"לפני ארבעה חודשים התחתנתי עם אהבת חיי, אבי. אנחנו יחד כמעט חמש שנים. הכרנו כשלמדנו יחד ב"רימון", בית הספר למוזיקה בארץ. למזלי, היה לנו חלום דומה - להתפרנס ממוזיקה ולגור בארה"ב. אני זמרת יוצרת ובעלי סקסופוניסט, יש לנו הרכב ג'אז לאירועים, ויש לי גם מוסיקה שלי מקורית בספוטיפיי, יוטיוב וכו'.
הגעתי לארה"ב ב- 2017 כשליחת הסוכנות היהודית בפדרציה של ניו המפשייר. לשליחות התקבלתי בזמן שבן זוגי כבר התגורר בבוסטון ולמד בברקלי קולג' אוף מיוזיק. באותה תקופה, גרתי בתל אביב והתפרנסתי ממוסיקה. קיוויתי שישבצו אותי במקום שקרוב לבוסטון אבל לא באמת יכולתי לדעת. בסוף שובצתי במנצ'סטר, מרחק שעה נסיעה מבוסטון. הכל פשוט הסתדר לנו.
בשנתיים בהן הייתי שליחה עבדתי כשגרירה צעירה של ישראל בקהילה היהודית של ניו המפשייר. עבדתי מול 15 בתי כנסת חלקם רפורמים, חלקם קונסרבטיביים, בית חב"ד וחבורות שונות. במסגרת העבודה לימדתי על ישראל בבתי ספר יהודיים, העברתי הרצאות בנושאי תרבות ישראלית למבוגרים. לא ויתרתי על המוסיקה. הופעתי המון בתוך הקהילה עם מוסיקה ישראלית, לימדתי עברית, הדרכתי בני נוער ותנועות למיניהן, עבדתי במחנה קיץ ולימדתי שירה, והובלתי קבוצה של צעירים יהודים בניו המפשייר שמטרתה הייתה להכשיר את ה"דור הבא" של הפדרציה, האנשים שיקבעו אם לקהילה בניו המפשייר יהיה קשר לישראל או לא.
הייתי השליחה היחידה במדינה, וביליתי המון שעות על הכביש בנסיעה למקומות קסומים, נופים שלא דמיינתי שיהיו לי ב"חצר האחורית" שלי. הקיץ והסתיו באיזור ניו אנגלנד הם תקופה יפייפיה, אבל רוב השנה החורף קשוח מאוד, והיה לי לא פשוט בלי שמש.
במהלך השליחות הוזמנתי להופיע בקהילות יהודית בפלורידה, קונטיקט, ועוד, והוזמנתי לשיר שנתיים ברצף באירוע של AIPAC בבוסטון, כך שלי ולבן זוגי יצא לטייל לא מעט ולעשות את מה שאנחנו אוהבים - מוסיקה.
עברתי המון חוויות משוגעות כשליחה, כי פיתחתי אותה במקום שרוב האנשים לא ידעו מהי בעצם. תוך זמן קצר אנשים היו מזהים אותי בסופרמרקט, או כשעצרתי ברמזור, והיו מספרים לי שהם קוראים את המאמרים שלי כל חודש בעיתון של הפדרציה. אני ובן זוגי הוזמנו לאין ספור ארוחות ערב, סופי שבוע בבתים על אגמים, טיסות פרטיות בשמי ניו המפשייר ועוד.
החוויה הכי משמעותית בשבילי הייתה כשגיליתי את מערכת היחסים שלי עם היהדות דווקא פה באמריקה. החוויה שלי מהדת בישראל לא הייתה חיובית. באתי ממשפחה וסביבה מאוד חילונית וכל מה שידעתי על הדת בפועל (חוץ מלחגוג חגים כמובן) זה שנשים יושבות מאחור בבית כנסת, אסור להן לעלות לתורה, אסור להן לשיר, המון הגבלות ואיסורים על לבוש ועל אוכל, אי קבלה של זרמים אחרים, או זכויות ללהט"בים, ועוד חוקים שלא הבנתי. יהדות לא הצטיירה לי כמשהו מכיל או מקבל. לא עניין אותי לקחת בה חלק חוץ מלחגוג חגים עם המשפחה.
