מצאנו את האשם בזה שיש לכם חורים בשיניים: וזה לא הטבע

גורמים סביבתיים חשובים יותר מאשר גורמים גנטיים ומשפיעים יותר על הסיכון לחורים בשיניים. כך עולה ממחקר חדש שנערך לאחרונה. חוקרים מאוסטרליה בדקו 250 זוגות תאומים כשאימהות שלהם היו בהיריון.



החוקרים אספו נתונים בריאותיים ודמוגרפיים על התאומים, כשהם היו עוברים בני 24 ו-36 חודשים וכשהם היו בני 18 חודשים. השיניים של 172 זוגות מהתאומים, שנשארו במחקר, נבדקו שוב כשהם הגיעו לגיל 6 שנים.

ההשוואה בין תאומים זהים לבין תאומים שאינם זהים משמשת לעתים קרובות על מנת ללמוד את השפעתה של תכונה גנטית בהשוואה להשפעתה של הסביבה. תאומים זהים דומים יותר מתאומים שאינם זהים: הם חולקים 100 אחוז מהגנים שלהם, בעוד שתאומים שאינם זהים חולקים רק 50 אחוז מהגנים.



בהמשך לכך, אם ההשפעה היא גנטית, תאומים זהים צריכים להיראות יותר דומים זה לזה בהשוואה לתאומים שאינם זהים.

במחקר המדובר, כשמדובר במספר החורים בשיניים, תאומים שאינם דומים זה לזה הציגו מידת זהות בדיוק כפי שנמצאה אצל תאומים זהים. מכאן הסיקו החוקרים, כי לגנטיקה אין תפקיד חשוב בהתפתחות עששת.

החוקרים שקללו גורמים בריאותיים, התנהגותיים וסוציו-אקונומיים, ומצאו כי רמות נמוכות של פלואוריד במים, מידת העלייה במשקל האם במהלך ההיריון ופגמים באמייל של השיניים הטוחנות המשניות, היו קשורים בסיכון לעששת. עוד הוסיפו החוקרים, כי הם לא מצאו עדות להשפעה גנטית.