לאחר שחייל צה"ל אלכס ססקי מת ממנת יתר של סמים בסוף מרץ האחרון, העלה צביקה גרייבר, מקבוצת הפעילים Keep Olim in Israel פוסט לפייסבוק בו טען כי החייל יליד אמריקה הלך לעולמו כשל "היעדר תמיכה נפשית מצד צה"ל".
אלכס ססקי ז"ל. לא נכלל בקטגוריית המתאבדים, אבל נדיר שאדם בריא בנפשו מת ממנת יתר של סמים (צילום: החדשות 13)
ססקי, שגדל בלגונה ביץ' שבקליפורניה, התגייס לחטיבת גולני. הוא נמצא ללא רוח חיים בביתו במהלך חופשה. טענתו של גרייבר ציערה את בני משפחתו של החייל המנוח, שחשו כי גרייבר חשף פרטים בנוגע למות יקירם ללא רשות ורמז כי המוות נבע מבעיות נפשיות.
על אף זאת, הפוסט עורר תהודה ומשך תשומת לב לדיווחים, המוכחשים על ידי צה"ל וארגונים מובילים למען חיילים, על מגמה מדאיגה של עלייה בשיעורי ההתאבדות של חיילים בודדים - עולים ומתנדבים מחו"ל המתגייסים לצה"ל ללא מערך תמיכה משפחתי בישראל.
שלושה חיילים בודדים בצה"ל נפטרו במהלך שלושת החודשים הראשונים של 2019: שניים מהתאבדות והשלישי, כאמור, ממנת יתר של סמים. הדבר גרר גל של ביקורת ודיווחי תקשורת על חייהם הבודדים באמת של החיילים הללו, מתנדבים ברובם הגדול (אם כי הקטגוריה "חייל בודד" כוללת גם חרדים שהתגייסו ונודו בשל כך ממשפחתם וקהילתם).
למרות הקשיים והאתגרים הניצבים בפני החיילים הללו, טוענים אנשי צבא, דוברים מטעם צה"ל וארגונים למען החייל כי בעשור האחרון חל שיפור ניכר בטיפול הצבא בחיילים מיוחדים אלה. המבקרים לא משתכנעים. לי-עמי לורנס, ממייסדי KeepOlim, תיאר את מצבם של החיילים הבודדים כ"מחפיר" ואמר כי הוא מאשים "כל אדם שמביא לכאן חיילים ולא מספק להם את השירותים והתמיכה שהם צריכים".
הלווייתו של אלכס ססקי ז"ל. מאות הגיעו לאחר המוות, לא מספיק לפני (צילום: דסקגראם)
חברת הכנסת היוצאת קסניה סבטלובה תקפה אף היא את גרסת הצבא, וטענה בציוץ כי 17 חיילים בודדים התאבדו בשנה אחת, וקראה ליהודים צעירים המתגוררים בחו"ל שלא להתגייס לצה"ל עד ששלטונות הצבא ימצאו פיתרון למצב. חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה דרשה "פיתרון משמעותי ותגובה הולמת לצרכים הרגשיים של החיילים הבודדים".
מקור בצה"ל, ששוחח עם כלי תקשורת שונים בעילום שם משום שלא קיבל אישור לדבר לפרוטוקול, חלק על הנתונים של סבטלובה וטען שבאמצע שנות ה-90' היו כ-45 התאבדויות בכל צה"ל בשנה, וכי כיום המספר עומד על כ-15. את הירידה ייחס המקור הצבאי להקשחת נהלים בנוגע ללקיחת נשק לחופשות, שיפור בהכשרת מפקדים לזהות סימנים למצוקה נפשית, ונוכחות מוגברת של קציני בריאות נפש בבסיסים.
לורנס מהארגון להשארת עולים בישראל אומר שהמספרים המרשימים הללו הם פשוט תוצאה של משחקים בסיווג סיבת המוות, וכי יותר ממקרה מוות אחד פשוט נרשם כמשהו שאינו התאבדות. לורנס מציין כי הקו החם לתמיכה נפשית שמפעיל צה"ל פועל רק בעברית, וכי חיילים בודדים במיוחד חוששים לפנות למפקדיהם מחשש שיורידו להם את הפרופיל הצבאי וישללו מהם את הזכות לשאת נשק.
על פי נתוני הוועדה לקליטת עלייה של הכנסת משנת 2017, עולים חדשים היוו שליש מכלל המתאבדים בארץ במהלך העשור שבין 2003-2013. 1,658 יהודים שבאו להשתקע בישראל נטלו את חייהם בכפם במהלך תקופה זו.
המצב אולי "השתפר", אבל לדבריו הוא עדיין "מחפיר". לי-עמי לורנס, אחד ממייסדי Keep Olim in Israel (צילום: טוויטר)
כיום משרתים בצה"ל כ-6,500 חיילים בודדים. הם זכאים לשורה של הטבות, כולל משכורת צבאית מוגדלת, קצבה נפרדת למזון (משום שאין להם משפחה שתרכוש ותכין עבורם ארוחות) ועוד. מפקדיהם נדרשים לקיים עמם שיחה אישית אחת לחצי שנה, לבקרם בבתיהם כדי לעמוד על תנאי חייהם ועוד.
עם זאת, לעתים קרובות מתקשים החיילים הבודדים לקבל את כל המגיע להם בחוק, ולצורך זה קמו בשנים האחרונות ארגונים כמו "מרכז החייל הבודד ע"ש מיכאל לוין" ומחלקת החיילים הבודדים של ארגון נפש בנפש, המסייעים לחיילים אלה, מכינים אותם נפשית ופיזית לשירות התובעני - ששונה לעתים קרובות מפנטזיית האקשן הציונית שרקמו המתנדבים בדמיונם - ומסייעים להבטיח את קבלת הזכויות המיוחדות.
פעילי הארגונים מסכימים כולם כי חל שיפור ביחסו של הצבא לחיילים הבודדים, אולם הסכימו שכפי שקורה בתחומים בצה"ל, היישום אינו אחיד, אינו עקבי, ותלוי במידה רבה "איפה אתה נופל". אז נקווה שייפלו טוב, ושלא יהיו יותר נופלים. לא בקרב חיילים בודדים ולא בקרב אף מגזר בצה"ל.