"כשאני עוברת באותם רחובות אני נזכרת בהלם של היום הראשון"

"הגענו לאה"ב בספטמבר 2017 בעקבות בעלי, רפי, שעושה פוסט-דוקטורט באונברסיטת UGA, אוניברסיטת ג'ורג'יה. יש לנו שני ילדי: אורון בן 5 ועוז בן 3. היום אני צלמת במקצועי. 

אני זוכרת שנחתנו בחושך. נסענו למלון באטלנטה ורק למחרת אספנו רכב, ונהגנו שעה וחצי לאתנס. פתאום, מאיילון הפקוק לנהוג בכבישים רחבים, יערות עבים מקיפים אותנו ואנחנו ממהרים להגיע בזמן לאסוף מפתח לבית שקיבלנו מהאוניברסיטה. הגענו לאתנס, אין לנו ג'י פי אס (GPS), אין לנו מושג לאן נוסעים ועוד חצי שעה סוגרים את המשרדים ונשאר בלי מיטה ללילה. שאלנו מישהו איך מגיעים לרחוב המיועד, הסבירו לפנות ימינה באיזה שם רחוב שלכאורה כולם מכירים, שמאלה בזה שלאחריו וכך הלאה.

הסתובבנו עוד רבע שעה עד שהגענו למשרד, אבל שם התברר לנו שרק מקבלים אישור חניה. צריך להגיע למשרד אחר, במקום אחר, כדי לאסוף את המפתח. איכשהו, עם הרבה מזל, הצלחנו בסוף להגיע למשרד דקה לפני שנסגר. משם מצאנו מזללה כדי להתחבר לוויי פיי שלהם ולהבין איך אנחנו מגיעים לבית. לבסוף הגענו. ראינו בית ענק, גינה מפוארת, כולם ברחוב מחייכים. נכנסנו, והתרסקנו למיטה מרוב תשישות בסופו של היום המשוגע והמלחיץ הזה שעברנו המקום החדש שהגענו אליו.

היום, כמובן, אני מכירה את העיר בעיניים עצומות, אבל בכל פעם שאני עוברת באותם רחובות של משרדי האוניברסיטה אני נזכרת בהלם המפחיד הזה של היום הראשון.

במהלך חצי השנה הראשונה חיכיתי לאישורי עבודה, וגיליתי את עולם הצילום. כעבור זמן מה התחלתי לעבוד במעבדה באוניברסיטה בה עובד בן זוגי, אבל לא פסקתי לפתח את תחום הצילום. האזור המרהיב והנוף לא הפסיקו להדהים אותי ונשאבתי לצלם אותם.

אני חושבת שעבורי תרבות הנהיגה היתה עבורי השוק התרבותי הכי רציני בהתחלה. התרגלתי לנסוע במרכז הארץ, לצפור ולקלל, ולעומת זאת פה בדרום אנשים רגועים, לא ממהרים, נותנים לך זכות קדימה ועוד מחייכים כשעושים את זה".

מה את הכי אוהבת בארה"ב?

את הנופים, את הזמינות, את הכבישים הרחבים והנסיעה הרגועה.

מה את הכי לא אוהבת בארה"ב?

מערכת הבריאות פה מפחידה אותי כל פעם מחדש. למרות שיש לנו ביטוח טוב, התחושה היא שצריך לחשוב פעמיים לפני כל פניה לרופא ואין לדעת מה יהיו ההוצאות הכספיות כשתסיים כל טיפול.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

המרחבים. גדלתי בצפון אבל כבר התרגלתי שבישראל קשה לנשום - רב הערים דחוסות, מעורפלות. פה יש לי אויר, רואים שמיים זרועי כוכבים ונהרות ענקיים שלא ממהרים לשום מקום.

למה את הכי מתגעגעת בארץ?

למשפחה ולחברים כמובן.

למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?

ללחץ, לרעש, להתעסקות בקטנות ובדת.

מה הכי ישראלי בעיניך?

חומוס.

איזו עיר הכי אהובה עליך בישראל?

כפר סבא - יש לה תחושה של שכונה למרות היותה עיר, ואחרי מגורים בהרבה מקומות בארץ האוכלוסיה שם הכי נעימה לי.

איזה חפץ יש לך מזכיר לך יותר מכל את ישראל?

הטלפון הנייד שלי עם הסים הישראלי.

איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים?

מפחיד לחשוב כל כך רחוק.

איזו מילה בעברית את הכי אוהבת?

בתאבון.

איזו מילה בעברית את הכי שונאת?

יושן.

מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?

לא מאכל, אלא השעטנז של ארוחה משפחתית מעורבת: אוכל רוסי, ישראלי, מזרחי. תערובת התרבויות שמביאה שולחן רווי טעמים.

מה החטיף הישראלי האהוב עלייך ביותר?

ביסלי גריל.

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

לא להתנשא. לא לחשוב שאתה יודע יותר טוב,ולא להכליל את כל האמריקאים. אנשים, ככל האנשים, יהיו כאלו שירכלו, יהיו כאלו שיהפכו לחבריך הטובים ביותר. תהנו מהחוויה, כי יש פה המון מה לעשות ולחוות.