אני מצליחה לתפוס את לי ברודה לראיון, כשהיא בדיוק חוזרת חזרה מפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורנטו, ה-TIFF, שמתקיים כל שנה בתחילת ספטמבר. האירוע, שמפורסם באיכותו, מוכר כאחד האירועים החשובים והטובים להצגות בכורה של סרטים חדשים.
איך היה בפסטיבל?
"היה מעולה. צילמנו את 'טסלה', סרט עם אית'ן הוק על ניקולה טסלה, מהנדס החשמל והממציא על שמו קרויה יחידת המדידה טסלה. הסרט צולם בניו יורק במאי האחרון, וזה היה אחד הסרטים שנסענו איתו לפסטיבל בטורונטו. הייתי על הסט בניו יורק כמה שבועות ועבדתי עם הבמאי, מייקל אלמרדיה, שהיה גם הבמאי של הסרט 'The Experimenter' עם וינונה ריידר. שהיה הסרט הראשון שלי שהשתתף בפסטיבל סנדנס."
ברודה בפסטיבל הקולנוע בקאן (צילום: IMDB)
12 שנה שברודה כבר נמצאת באל איי, בירת הכוכבים והיא כבר כמה שנים טובות אחרי טבילות אש ראשונות, הולכת ומשתרשת עמוק בתעשייה בתחומי ההפקה בעיקר. היא מוצאת את עצמה עובדת לצד שמות של כוכבים מהשורה הראשונה כמו אל פצ'ינו, אית'ן הוק, ברוס ויליס וקייטי הולמס.
בטקס גלובוס הזהב, שנערך בלוס אנג'לס בינואר האחרון, עמדה ברודה על השטיח האדום. בסרט שבו שימשה כמפיקה בפועל - "מלחמה פרטית" - רווי בכוכבים: רוזמונד פייק ("הנעלמת", "למות ביום אחר"), ג'יימי דורנן ("50 גוונים של אפור"), סטנלי טוצ'י (זוכה שני פרסי גלובוס הזהב) ועוד.
הסרט זכה להיות מועמד במספר קטגוריות (הפסקול הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה). בשמלה כסופה מלאת גלאמור ומחשוף עמוק, ברודה בת ה-33, כבר למודת אור זרקורים ומדגמנת במקצועיות פאסון הוליוודי בליווי הארנק והתכשיטים התואמים את המעמד. הלוק תמיד באחריות של תוצרת ישראלית. "אני תמיד תומכת בישראלים. שלומי הילל הוא תמיד איש השיער ומייקאפ שלי לכל ארועי הרד קרפט".
"באירוע גלובוס הזהב האחרון, נכנסתי לשירותים לסדר את האיפור. במראה אני פתאום רואה מצד ימין את פנלופה קרוז מהדקת את השפתון ומשמאל את שרליז ת'רון מתקנת את האייליינר ואמרתי לעצמי, "בוא'נה! יו מייד איט". אחר כך גם גלן קלוז קפאה מקור לא רחוק ממני על השטיח האדום והרגשתי שאני משחקת במגרש של הגדולים וזה ממש לא מובן מאליו."
הרבה מסיפורי ההצלחות הישראליות, בעיקר על רקע הוליוודי הן מן עולם המושגים של הביג דרימרז והקלישאות של האנשים שקפצו מהביצה הישראלית לכבוש את העולם הגדול. בעולם שעדיין מתיימר להיות פחות פטריאכלי, אך עדיין לא הגיע לשם, הגרסה הנשית להצלחה אולי קצת פחות קלישאתית.
ברודה מקריאה מספרה לחישות מהירח (באדיבות: Samrod)
ברודה, בדומה לחולמים רבים, רצתה ללמוד משחק מגיל קטן. היא נולדה בנס ציונה, לבית נורמטיבי שהרים גבה לאור חלומותיה השאפתניים. "אמא שלי בכלל לא מבינה לפעמים איך אני הבת שלה. היא לא מבינה למה אני צריכה את הקשיים האלו ולא פעם הייתה אומרת לי לחפש תחום אחר ופשוט לחזור לארץ. היא דואגת כמו שאמא דואגת כמובן."
