"להחליט שאני אמא אבל לא רק אמא. זה הוביל אותי ללידה עצמית"

"המשפחה שלנו מורכבת מאבא שי, בן 40, עובד הייטק בחברת אמדוקס. אני, אושרית בת 34, צלמת מתחילה. אביב הבכורה בת 10, נועה האמצעית בת 4 ותמר הקטנה בת שנה וחודשיים- היא היחידה שנולדה כאן. בגדול אנחנו משפחה די רגילה. אוהבים לטייל ביחד, לשיר לרקוד ולצחוק. 

הגענו לפני שלוש וחצי שנים לאטלנטה בעקבות העבודה שלי בעלי. המעבר לפה היה צעד אמיץ, אך יחד עם זאת המשפחה הגרעינית שלנו התעצבה בתצורה אינטנסיבית יותר זה חיזק אותנו כמשפחה. החוויות שלנו כאן הן די טובות. המקום רגוע ושליו, לפעמים מדי. יש כאן קהילה מגובשת, מפרגנת וטובה. יש לנו יותר זמן משפחה ואנחנו מבלים הרבה.

אני צלמת מקצועית, זה תחביב שבער בי הרבה זמן. למעשה, זה תחביב ישן שהפך לעסק אחרי שנתיים של רילוקישיין. זה התחיל מזה שאני ובעלי אוהבים לצלם. כשעברנו לפה החלטתי שאני לוקחת את זה צעד קדימה וקפצתי למים. ילדתי את תמר, הבת הקטנה, ורציתי הרבה זמן לעשות משהו עם עצמי כי תמיד ברילוקיישן את בצל של בעלך. חיפשתי, והתמזל מזלי שבחרתי נישה מבוקשת כאן, והתחלתי לצלם מתוך תשוקה גדולה לתחום הזה. זה פורח ואני מאוד נהנית. אני עובדת בעיקר עם קהל ישראלי כאן. 

ללדת לבד, למרות שאמא שלי היתה כאן ואחותי, זה עדיין ללדת במקום זר וזה היה מאוד משמעותית מבחינתי. בכלל לידה בכל מקום זה משהו משמעותי ומיוחד עם כל ילד. זה מה שנתן לי את הכוח להחליט שאני אמא אבל לא רק אמא. זה פתח לי את הצ'קרות. זה הוביל אותי ללידה עצמית. ילדתי ויחד עם זאת הבנתי שאני צריכה לגדול ולא להישאר רק אמא. הבנתי שאני צריכה לפרוץ את הגבולות של עצמי, ולהתפתח. אני מאמינה שכל אחת יכולה לעשות את זה פה. הצלחתי לממש כאן משהו שבער בי כבר כמה שנים קודם, כשלא היה לי בעבר את האומץ והזמן לממש".

 

 

מה את הכי אוהבת בארה"ב?

את הסדר. הכל פה מסודר וקבוע מראש, וזה נותן שקט וביטחון.

מה את הכי לא אוהבת בארה"ב?

את הסדר. הכל פה מסודר מדי ולא משאיר מקום לדמיון וליצירתיות. זה ניכר יותר בבתי הספר ובמסגרות החינוכיות.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

הכל, וזה לא בר השוואה לדעתי. קשה מאוד להשוות בין מעצמה שקיימת יותר מ- 300 שנים לבין ישראל שלנו.

למה את הכי מתגעגעת בארץ?

לתחושת השייכות, למשפחה, לחברים הקרובים בארץ ובעיקר לתחושת השייכות.

למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?

לעומס.

מה הכי ישראלי בעיניך?

ערנות, העזה, חוצפה, אמביציה, שאפתנות, חשיבה מחוץ לקופסא ויצר ההישרדות שגורם לנו לעשות דברים שאחרים לא מצליחים לעשות.

חופשה מומלצת:

מקסיקו וניו יורק.

מסעדה מומלצת במקום מגורייך:

שומרת כשרות (ומנשקת מזוזות). יש מסעדה כשרה אצלנו "טיפ טופ".

איך את חוגגת את החגים בארה"ב?

עם מלא חברים. בדרך כלל מה שקורה בקליקה שלנו, שיכולה להגיע לבערך 50 איש, אנחנו שוכרים קלאב האוס וכל אחד מכין משהו וחוגגים כמו שצריך, אם זה בפסח אז קוראים יחד את ההגדה, סוכות עם סוכה כמו שצריך.

איזה מקום הוא מבחינתך הכי מיוחד במקום מגורייך?

לא חייתי במקום אחר בארה"ב אבל הרבגוניות כאן מיוחדת, מכל מקום יש כאן, הרבה הודים וסינים, זה מיוחד. הכל גם נקי ומסודר בצורה יוצאת דופן. אני הרבה מרגישה כאילו אני בסרט 'המופע של טרומן'. אפשר ללכת לפארק מדהים ואת שם לבד. מקומות מדהימים וגדולים, וזה כאילו שבנו את המקום עבורי, כי אני שם לבד. אפילו בבית חולים כשילדתי הרגשתי שבנו את בית החולים המדהים והמושלם רק עבורי. תחושה שחוזרת כאן המון פעמים. ויש כאן הרבה אנשים אבל כנראה שהמקום מספיק גדול כדי שהתחושה תהיה שיש לך המון מקום רק בשבילך. כמובן שיש ימים שהם יותר ככה ויש שפחות.

במה לדעתך מקום מגורייך עדיף על ערים אחרות?

החינוך פה בבתי הספר הוא מאוד טוב מבחינת דרוג. מחירי הנדל"ן פה יחסית זולים. נקי ומסודר.מזג אוויר טוב.

במה לדעתך מקום מגורייך פחות עדיף על ערים אחרות?

משעממת. בתשע בערב כבוי אורות.

לאן את הולכת במקום מגורייך כשאת רוצה להרגיש בבית (מזכיר את ישראל)?

בית חב"ד דנוודי, מקום קהילתי מדהים. הם מאוד מחבקים את הקהילה ותומכים בכולם, זה ממש כמו בית פתוח. קורים שם הרבה דברים לקהילה. זה מקום שמחבר אותי לארץ. מרגישה ששם הקהילה שלנו מתחברת.

עיר אהובה בישראל:

העיר האהובה עלי היא תל אביב. העיר שמקבלת את כולם לא משנה מאיפה אתה או מה אתה. צבעונית ומחבקת.

איזה חפץ מזכיר לך יותר מכל את ישראל?

נרות שבת. בכל מקום בעולם שהדלקתי נרות שבת תמיד הרגשתי את הארץ.

החטיף הכי ישראלי:

חטיף ישראלי הכי טעים זה שוקולד פרה, אבל זה עם התות בפנים.

המאכל הכי ישראלי בעיניך:

פיתה. פיתה עם שוקולד, פיתה עם גבינה צהובה, פיתה עם פלאפל. פיתה זה הכי ישראלי. אפילו המסעדות הערביות פה לא מכירות את הפיתה שלנו, יש פיתה בלי כיס שהם מגלגלים. 

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

תשמור על החוקים- זה לטובתך. יש הקפדה יתרה על החוקים, ובהתחלה חושבים שזה הגזמה, אבל כשאתה כבר חי פה אתה מבין כמה שזה חשוב, עוזר לך והופך את החיים למסודרים יותר. זה בסוף רק לטובתך. לא לשכוח לטייל כמה שיותר גם אם אתה לא בסטטוס של לחזור מתישהו לארץ.