשאיל בגד, "אני זוכרת שהיה חורף, שאלתי את גלית אם היא זוכרת שלפני שנתיים נסענו לפראג וקנינו לה טייץ וביקשתי ללבוש אותו. היא אמרה לי, קחי. בשנייה שהיא אמרה לי קחי, הרגשתי שזו נקודת האל חזור". כך הכל החל. בכל כמה ימים ביקשה עמית להשאיל בגד או להתאפר עד שלבסוף השתיים אזרו אומץ ושוחחו על הפיל הלבן שהתגורר תקופה ארוכה בחדר השינה שלהן. "היא חשבה שמדובר במשבר חמור של גיל הארבעים, אבל אז הבקשות הפכו להיות יותר ויותר מוזרות עד שהיא אמרה לי: 'לאן זה הולך? את רוצה להיות דנה אינטרנשיונל?'. הרגשתי כמו מישהי שמרימים לה להנחתה ועניתי שכן. זו הפעם הראשונה שיצאתי מהארון בפניה". בשלב הזה, רבים מסיפורי האהבה היו נסדקים, אך במקרה של בני הזוג צוק, שחיו יחד 25 שנה העניין רק חיזק את מערכת היחסים. "היא לא הכירה אותי ומבחינתה יכולתי להיות רוצח סדרתי. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושתעשה הכל כדי שזה יצליח". שלושה ימים של בכי, גילויים והבנה עברו עליהן. אחר כך החליטו שעם הילדים בקומת הקרקע של הבית, אבא הוא אבא. בקומה למעלה, בחדר השינה, אבא יכול להיות מה שהוא רוצה, עם ארון משלו. הסידור הזה לא צלח והילדים החלו לחשוד שמשהו לא כשורה "הייתי מסתגרת בחדר השינה, וזה דבר שלא קרה אף פעם קודם לכן. יום אחד, הבת האמצעית, אגם, אמרה לגלית, "או שאבא חולה מאוד או שהוא מסתיר סוד גדול". אז הבנו שאנחנו חייבות לספר לילדים, על מנת שלא יהיו להם פרשנויות משלהם".

משמאל לימין: ירדן, אגם ופלג, עמית ובת הזוג הנוכחית שירלי

משמאל לימין: הבת, יובל, עמית ובת הזוג שירלי

"אמא יש רק שתיים"
לאחר ששיתפו את ירדן, יובל, אגם ופלג החל תהליך ארוך, במהלכו צוק הפכה עם הזמן ל'אימי'. מי שעבורו ההתמודדות היתה הקשה ביותר היה הבן, ירדן (13 וחצי). "הייתי מודל החיקוי עבורו וזה היה לו קשה מאוד. הוא התאבל על אבא שלו ונדרשו לו כמה חודשים יותר מאשר לילדות על מנת לקבל את זה. לפני שנתיים הוא קעקע על היד שלו, 'אמא יש רק שתיים'". יחד, המשפחה יצאה לדרך. אביה של צוק ניתק עימה את הקשר לחלוטין, "לפני חצי שנה הוא חזר לדבר איתי, אבל זה היה גדול עליו וניתק שוב את הקשר". אמה של צוק, היתה מנוסה בהודאות יציאה מהארון אחרי שאחותה של צוק סיפרה להורים שהיא לסבית כבר בגיל 15. "התפוצצה הבועה של עמית הבן המושלם ולאמא שלי היה קשה מאוד. אך היא הצליחה לשמור על האינטואיציה האימהית שלה ולהיות איתנו למרות הקושי. יום אחד, שוחחתי איתה כשהייתי בדרכי חזרה מתל אביב ובסוף השיחה היא אמרה לי 'אני אוהבת אותך'. אז ידעתי שנפל האסימון ושהיא בתוך התהליך שלנו. היום היא החברה הכי טובה שלי".

נולדתי מחדש: "תעזרו לי להיות אישה בת 43"
"בתוך התהליך הזה איבדתי את הביטחון העצמי שלי", נזכרת עמית בתקופה בה החליטה להגשים חלום ולהפוך לאישה. "לא רציתי לצאת החוצה, הרגשתי שכולם מסתכלים עלי וצוחקים עלי". למרות זאת, צעד צעד, עם משפחתה התומכת היא החלה בשינוי. תחילה מספרים בני המשפחה שהיה מוזר לסובבים לקבל ולהבין, במיוחד בתקופה בה החלה לקבל הורמונים. "לפני שלקחתי הורמונים הייתי לא פה ולא שם, מעין חייזר. ככל שהתהליך מתקדם את נהיית יותר נשית ולסביבה קל יותר לקבל אותך". מרגע ההחלטה חלפו שנה ושבעה חודשים עד שהושלם התהליך לשינוי המין. "אני זוכרת שבאתי לוועדה בארץ ואמרתי להם: אישה בת עשרים אני כבר לא אהיה, אישה בת שלושים אני כבר לא אהיה, גם אישה בת 40 לא. תעזרו לי להיות אישה בת 43. הם אמרו שהם לא יכולים לעזור לי. זה השלב שהחלטתי שאת הניתוח אני עושה בתיאלנד ולא מחכה לניתוח בארץ. הזמנתי תור, ישבתי בבית וספרתי את השניות לניתוח".