כשהגעתי לניו המפשייר נחשפתי ליהדות אחרת בה הכל מותר, ומקבלים את כולם. פתאום רב של בית כנסת מבקש ממני לשיר בשבת, מחבק אותי, יש רבנית אישה, ורבנים מהקהילה הלהט"בית, ומקבלים לקהילה גם בני זוג שהם לא יהודים. הפתיע אותי שלא הייתה לי בעיה לשבת ולשיר את כל השירים של שישי בערב ביחד. יכולתי לשבת איפה שאני רוצה, וללבוש מה שאני רוצה. הרגשתי בנוח להיות אני בתוך הסיטואציה הזו. זה פקח לי את העיניים. פתאום התחלתי לחשוב על איך אני אגדל את הילדים שלי יום אחד, וכמה נחמד אם הם יהיו חלק מקהילה כזו תומכת ומקבלת.
לפני שלושה חודשים, אחרי כמה שנים בחוף המזרחי במנצ'סטר, ניו המפשייר, עברנו לגור בלוס אנג'לס.
מה את הכי אוהבת בארה"ב?
המון דברים נהדרים באמריקה. אמאזון פריים כמובן בראש הרשימה. אבל משהו שהקסים אותי מאוד בחיים בניו אנגלנד היה האיזון הבריא שיש בין עבודה לזמן פנאי. כשהעבודה נגמרת - אף אחד לא יוצר איתך קשר, לא מתקשרים, לא עונים למיילים, ואשכרה יש זמן להיות עם המשפחה בבית, לבשל, ללכת לחדר כושר בתקופה שהיה אפשר. אחרי שנים של עבודות בישראל שבה לפעמים אין גבול ואין סוף לעבודה - זה הדבר שהכי אהבתי.
מה את הכי לא אוהבת בארה"ב?
המרובעות והסחיות. התשובה הנוראית מכל - "אני מצטער גברתי, אין לי איך לעזור לך". חוסר היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, להיות ספונטאניים או לעגל פינות פה ושם יכול לשגע אותי!!
מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?
הדבר השונה ביותר בעיניי הוא התקשורת בין בני אדם. באמריקה לאנשים אין את היכולת להיכנס לעימותים - הם מתים מפחד מזה. רוב הקשרים הם שטחיים ולא נכנסים לעומק בכלל. בארץ אפשר להכיר מישהו באוטובוס ולדבר על דברים אישיים מאוד, ככה בלי להכיר. כשנהיו לי חברות אמריקאיות, והייתי נכנסת איתן לשיחות עומק על המשפחה והגעגועים, ובהתחלה הן לא ידעו איך לאכול את זה. לאט לאט הן התחילו לומר לי כמה שלימדתי אותן על להיות אמיתית ולא לפחד מלדבר על דברים קשים, וסיפרו לי דברים שהן לא חלקו עם אף אחד.. זו הייתה חווית למידה לכולנו.
למה את הכי מתגעגעת בארץ?
לאוכל!!! ולמשפחה שלי כמובן. לאנשים הקלילים שלא עושים עניין משום דבר, לביקורים ספונטניים אצל חברים מעכשיו לעכשיו.
למה את הכי פחות מתגעגעת אליו בארץ?
לאלימות המילולית, לחוסר הסבלנות ולשנאת החינם. ללשמוע חדשות רעות כל יום כל היום.
מה הכי ישראלי בעיניך?
לנגב חומוס ביום שישי בצהריים, לעשות על האש בחצר ביום העצמאות ולהיזרק על הספה אחרי ארוחת שישי עם כל המשפחה שלי כשברקע משהו מצחיק בטלוויזיה.
חופשה מומלצת:
אז אחרי שאבי ואני התחתנו, חזרנו לניו שמפשייר ולקחנו את הרכב שלנו וכמה מזוודות. יצאנו לרוד טריפ משוגע בו עברנו ב16 מדינות, ישנו במקומות עוצרי נשימה והכל במשך חודש וחצי. נסענו מהחוף המזרחי לחוף המערבי וסיימנו בקליפורניה, לכאן עברנו לגור. המקום הכי יפה בדרך היה ללא ספק פארק ציון ביוטה. הנשיונאל פארק הכי יפה שהייתי בו. העיר הכי שווה שנהנינו בה בטירוף - ניו אורלינס. מקום עם המון חיים, מלא מוסיקה, אוכל טוב, ואנשים מעניינים. בניתי את המסלול בעצמי ואשמח לתת המלצות למקומות שוים בדרך, המלצות לאיירביאנבי, מסעדות וכו. תרגישו חופשי לפנות אליי!
