ביום שישי אחד לאחרונה ישבו דייויד איגבוקווה וחבריו בנחת בדירתם במיאמי ביץ', אותה שכרו דרך איירבנב. הם האזינו למוזיקה והתכוננו לצאת לארוחת ערב. ואז הופרעו תוכניותיהם על ידי נקישה בדלת. "עיריית מיאמי ביץ'", אמרה ג'קי קייסדו, קצינת פיקוח עירונית.
איך יודעים במיאמי ביץ' שבניין מגורים הוסב להשכרה לתקופות קצרות? קופסאות הנעילה האלה, בתוכן משאירים לאורחים את המפתח לדירה (צילום: סקוט בייקר, ניו יורק טיימס)
איגבוקווה פתח את הדלת והחל להשיב לסדרת שאלות. האם הוא תושב מיאמי ביץ'? לא. האם הוא בחופשה? כן. האם הוא מצא את הדירה באיירבנב? כן. כאן היו לגב' קייסדו חדשות רעות: "אני כאן בעצם כי זו שכירות קצרת-טווח לא חוקית", הסבירה. "זה אזור מגורים. ככה זה מוגדר, אז אסור לאף אחד לשכור יחידה כאן לפחות משישה חודשים ויום".
באותו ערב נקשה קייסדו, תוך 45 דקות, על דלתותיהן של חמש דירות נוספות בבניין שכתובתו רחוב 15 מספר 1300 - בניין בן שתי קומות ושמונה יחידות. בין השוכרים שעברו ללא ידיעתם על חוק העזר העירוני: זוג גברים מבוגרים, זוג צעירים מניו יורק שביקרו בדרום פלורידה לסוף השבוע, משפחה בת ארבע נפשות מארגנטינה, זוג מצ'ילה בביקור בן שבוע וזוג מהלנדייל הסמוכה. כל הדירות הושכרו שלא כחוק. מנהל בניין דירות סמוך התקשר להתלונן.
לרוב, כשפקחי העיר נתקלים בשוכרים לטווח קצר, הם מבקשים מהם ליצור קשר עם המארחים ולבקש שיעבירו אותם למקום אחר. במצבים בהם המארחים אינם משתפים פעולה, האורחים בכל זאת צריכים לעזוב. לפעמים העיר עוזרת להם למצוא מקום אחר להתאכסן בו. במקרה של דייויד איגבוקווה, מכיוון שהם שיתפו פעולה והתברר שהם שכרו את הדירה רק ליומיים, המליצה הפקחית קייסדו להרשות להם להישאר.
נאלצת להגיד לתיירים תמימים שעבדו עליהם והם צריכים להתקפל. ג'קי קייסדו, פקחית עירונית במיאמי ביץ' (צילום: סקוט בייקר, ניו יורק טיימס)
אולם כשלמחרת הגיע פקח אחר שכנראה לא קיבל את המזכר, החלו החברים להתעצבן. הם יצרו קשר עם האיש שהשכיר להם את הדירה ב-Airbnb והזדהה כ"ג'ייסון" כדי לבקש החזר, ויצרו קשר גם עם איירבנב. נאמר להם כי מאחר שהם לא דיווחו על התקרית מיד כשהתרחשה, הם לא יוכלו לקבל את כספם בחזרה. בעלי הבניין נקנס ב-40 אלף דולר.
הדירה ששכרו איגבוקווה וחבריו היתה בשכונת פלמינגו פארק, שהפכה למוקד המאבק בין רוב הדיירים באזור לבין החברות המסייעות לאנשים להשכיר נכסים לטווח קצר - בוקינג.קום, VRBO, הומאוויי, פליפקי והגדולה מכולן - Airbnb.
למעט מספר נכסים ותיקים שהוחרגו, ולמעט אזור מסוים בעיר בו מותרות השכרות לטווח קצר, העיר אוסרת על השכרות של פחות מחצי שנה פלוס יום ברוב שכונות המגורים. השכנים טוענים שאם היה מדובר בעסקים משפחתיים הם היו מתנגדים פחות, אבל משכירי ה-Airbnb ודומיהם אינם מפנים את הזבל או מפקחים על התנהגות אורחיהם, והדבר יוצר לתושבי הקבע תחושה שהם גרים במלון. "זה כמו פונדק בלי פונדקאי, והעיר נאלצת להיות הפונדקאי", אומר אחד התושבים לטרירו מזזווה, כתבת הניו יורק טיימס.
האמן מֶרק אוולי. גם הוא נאלץ להתפנות ללא התרעה מדירה שהושכרה לו שלא כחוק במיאמי ביץ' (צילום: קודי או'לוכלין, ניו יורק טיימס)
הנפגעים העיקריים (מעבר ל-Airbnb, שתובעת את העיר בטענה שחוקיה מגבילים מדי) הם המטיילים, שלעתים מפסידים מאות דולרים ונתקעים בלי מקום לישון. נפגעים גם דיירים שהשכרת דירה שבבעלותם מאפשרת להם להתפרנס ולשלם את המשכנתא על הבית שהם גרים בו.
ויש גם עסקים מקומיים שפורחים בזכות ההשכרות קצרות הטווח. בבוקר ראתה מזזווה מדי כמה בלוקים טנדר חונה בפתח בניין, דלתותיו פתוחות ומדיפות ריח של כביסה נקייה, סדינים ומגבות. "את כתבת?" אמר לה הנהג בחיוך, "אסור לי לדבר איתך, אבל יש פה הרבה Airbnb. זה טוב לעסקים".
