"אני גרה בניו-יורק עם בן משפחה נוסף, הולך-על-ארבע ושמו וו'סלי, בן משפחה לכל דבר ואהבה גדולה. אני באה מבית של מצילי חיות, שתמיד היוו ומהווים חלק אינטגרלי ונכבד בחיי משפחתנו. הבדיחה המשפחתית שלנו היא שבכל רגע נתון ישנן יותר חיות מאנשים בבית.
אמי, אחותי, אחי ואחייני גרים בישראל. אבי היקר נפטר לפני שנתיים. אמי ואבי הם אלה שהשרישו בנו את אהבתנו העמוקה לטבע ולחיות, ולעד אודה להם על המתנה. זה בהחלט משנה את הסתכלותנו על החיים באופן כללי ואת מידת החמלה שיש בנו לאחר, בן אם חיה או אדם. גדלתי כילדה ונערה על הים בחיפה, שכונה קטנה ומדהימה שנקראת בת-גלים. כילדה החלה אהבתי לטבע, לים, לחיים פשוטים ושיתופיים שהרגישו כמעין קיבוץ.
הרומן שלי עם ארה"ב החל עוד בשנות ה-90. הגעתי לניו יורק אחרי שירות צבאי ונשארתי פה ללימודי תואר ראשון בבוסטון. מאחר ולא עשיתי, כמרבית הישראלים, טיול תרמילים ישר אחרי השירות, יצאתי לטיול שכזה במרכז אמריקה עם סיום לימודי התואר הראשון. שבתי ארצה למספר שנים כשבמהלכן חייתי תקופה בדרום אפריקה ובאירופה.
את לימודי התואר השני בתרפיה באמנות עשיתי גם כן בתקופה זו בארץ. המכללה בה למדתי היא שלוחה של אוניסרסיטת לסלי בבוסטון, ורק בדיעבד נודע לי היא שהאוניבסיטה התמזגה עם זו שבה עשיתי את התואר הראשון. קרמה? אולי, אבל ארה"ב בהחלט היתה חלק ממני. החזרה האחרונה שלי לארה"ב היתה לפני 10 שנים ומאז אני פה.
שלב ב', כפי שאני קוראת לו, של חיי בארה"ב שונה שמים וארץ מהשלב הראשון בו הייתי סטודנטית. הגישה לחיים עכשיו שונה לחלוטין במהותה. יותר אחריות, חשיבה קדימה והתפתחות עצמית בלתי פוסקת במכלול רבדים, בין אם באישי או במקצועי. השאיפה היא שונה ובאה ממקום עמוק יותר של הבנה. הבנה זו היא מה שדחפה אותי לפתוח פה עסק ולרוץ איתו. הרעיון לעסק ומשהו שדגרתי עליו לא מעט עם חזרתי לפה היה "איך אני עושה שימוש בכלים שרכשתי עד כה ובונה לי פיסת גן-עדן עסקי בעיר שבהחלט יכולה להיות טורפנית?"
לומר שלא היה פשוט פה בהתחלה זה בהחלט בלשון המעטה, ולכן חשוב היה לי להיות מקורית ונאמנה למקור, שעבורי הוא אמנות, וזה הביא אותי להקים עסק ללימוד עברית דרך אמנות. העסק נקרא NYC Hebrew Services. מי שמכיר אותי יאמר שאני הכי "חנונית" של שפות. בשלב מסוים בחיי אף דיברתי ארבע שפות. לכן, השילוב של אמנות ושפה עבורי היה שילוב מנצח.
העסק פועל מזה כשמונה שנים ובכל שנה נתונה יש לי יותר מ-20 לקוחות. מה שמדהים אותי כל בוקר כשאני מתעוררת הוא שאני בהחלט אוהבת את העבודה. הכרתי כל-כך הרבה אנשים מדהימים בדרך ולקוחות שהפכו לסוג של משפחה לאורך השנים. מה שהכי ממלא את לבי באושר זה לראות את השמחה בעיני הילדים איתם אני עובדת. כמה מאיתנו חוו תחושה של "נו, לעזאזל מתי הפעמון הארור הזה כבר יצלצל" בזמן שיעור? השאלה הזו רדפה אותי לא מעט לפני שהקמתי את העסק והבטחתי לעצמי שאצלי זה לא יהיה כך. השיעורים שלי מלאי צבע, משחק, דרמטיזציה ויצירה על כל פניה, וזה עובד מדהים.