מסעדה מומלצת במקום מגורייך:
Sun Cafe זה אמנם לא בדיוק בשכונה שלי אבל אוכל מדהים ויצירתי בטירוף, מזכיר קצת את ישראל, והכל טבעוני!
איך את חוגגת את החגים בארה"ב?
אנחנו משתדלים להיות תמיד מוזמנים למשפחה כלשהי לחגים. או שיגיעו אורחים מהארץ ונחגוג איתם. הלב קצת נצבט תמיד כשאני עושה שיחת וידאו עם המשפחה והם כולם בארץ יחד, לבעלי יותר קל עם זה מאשר לי, אבל יש לנו אחד את השני אז מתמודדים.
איזה מקום הוא מבחינתך הכי מיוחד במקום מגורייך?
אני מאוד אוהבת את האיזור של ווניס וסנטה מוניקה - מזכיר לי קצת את השנים שגרתי בהן בתל אביב. השמש, העצים, והטיילת הנפלאה - זה בעיניי הבילוי החינמי הכי טוב שיש בלוס אנג'לס.
במה לדעתך מקום מגורייך עדיף על ערים אחרות?
מזג האוויר פה פשוט מושלם. בעיקר אחרי שחוויתי את החורפים של החוף המזרחי. יש פה קהילה ישראלית רצינית, ומכיוון שיש בה המון זרים אני פחות מרגישה יוצאת דופן :)
במה לדעתך מקום מגורייך פחות עדיף על ערים אחרות?
הפקקים קצת מבאסים, וגם יש המון חסרי בית.
לאן את הולכת במקום מגורייך כשאת רוצה להרגיש בבית (מזכיר את ישראל)?
לחברים ישראלים לשחק קאטן או לבשל חומוס ביחד :)
איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים?
אני מקווה שבן זוגי ואני נהיה מבוססים כלכלית ונתפרנס יפה מתחום המוסיקה. הוא אמנם לא פשוט, אבל יש כאן המון הזדמנויות למוסיקאים שאין בארץ. אני מקווה שיהיה לנו נכס, ושני ילדים, וקשרים טובים בתעשיית המוסיקה שנוכל להמשיך ולעשות את מה שאנחנו אוהבים גם אם נחזור ארצה.
האם את רואה את עצמך חוזרת לארץ?
זו שאלה שאני שואלת את עצמי לא מעט. כרגע אני כאן כדי להישאר אבל עמוק בפנים הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי בצפון הארץ, בסביבת המשפחה שלנו, בשפה העברית וכו. קודם כל שיהיו ילדים ואח"כ נחליט :)
איך את אוהבת לאכול קרמבו?
שומרת את העוגייה לסוף, ברור! יש עוד דרכים?
איזה פלאפל את הכי אוהבת בעיר?
יצא לי לאכול פלאפל רק בחומוס בר וגריל - טעים רצח.
איזה חומוס את הכי אוהבת בעיר?
אני מכינה את החומוס הכי טעים בבית.
טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?
תן לעצמך קצת זמן לצפות מהצד ולהבין מה הולך. האמריקאים הם עם שונה לחלוטין מאיתנו. ולגבי להרגיש פה טוב - לוקח זמן לבנות חיים במקום חדש אבל אפשר לזרז את התהליך אם קצת מתאמצים - להתאמץ ליצור קשרים עם אנשים שמעניינים אותך, לעצב את הבית בדברים שמרגישים ביתיים ועושים חשק לחזור לשם, לחיות טוב - להירשם לחד"כ, להשקיע בעצמכם, לאכול בריא וכו'. יש לנו כישראלים יתרון ענק פה באמריקה - צריך רק לדעת להשתמש בזה.