הדמויות הנשיות בחייה - אמה וסבתה - תמיד היו דומיננטיות ומקור השראה לכח נשי. אבל מה שמניע אותן שונה. ברודה תמיד לקחה סיכונים וחלמה לכבוש את העולם עוד כילדה. על החלומות שלה קיבלה לא מעט ביקורת, שמטרתה להפחית ציפיות ולגונן, אבל את ברודה זה רק דירבן לצאת ולנסות אף יותר. כל תחושת זלזול ידעה לתעל לכיוון חיובי של עשייה.
ברודה תמיד הייתה דומיננטית ובלטה על פני אחרים. כנערה, נבחרה למועצת התלמידים ויחד עם קומץ תלמידים נוספים נבחרה לחוקק חוקים בפרויקט "מחוקקים צעירים" בכנסת. את חלומותיה לכבוש את עולם המשחק הרגישה סוף סוף נוח לחלוק, כשלמדה משחק בניסן נתיב בגיל 15. אחרי הצבא, בגיל 19 התנדבה ברודה לפרויקט שליחות מטעם הסוכנות היהודית וכשהיא שובצה כשליחה יחידה למחנה קיץ בלוס אנג'לס, היא הרגישה שזה סימן להמשך דרכה.
משם ידעה ברודה שהיא רוצה להמשיך הלאה. באל איי, היא התקבלה הישר אל חיק משפחה יהודית חמה, שאימצה אותה בשנתיים הראשונות. פתחון הלב שלהם, סייע לה להתחיל להתמקם בעיר הגדולה. אמנם לא הכל הלך חלק ובין סימנים למעלה להם ברודה נתנה אפשרות לסמן את דרכה היו גם מהמורות, שגם הן חלק מעצב מהדרך, היא מאשרת. כשניסתה להתקבל לג'וליארד בניו יורק, התקבלה דווקא לבית ספר קטן למשחק באל איי, ששב וקרא לה והיא הקשיבה לסימנים ושם למדה משחק. "זה הזכיר לי את ניסן נתיב. זה הרגיש כמו בית".
אחרי שהשלימה לימודי משחק בלוס אנג'לס, קיבלה ברודה בת ה-25 בזמנו, מספר תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה וסרטים. חלקם עימתו אותה עם הזהות הישראלית שלה. על סט הסרט “Refuge”, שם גילמה אישה עיראקית הנופלת קורבן לחטיפה ורצח, על סט עם שחקנים מרקע פלסטיני, לבנוני ועיראקי – שקלה יותר מפעם אם לחשוף את זהותה כישראלית. "בסופו של דבר הרבה יותר התחברתי אליהם מאשר אל שאר הקאסט האמריקאי, יש הרבה יותר קווי דמיון וזה גרם לי להבין כמה האג'נדה הזו חשובה לי. יחסי ישראלים-ערבים ובכלל ייצוג ושיח הולם על ישראל בפני העולם."
אל תחום ההפקות הגיעה אל צד התפקידים הקטנים במשחק. "קיבלתי הזדמנות לעבוד עם מישהו מהתחום וחינם במשך שנה התמחתי אצלו. עבדתי קשה. 5 ימים בשבוע, לפעמים 7 ימים. זה תחום מאוד גברי ומדובר בגברים עם הרבה אגו. תמיד חיפשתי נשים, חשבתי שיהיה יותר נוח לעבוד מולן ושאני לא אצטרך לעמוד על המשמר על הזמן. זה תחום שכאישה צעירה ושגם נראית בצורה מסוימת, לא לקחו אותי ברצינות והייתי חייבת להיות קשוחה ולפתח מוניטין ולהפגין מספיק ביטחון וכשהתחלתי להצליח היו גברים שזה לא בא להם טוב שבאה מולם אישה צעירה עם כוח. קיבלתי בזמנו הודעה פוגענית ממפיק ידוע בתעשייה שממש נכנס בי ולא הסכמתי לזה. הבהרתי לו עם כל הכבוד, שאליי הוא לא ידבר ככה. היום אנחנו חברים טובים. הוא אפילו התנצל".
