"המשפחה שלי נמצאת בארץ. אין לי קשר עם אבא שלי מעל 12 שנה. גרתי עם אמא שלי ואחי. יש לי משפחה מדהימה תומכת ומאוד דואגת. אבל תמיד עוטפת. לפני כשנה הגעתי לכאן ובהתחלה לא עבדתי. לאחר מכן, עבדתי חודשיים בעגלות והרגשתי שלא בשביל זה באתי לכאן.
לא באתי כדי למכור את עצמי למכירות מהבוקר עד הלילה. התחלתי לעשות בייביסיטר ותוך כדי לחפש עוד עבודה. עבדתי גם כמלצרית וגם כבייביסיטר. נורא פחדתי לעבוד במשהו שאני לא אוהבת רק בשביל כמה דולרים. אחרי שנה עזבתי את ארה"ב כי נגמרה לי אשרת השהייה. שבתי לארץ, ועכשיו חזרתי לכאן שוב כי אני רוצה להיות בסביבה שבה הכל אפשרי. לוקח זמן להתמקם אבל אני עוד אבנה את עצמי כאן.
בארץ, הרגשתי חנוקה כלכלית ולכן רציתי לעזוב למקום שהמחייה בו קלה יותר. כאן התאהבתי בהכל: באנשים, בחוויות, ביחס אחד לשני ובכבוד שיש כאן.
הרגשתי לב וכמות ההצעות לחגוג את ליל הסדר חיממה את הלב
הגעתי לפה שנה שעברה בפסח, הרגשתי לבד. פרסמתי בקבוצה בפייסבוק שאני מחפשת מקום לעשות בו את ליל הסדר וקיבלתי כמות הודעות גדולה שפשוט חיממה לי את הלב. הכרתי כל-כך הרבה אנשים. כשאת בארץ את רגילה לחגים ופתאום את מגיעה למקום זר, וזה חסר לך. זה מעציב, ואז ההצעות שקיבלתי להגיע לחגוג את החג, זו חוויה מאוד משמעותית עבורי שעברתי פה".
מה את הכי אוהבת בארה"ב?
אוהבת את היחס אחד לשניה. כשהגעתי האנגלית שלי לא הייתה הכי תקינה, וכשרציתי לדבר עם אנשים התביישתי, ותמיד התנצלתי מראש, פחדתי שלא יבינו אותי אבל הסבלנות שלהם להבנה וההקשבה שלהם, זה לא מובן מאליו. זה נתן לי המון ביטחון. אני אוהבת גם את הנגישות לכל מקום בעזרת סאבווי ולא להיות תלותי.
מה את הכי לא אוהבת בארה"ב?
את המזג האוויר הנורא קיצוני. בשיא העונה הקור יכול להגיע למינוס 30. החימום שנמצא בחדר, ואז פתאום בלילה לשמוע אותם דופקים ומעירים משינה.
מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?
התרבות שלהם היא לגמרי שונה מישראל. הם יודעים לכבד. הם לא מזלזלים באף אחד. הם לא חסרי סבלנות. עובד זבל לא פחות חשוב ממנכ"ל חברה, וכולם מכבדים את כולם.
למה את הכי מתגעגעת בארץ?
לאוכל עם החריף.
למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?
אני לא מתגעגעת לחוצפה הישראלית.
מה הכי ישראלי בעיניך?
חריימה.
איפה שירתת בצבא?
סייעת של רופא שיניים בבית החולים תל השומר.
איזו עיר הכי אהובה עליך בישראל?
תל אביב, יש בה הכל מהכל ובכל שעה. פוגשים שם אנשים שלא פוגשים כל יום.
איזה חפץ יש לך מזכיר לך יותר מכל את ישראל?
יש לי ספר תהילים.
איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים?
פותחת קונדטוריית בוטיק עם הקינוחים שלי בטיימס סקוור.
איזו מילה בעברית את הכי אוהבת?
"חמלה". זו מילה עם כוונה אמיתית של התנצלות.
איזו מילה בעברית את הכי שונאת?
"נו. נו נו נו" מילת לחץ שרק בישראל יש אותה.
חופשה מומלצת (בארה"ב):
לאס וגאס. חיי הלילה מדהימים, אי אפשר לפספס את המסעות והמסיבות המטרפות שיש שם. לגמרי נהנתי שם ויש חוויות שאי אפשר לשכוח.
מסעדה מומלצת בעיר המגורים (בארה"ב):
בתור אחת שאוהבת אוכל, הדבר שהכי תפס אותי ואני לא יכולה להעביר יום בלי היא קונדטורית ״magnolia". יש להם את הפודינג בננה הכי מטורף שאכלתי. ויש גם את אוליאב גארדן, מסעדה איטלקית בטיימס סקוור ממש טעימה.
מסעדה מומלצת בישראל:
Soho- בהרבה מקומות אכלתי סושי אבל שם יש את הסושי הכי טעים שיש. יש גם את דלאל, המסעדה התימנית בשעריים ברחובות על רחוב הרצל.
מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?
אני לא יודעת למה אנשים אומרים שחומוס זה הכי ישראלי, אבל מבחינתי לגמרי זה שניצל תירס, מלווח פיצה וג'חנון.
מה החטיף הישראלי האהוב עלייך ביותר?
מסיבמבה ושטוחים. קרמבו פשוט אין דבר יותר טעים מזה.
טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?
תמיד קשה כשמגיעים לכאן הפתרון הכי קל זה לחזור לארץ למקום שנוח. דברים לוקחים כאן זמן. אתה לא הופך למנכ"ל ביום. זו עבודה קשה מכל הבחינות, אבל אם אתה כבר כאן, קח את זה ותעצים את החוויה הזאת. רק אחרי שתדע שעשית הכל כדי להגשים את עצמך תמצא את המקום הנוח שלך. לאף אחד לא מחכה שטיח אדום כשהוא מגיע, צריך לדעת שלכל חלום יש מחיר אם זה משפחה וחברים. אם החלום מספיק גדול אתה לא תוותר עליו גם אם זה נראה שזה בלתי אפשרי. הכל אפשרי צריך לעבוד קשה. סבלנות משתלמת.