עמית צוק. צילום: גל חרמוני

חשיפה מוחלטת
"גלית השתתפה בקבוצת תמיכה למשפחות של טרנסג'נדרים והמדריכה הכירה את אופיר טריינין, במאי הסרט". באותה תקופה, ביים טריינין סרטונים קצרים עבור תהל"ה, עמותת תמיכה של הורים למען הורים לילדים מהקהילה הגאה. כששמע על משפחת צוק, הוא הבין שיש כאן סיפור אהבה מיוחד וחוצה גבולות והחליט לצאת איתם לדרך. יום הצילומים הראשון היה יום ההולדת של צוק, "לא רציתי להצטלם. ביום הראשון של הסרט ברחתי מהבית. לבסוף החלטתי, שמעבר להיותו סיפור אהבה שצריך להנציח לדורות הבאים, הסרט הזה יכול לתת כח רב לקהילה שלנו ולמעמדה בחברה. עם הזמן המצלמה בבית הפכה לסוג של תרפיה, הצלמים הפכו להיות חלק מהמשפחה". הסרט ליווה את המשפחה גם בזמן ניתוח לשינוי המין בתיאלנד. "היה לי קשה מאוד בתיאלנד. הניתוח קשה מאוד וההחלמה היתה יכולה להימשך עד שנה. בנוסף לזה, כשנחתנו חליתי בדלקת ריאות וזה סיבך הכל. חשבנו שזה יהיה סיפור אהבה, אך החיים היו הרבה יותר דינמיים ושונים ממה שחשבנו".

צריך לזכור שלאורך כל הדרך לא רק צוק עוברת מהפך ויציאה מהארון אלא גם בת הזוג, גלית. היא תומכת בשינוי ונמצאת שם תמיד, תוך שהיא מלכדת סביבן את הילדים. מה שהיה אמור להיות סצינת הסיום של הסרט, החתונה המחודשת של הזוג, הוא רק פתיח ליציאתה של גלית מהארון. "במשך שנתיים היא אמרה מעל לכל במה 'אני שלך לנצח', לא אעזוב לעולם. אף אחד לא היה מוכן להודעת הפרידה שלה. לצד התהליך שעברתי, גלית עברה שינויים בעצמה. היא אמרה שהיא רוצה לעשות את התהליך שלה לבד ולא איתי. זה היה הלם מוחלט", נזכרת צוק.

עמית וגלית

מאז הפרידה של בנות הזוג עברו שנתיים. הסרט קיבל תפנית לא צפויה, שאפשרה לו להסתיים בסוף טוב. לאחר הפרידה הכירו השתיים בנות זוג ויצרו התחלות חדשות וסיפורי אהבה חדשים. "היה חשוב להראות שיצאנו מחוזקות מהתהליך גם אם הסוף הטוב שלנו, הוא לא ביחד. אני האישה הכי מאושרת עלי אדמות. החלום שלי היה להיות אישה לצד אישה והגשמתי אותו". אחרי הפרידה, הכירה עמית את מי הפכה להיות בת זוגתה, שירלי. "נרשמתי לאתר היכרויות של נשים ופגשתי שם מישהו יפיפייה שיצרה איתי קשר. נפגשנו, מאז אנחנו יחד ולפני שנה אף התחתנו. עכשיו אנחנו נמצאות בתהליך של ללדת ילד".

עמית צוק ושירלי, בת הזוג. צילום: גל חרמוני

הקהילה הטרנסית צריכה יחסי ציבור
בימים אלה, לצד החיים עם שירלי והילדים, לצד העבודה הרגילה כמנתחת מערכות מידע וראש תחום במכללות, חורשת צוק את הארץ ואת העולם עם סדרת ההרצאות שלה, "ברוך שעשני אישה". בהרצאה היא עונה על השאלות הקשות ביותר וחושפת עצמה ואת סיפורה על הבמה "אני דואגת שהאנשים בקהל, אפילו הקיצוניים ביותר, יהפכו להיות שגרירים של הקהילה. ההופעה מועברת בהומור מאחר והבנתי שרק כך ניתן להגיע ללבבות הקשים ביותר". הסרט "משפחה בטרנס" המבוסס על סיפור חייה, כבר מזמן חצה את גבולות ישראל. בנובמבר הוא יוקרן בפסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס, ולאחר מכן גם בניו יורק.

הסרט שבימים אלה מועמד לאוסקר, יוצא להפצה מסחרית בארצות הברית וייחשף לקהל רב. מבחינת צוק הסרט, בשילוב ההרצאה האינטימית וחשיפת החיים האישיים שלה, זו התרומה שלה למען הקהילה הטרנסג'נדרית, שלטענתה סובלת מהיעדר יחסי ציבור ותדמית קשה. "הקהילה הזו נמצאת במקום שההומואים והלסביות היו לפני 30 שנה. הקהילה חייבת לשפר את מעמדה בחברה ולהפוך להיות לגיטימית, להוליד מתוכה עוד נשים אקטיביסטיות, כאלה שלא יפחדו להקריב, כאלה שיוכיחו שאנו לא שונות מאף הטרוסקסואל ולעתים טובות יותר. אנחנו יכולות להיות משכילות, לוחמות, אימהות טובות, מחנכות מצוינות, נשות משפחה, יצרניות ומועילות לסביבה שלנו. את זה נצליח לעשות רק על ידי תפיסת עמדות מפתח בחברה. לשים דגש על דוברות ויחסי ציבור. הסרט הזה וההרצאה עושים בדיוק את זה. אני מקריבה את החיים שלי על מנת לעשות למען הקהילה. זה נותן כוח".

מבחינתה אם היא תצליח לשנות את דפוס המחשבה השלילי שיש לרבים על הקהילה, אם תצליח להביא את סיפורה לעולם ולהביא כוח למישהי או מישהו בתחילת דרכם, אזי היא הגשימה את יעודה.

האתר של עמית צוק, "ברוך שעשני אישה": https://www.amitsuk.co.il

כרזת הסרט "משפחה בטרנס"