לוס אנג'לס רבתי נמחצת מכיוון דרום לצפון בקצב של 8-9 מילימטרים בשנה (כשליש האינץ', או רבע מקצב ממוצע של גדילת ציפורניים). הקווץ' הזה היה הכוח המניע מאחורי רעידות האדמה ההרסניות של סן פרננדו ב-1971, ויטייר נארוז ב-1987 ונורת'רידג' ב-1994 - שלושה אירועים שאף תושב ותיק מספיק לא צריך שיזכירו לו.

מה הסיכויים? (אילוסטרציה: YouTube)

רעידות האדמה הללו היו רעידות "דחף" שבהן הצד הגבוה יותר של קו השבר נדחף כלפי מעלה מעל הצד התחתון - שזו הדרך האופטימלית להתמודדות של האדמה עם מחץ טקטוני. המחיר הגבוה של רעידות אדמה מסוג זה מעלות את השאלה הטבעית: האם רעידת "דחף" גדולה עוד יותר תכה באזור אל.איי. בעתיד הקרוב?

באחד ממאמצים רבים להשיב על השאלה הזו, פיתחו לאחרונה מעבדת הינע הסילון (Jet Porpulsion Labaratory) של נאס"א פיתחו לאחרונה דגם שמנסה לחזות אילו קווי שבר מרגישים כרגע את הלחץ, ובאיזו מידה, בקטע של דרום קליפורניה המשתרע מהאי קטלינה לפאלמדייל. על פי ממצאיהם, שלושה קווי שבר-דחף - בסיירה מאדרה, בפואנטה הילס ובקומפטון - מקבלים את חלק הארי של הלחץ, ולכן יש סכנה שישחררו הרבה ממנו ברעידות אדמה.

במחקר המשך שפורסם בשבוע שעבר, השתמשו החוקרים במודל הזה כדי להעריך באיזו תכיפות יתרחשו רעידות האדמה, וכמה חזקות הן תהיינה. בממוצע הרב-שנתי, אמורות רעידות האדמה לשחרר את הלחץ באותו קצב שבו הוא מצטבר. אולם האתגר היה לחשב איך יתחלק שחרור הלחצים בין רעידות קטנות, בינוניות וחזקות - האם זו תהיה רעידה חזקה אחת לזמן נתון שתעשה את העבודה, או שזה יתחלק באופן שווה בין סדרי הגודל, או אפשרות כלשהי באמצע?

כדי להשיב על השאלה בחנו החוקרים את רעידות האדמה שתועדו על ידי הרשת הסייסמית של דרום קליפורניה מאז ייסודה ב-1932 עד סוף 2017, תקופה של 86 שנים. תוך שימוש בשיטה הזו, מצא צוות החוקרים כי המערכת ארוכת-הטווח במרכז לוס אנג'לס כוללת רעידות אדמה שיגיעו לעוצמה של בין 6.8 ל-7.1 בסולם ריכטר.

קווי השבר סביב עיר המלאכים, והסיכוי שיניבו רעידה של 6.7 או חזקה יותר ב-30 השנים הבאות. גם רעידה חלשה פי ארבע מזה יכולה לגרום חורבן נוראי (צילום: UCERF3)

בנוסף יהיו רעידות חלשות יותר, וככל שהרעידה חלשה יותר כך היא תתרחש בתכיפות רבה יותר. ורעידה חלשה מ-6.8 היא עדיין תופעה בעלת כוח הרס עצום. רעידות סן פרננדו ונורת'רידג' היו חלשות מזה ב-50%. הרעידה שהחריבה את קרייסטצ'רץ' שבניו זילנד ב-2011 היתה בעוצמה של 6.3 "בלבד".

בנוסף, ישנם קווי שבר רבים אחרים שחודרים לתוך מרכז לוס אנג'לס מבחוץ, כמו קווי נורת'רידג', ניופורט-אינגלווד, פאלוס ורדס וקוקאמונגה. אלה יכולים להתפרץ ברעידות חזקות שיחלו במרחק 100 מייל ויגיעו עד מרכז העיר, או להיפך.

לסיום, ישנה בעיה גיאולוגית. לוס אנג'לס יושבת על אגן משקעים שמתפקדת כמו קערת ג'לי ענקית, ומעצימה את השפעותיה של כל רעידת אדמה - בשיעור של פי עשרה. פירושו של דבר הוא שגם קווי שבר שרחוקים מהעיר עצמה, ובראשם כמובן שבר סן אנדריאס, יכולים לחולל נזק עצום בעיר. הסרטון הבא מדגים זאת. ועד שהמדענים, העובדים על זה ללא לאות, יפתחו שיטה אמינה שתאפשר לנו להימלט בזמן מזעמה של אמא אדמה, לא נותר אלא להתפלל להמשך מצב רוחה הטוב.