על השטיח האדום בטקס גלובוס הזהב לצד קרי קרייג וכוכבת "החיים עצמם", כריסי מץ (צילום: שריל מקלין)
ברגע שהתבססה ועמדה על רגליה, פתחה לי ברודה קצת יותר מלפני 4 שנים, חברת הפקות משלה “LB Productions”. "הרגשתי שאני כבר לא צריכה גב והייתי אמיצה ללכת על זה. אין הרבה נשים בתחום הזה שלי של גיוס כספים ומשקיעים. עד כה הפקתי מעל 30 סרטים. אני נהנית להיות חלק מסרטים שמרגשים אותי. היום אני מבינה כמה לא הייתי ריאליסטית לגבי כמה זמן לוקח לדברים לקרות. היו רגעים שהייתי אכולת סרטים ופחדים מההימורים שאני לוקחת, אבל היום אני מביטה לאחור ורואה כמה זה היה שווה את זה וכמה חלק מהחלומות שלי לא הסתדרו בצורה שחלמתי אבל עדיין קרו דברים מדהימים ולפעמים טובים יותר ממה שחלמתי!. אני חושבת שגם אמא שלי יותר הבינה את המקום שלי אחרי שהבאתי אותה לפרימיירות בפסטיבל סאנדנס וקאן. ראיתי שהיא גאה".
יש פרויקטים שאת גאה בהם במיוחד?
"אני חושבת ש-'The Informer' (סרט שמוקרן בימים אלו בארץ ונקרא 'שלוש שניות') ו-'מלחמה פרטית'(שהוקרן בארץ סביבות מאי השנה), שניהם עם השחקנית רוזמונד פייק. אלו היו סרטים שממש נאבקתי להשיג וכשההזדמנות הגיעה, לא משנה מה, לא וויתרתי ולא קיבלתי "לא" כתשובה. לעשות עסקים עם אמריקאים זה מאוד מאוד שונה מעסקים בישראל ולמרות שהדיל על הסרט 'מלחמה פרטית' נפל 5 פעמים, עם האמביצוזיות שלי והחשיבה מחוץ לקופסא עשיתי הכל בכדי שזה יצליח. שזה יהיה שלי, אפילו כשהאנשים סביבי- מפיקים אחרים ומשקיעים ויתרו כבר."
העשייה של לי ברודה מאוד מורגשת. מלבד ההפקות וכתיבת תוכנית טלוויזיה ותפקיד בסרט שמצטלם בניו יורק ביוני , לאחרונה הרשתה לעצמה קצת להחשף ולתת הצצה אל מעבר לפאסון הקשוח של עולם ההפקות. ספר שירה שכתבה לאחרונה ("לחישות מהירח"), בו היא כותבת באנגלית על מערכות יחסים, פרידה, אהבה ולמידה עצמית, יצא לאור. ברודה, שחששה שהספר יפגע בתדמיתה לקחה את הסיכון כי רצתה לתת מעוף לחלק הקריאטיבי שבה, החלק שמספר סיפור וככה מגיע אל אנשים אחרים.
