"אתם תתעייפו כל כך מלנצח שתתחננו, דיי כבר ניצחנו מספיק אנחנו רוצים משהו אחר", כך הבטיח נשיא ארה"ב במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות בשנת 2016, קשה לומר שהוא הפר את מילתו - לפחות בפן הכלכלי.
אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
עיתון הוול סטריט ג'ורנל דיווח בסוף השבוע הקודם כי למרות התחזיות הקודרות, כלכלת ארה"ב "שרדה את השנתיים האחרונות של מלחמת המסחר בלי שריטות".
מדדים כלכליים מראים כי המכה המרכזית - וכמעט היחידה - הייתה המכה שספגה התוצרת החקלאית האמריקאית שאיבדה את השוק הסיני. עם זאת, המכה שוככה על ידי החלטת הנשיא להזרים 28 מיליארד דולרים ישירות לחקלאים האמריקאים.
חשוב מכל מלחמת התעריפים לא גררה עליית מחירים, האינפלציה הייתה מתחת או בסביבות רף 2 האחוזים שהציב הבנק הפדרלי, הוכחה ניצחת לכל שמלחמת הסחר לא פגעה בצרכן האמריקני.
נשיא סין, שי ג'ינפינג, ונשיא ארה"ב, דונאלד טראמפ (צילום: ויקיקומונס)
אז מי שילם על העלייה במחירים בעקבות התעריפים? לרוב רווחי תאגידים הוכו במעט בשל עליית מחירים עבור ייבוא טובין. תאגידים אלה כמובן קיבלו הנחות מס משמעותיות ערב מלחמת הסחר, מה שמראה כי הרווחים שלהם כלל לא צנחו.
מחקרו של מומחה האינפלציה, פרופסור אלברטו קאוואלו מאוניברסיטת הרווארד, הראה כי מחירים ששילמו יבואנים עלו, מה שאומר שהסינים לא הורידו מחירים או ספגו את העלויות באמצעות הפחתת מטבע.
עם זאת ייתכן וכן היה מחיר מסוים למלחמת הסחר. ההאטה הכלכלית של סין הפחיתה ייבוא מאירופה, מה שהוריד את הביקוש בשירותים וסחורות אמריקניות וגם גרם לאי וודאות מסוימת שגרמה להאטה בהשקעות בסקטורים מסוימים, שהחליטו לחכות על הגדר בטרם יבצעו בעצמם השקעות חדשות לאור ההשפעה של עליית מחירי המוצרים המיובאים.
אך בשורה התחתונה התוצאה כדברי הוול סטריט ג'ורנל היא "מדהימה", ארה"ב לחמה מלחמת סחר עם שותפת הסחר העיקרית שלה ויצאה בלא שריטה, הכלכלה האמריקנית היא הרבה יותר איתנה ופחות תלויה בסין משמבקרים טענו.