אני לא ממש יכולה להצביע על חוויה אחת אלא יותר על מכלול חוויות שקשורות להצלת חיות משמעותיות בחיי כאן בארה"ב. אהבתי לחיות תמיד היתה כוח מניע עבורי לעשייה ולחמלה. זה גם מה שהביא אותי להפוך לצמחונית בגיל 13 וטבעונית מזה 10 שנים. עד לפני כשנתיים-שלוש עזרתי להריץ פה ארגון מלכ"ר מקומי להצלת כלבים מרשימת המתה עירונית שהיינו מקבלים כל יום. זה כמובן מעבר למקרים הקשים בהם נתקלנו ונתבקשנו לעזור כל הזמן.
את וו'סלי שלי הצלתי מרשימת המתה. זו בהחלט עבודה התנדבותית סיזיפית ולא פשוטה ברמה הרגשית, אבל האהבה לחיות היא תמיד הכוח השומר והמניע לעזור. סיפור מרגש אחד לא אשכח, זה היה בלילה ממש קר וחורפי. בחור מהשכונה דפק לי על הדלת. הוא אחז במה שנראה על פניו ככלבה קטנה, לגמרי מרוטה עם ציפורניים כל כך ארוכות שהיא לא יכלה ללכת. מה שהיה הכי עצוב זה הסוודר שהכלבה לבשה כי הוא ככל הנראה היה עליה כל כך הרבה זמן שהוא נדבק לפרווה ובחלקים אף לעור. היא צרחה מכאבים בכל נגיעה בה, אבל הדבר הראשון שהייתי צריכה לעשות הוא לגזור לאט לאט את הסוודר מעליה בלי לפצוע אותה. לא היה פשוט וקשה לתאר את הזעם והעצב שמילאו אותי. הסוף הוא טוב והכלבה חייה היום עם משפחה אוהבת. קשה להכיל זוועות כאלה אבל כמו שאמרתי, הידיעה שאוכל לשנות, גם אם רק לכמה מהם את החיים לטובה, מקנה ים של אושר. עד היום פונים אלי אנשים בבקשות עזרה עם חיות".
מה את הכי אוהבת בארה"ב?
זו מדינה עם אינספור אפשרויות, רק צריך להכיר את הדרך ולהיות מוכנים לעבודה.
מה את הכי לא אוהבת בארה"ב?
הניכור הבין-אישי. אני מתגעגעת לחום האנושי בישראל גם אם לעתים הוא מלבה.
מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?
החיים פה לדעתי יותר מובנים, יש סוג מסוים של נוסחה או משוואה, ותחושה של "אם צלחת את זה, אתה חי את החיים האמריקנים". אני חווה פה פחות ספונטניות מבישראל.
למה את הכי מתגעגעת בארץ?
למשפחה, לים ולמזג האוויר.
למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?
לסוג של כעס וחוסר סובלנות שקיים בארץ באופן כללי.
איזה סרט ישראלי את הכי אוהבת?
"הגונב מגנב פטור".
שורה מיתולוגית מסרט ישראלי?
לא מסרט אלא סדרת ילדות - "לא נוגעים במפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי".
שאלה פוליטית: מה את חושבת על האירועים האחרונים בישראל?
לדעתי, ביום שרבים מאנשי השלטון בישראל יחשבו יותר על טובת העם ופחות על רצונותיהם הנרקסיסטים אנו נהיה במקום טוב יותר.
ספר ישראלי (ילדים, נוער, מבוגרים) האהוב עליך ביותר?
חסמבה.
איזה חפץ מזכיר לך יותר מכל את ישראל?
מסגרת קטנה בצורת עוגן ובה תמונה שלי ושל אמי כשהייתי ילדה. היא כל כך יפה שם. בנוסף, סמרטוט הרצפה מישראל שאי אפשר בלעדיו.
מנהרת הזמן: לאיזה אירוע בהיסטוריה הישראלית היית רוצה לחזור בזמן?
ליום שבו בן-גוריון חתם על הסדר השירות הצבאי לבחורי ישיבות.
סדרת טלויזיה ישראלית האהובה עלייך ביותר (בעבר או בהווה)?
דלת הקסמים.
מי היה כוכב הילדים שעליו גדלת?
יגאל בשן, עוזי חיטמן.
איזו מילה בעברית את הכי אוהבת?
אכן
איזו מילה בעברית את הכי שונאת?
נו.
מה מבחינתך המאכל הכי ישראלי?
בורקס.
מה החטיף הישראלי האהוב עלייך ביותר?
במבה לעד.
טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?
סבלנות כדי לאפשר לדרך להוביל אותך' וסובלנות כלפי סובבייך. הרבה פה עובד על נטוורקינג.