לצד כל העולם הזה, התבשלה בברודה לא מעט זמן המחשבה על הקמת ארגון שיסייע לייצר שינוי אצל אחרים. "פוקוס עצמי משאיר את העולם הפנימי שלך קטן. הייתי צמאה להביא ערך, להוביל שינוי ולהשפיע. ליצור שיתופי פעולה והזדמנויות לנשים אחרות". וככה לפני שנתיים הקימה ארגון שנקרא 'Women Creating Change'. מטרת הארגון לקשר בין נשים ישראליות לערביות שעובדות בתעשייה, ליצור הזדמנויות ולהעצים נשים. ברודה מאמינה שדרך אומנות וקול נשי יהיה אפשר לייצר השפעה בתעשייה שתסלול מקום לשינוי. כיום צוות הארגון מונה 12 נשים מפיקות, שחקניות, כותבות ובימאיות מכל העולם, יחד הן עומלות לייצר שיתופי פעולה שמייצרים שיח קריאטיבי שנוגע בבעיות גלובליות, מביניהן אי שוויון על בסיס מגדרי.
נראה כי את מאוד עסוקה, מה הפרויקטים שאת עובדת עליהם בחצי שנה האחרונה?
"האמת כן. לאחרונה קיבלנו מלגה מקרן סלואן עבור הסרט 'טסלה', כי זה בנושא מדע וזה ממש משמעותי עבורנו. צילמתי עכשיו את 'Big Gold Brick', שזו מעין קומדיה שחורה עם אוסקר אייזק, אנדי גרסיה, מייגן פוקס ולוסי הייל. אנסמבל מהמם עם צילומים בטורנטו, שנערכו באותו זמן של הסרט 'טסלה' בניו יורק במאי. אחר כך, צלמתי סרט פעולה של ברוס ויליס בג'ורג'יה 'The long night'. זו פעם שנייה שאני עובדת עם ברוס ויליס , הפעם הראשונה הייתה בסרט בשם “Ten minutes gone”, שהוא גם סרט פעולה, שיוצא ב19-9 לאקרנים בארה"ב ובעולם. צילמתי סרט עם מל גיבסון 'Force of nature', וסרט נוסף שיוצא הוא ב4-10, 'The pretenders'. הסרט נכתב עי ג'וש בון, שהוא הבמאי של אקסמן וג'יימס פרנקו ביים ומשחק עם דניס קוייד וג'יין לוי. יש פרמיירה גדולה ב10 לאוקטובר. אני אפספס אותה לצערי, כי אני בארץ. הסרט הוא סרט ארטיסטי על שנות ה-70, במקור הוא צרפתי ועשינו לו רימייק באנגלית. כמו כן, כמו שציינתי, הסרט 'The informer' יוצא בקולנוע בארץ."
נשמעת שנה מאוד פורייה
"מאז שפתחתי את החברה שלי לפני מעל ל-4 שנים, זו השנה באמת הכי פורייה מבחינת עשייה. כמות סרטים שהשתתפתי בהם, גודל הסרטים ולאן שהם הגיעו. אלו לא סרטים אינדיים, אלא סרטים ממש גדולים, מסחריים. השנה אני גם נוסעת לאוקלהומה לצלם סרט חדש, שאהיה בו מפיקה ולא רק מפיקה בפועל. זה סרט שמדבר על נקמה נשית מקבוצת נשים שפגעו בהם מינית והחליטו לנקום בגברים.
מתכתב עם המי טו מובמנט.
"כן, בהחלט. ויש בו אנסמבל יפה של שחקנים. אני מאוד מתרגשת."
מה הלאה?
"טוב, עכשיו אני מגיעה לארץ. הארגון שלי WCC כנראה מתרחב. יש המון נשים מישראל שמנסות להצליח פה באל איי ורוצות להית חלק מקהילה. קשה להגיע לכאן לבד. ואנחנו קהילה שמאפשרת חברויות, מספקת ייעוץ ומקום לשאלות. זו קהילה שעובדת שנים בתעשייה, וזה מקל על המון נשים. אז יש את התכנון של להגדיל את העשייה. יש גם פרויקט חדש מטורנטו שמצטלם בארץ. וכמובן לא פחות חשוב ומאוד משמח, לאחי נולדה ילדה."
