מדענים מצאו, כי גנטיקה אחראית על 57 אחוז מהמקרים של בעלות על כלבים בקרב נשים ועל 51 אחוז מהמקרים של בעלות על כלבים בקרב גברים.
אם אתם אוהבים כלבים, כנראה שזה בגנים שלכם. כך עולה ממחקר חדש שנערך לאחרונה, במסגרתו נבדקו נתונים של 35,035 תאומים זהים ושאינם זהים, בין השנים 1926 ל-1996. החוקרים אספו מידע באשר לבעלות על כלבים מנתונים ממשלתיים.
תאומים זהים, ששותפים למאה אחוז מהגנים שלהם, דומים יותר זה לזה מבחינת גנטית מאשר תאומים שאינם זהים, ששותפים ל-50 אחוז מהגנים שלהם. תאומים חולקים את אותה הסביבה, כך שגם אם תכונה מסוימת היא גנטית, הם יראו דומים יותר זה לזה מאשר תאומים שאינם זהים.
במסגרת המחקר מצאו החוקרים, כי אם תאומה אחת מבין זוג תאומים זהים היתה בעלים של כלב, הסיכוי לכך שגם התאומה האחרת תהיה בעלת כלב עמד על 40 אחוז. זאת, בהשוואה לסיכוי של 25 אחוז בקרב תאומות שאינן זהות. עוד נמצא, כי אם תאום אחד מבין זוג תאומים זהים היה בעלים של כלב, הסיכוי לכך שגם התאומה האחרת תהיה בעלת כלב עמד על 29 אחוז. זאת, בהשוואה לסיכוי של 18 אחוז בקרב תאומים שאינם זהים.
במילים אחרות, ההשפעה על הסיכוי לבעלות על כלב כוללת מרכיב גנטי גדול. החוקרים מעריכים, שהגנטיקה אחראית על 57 אחוז ממקרי הבעלות על כלבים בקרב נשים ועל 51 אחוז ממקרי הבעלות על כלבים בקרב גברים.
החוקרים הוסיפו, כי יש אנשים שאוהבים כלבים ויש כאלה שפחות וממצאי המחקר מצביעים על כך שתורשה עשויה להסביר את ההבדל.