גברים יהודים שנולדו בישראל, גם כאלה שעברו לחיות במדינה אחרת, מצויים בטופ העולמי של תוחלת חיים.
מפתיע? טרוויאלי? כאן כדאי להתחיל ברקע היסטורי: הדמוגרף סרג'ו דה-פרגולה יליד איטליה, המשמש פרופסור אמטריאוס באוניברסיטה העברית בירושלים הינו מומחה לדמוגרפיה של הקהילות היהודיות בעולם.
באחת ההרצאות היותר מעניינות שלו שניתן לשמוע אותן גם דרך פוד-קסטים מוקלטים של האוניברסיטה הפתוחה מתייחסת להתמודדות תרבויות קהילתיות עם מגפות לאורך אלפי השנים השנים האחרונות.
אחת הסקירות היותר מעניינות של דה-פרגולה, מתייחסת להתמודדות עם המגיפות הקטלניות באירופה, ובהן המפורסמת מכולן: "המוות השחור"-מגפת הדבר שקטלה כמחצית מאוכלוסיית אירופה של אותם של אותם ימים.
המגיפה שהגיעה לשיאה בשנים 1351-1347 הדגימה בצורה מעוררת מחשבה כיצד מחלות יכולות לנוע במהירות בין מדינות ויבשות: ברפרנס להיום גם היא התפרצה בסין ומשם עברה לשאר העולם. הימים, אמצע ימי המאה ה-14 היא עברה עם סוחרים בדרך המשי לחצי האי קרים(רוסיה/ אוקראינה של היום). שם, המונגולים השתמשו בה כשצרו על העיר קאפא פשוט השליכו עם מכשיר קלע, גופות חיילים שמתו מן המחלה, במטרה להדביק את תושבי העיר - "ההצלחה" היתה הרבה למשוער. מחצי האי קרים התפשטה המגפה לטורקיה של היום ולחופי הים התיכון כולל חופי איטליה. מאיטליה היא התקדמה צפונה אל עומק היבשת והתפשטה והגיעה גם לאיים הבריטיים ואפילו לגרינלנד המרוחקת. סה"כ אבדו כ 34 מיליון אירופאים במגפה הקטלנית מכולם, כאמור מחצית מהאוכלוסיה מלבד 35 מיליון סינים לערך שגם הם נפטרו מאותה מגפה.
תוחלת חיים ממוצעת ע"פ חלוקה של השקפה/דת או תרבות זהותית
ובכל זאת, מתאר דה-פרגולה, היה זן מסוים של קהילות שהצליחו לשמר את גודלה ואף לגדול במעט, בשעה שכל אירופאי שני קיפח את חייו, היו אלה הקהילות היהודיות. אגב,
אמנם, באותם ימים ככל הנראה, נפוצה לראשונה השמועה האנטישמית המיתולוגית ש"היהודים מרעילים את הבארות", אבל כל זה לא שינה את העובדות. יהודים, ע"פ פרגולה, להבדיל מהאוכלוסין סביב שמרו על היגיינת נטית ידיים פשוטה לפני האוכל ולאחר התפנות בשירותים, כחלק מעשייה ריטואלית, מלו את הבנים הזכרים, וגם באופן יחסי שמרו על אורך חיים סולידי יותר במובנים רבים כולל התזונה. דה-פרגולה, הדגיש שהדפוס הזה חזר על עצמו, גם ביחס למחלות קטלניות נוספות במאות מתקדמות יותר כמו מגיפת הכולרה של 1850.
כל מגפה והמסיכה הייחודית לה, איור מהמאה ה 17 של "רופא מגיפות"
כיום, למרות הההתקדמות האדירה כמובן של רוב העולם כולל במדינות אירופה כמובן , בכל הנוגע להיגיינה, שירותי רפואה ובריאות וכמובן שינוי גורף וטוטאלי של צורת הקהילות כולל כמובן של קהילות התרבות היהודית, עדיין מעניין לגלות שלמרות העובדה שישראל נחשבת למקום לחוץ לחיות בו, לצד איומים בטחוניים ופנימיים על בסיס קבוע, עדיין גברים ילידי ישראל נמצאים בצמרת הגבוהה ביותר בתוחלת חייהם, סמוך לגבר האיסלנדי, השוויצרי והסינגפורי, עם מעל 81 שנות תוחלת חיים ממוצעת.
תוחלת גדולה יותר לשם השוואה מאשר מדינות למשל עם תקציב בריאות ורווחה גדולים בהרבה כמו שבדיה, דנמרק, צרפת, בלגיה ועוד.
וכאשר מקזזים מתוך משוואת "גברת נושאי אזרחות ישראלית" את המיעוטים הגברים בישראל ( שתוחלת החיים שלהם אגב, גם היא נחשבת טובה מאוד- ונפגמת בגלל למשל שיעורי עישון גבוהים משמעותית), מתברר שהגבר היהודי שנולד בישראל, מצוי ממש בטופ העולמי "נאבק על מדליית הזהב" במדד זה.
מהם ההסברים האפשריים לכך?
המסקנה היותר מלומדת היא שילדי ישראל כולל אלה החיים כיום בחו"ל הינם בעלי זיקה ללפחות 2 תכונות מאריכות החיים הבאות אם לא יותר: תזונה ים תיכונית בריאה: מאוזנת חלבונים ופחמימות, ברית מילה הנחשבת ע"י רוב המומחים הרפואיים בעולם, כמקטינה באופן משמעותי מחלות מסוכנות בעיקר כאלה שמופיעות בגיל מבוגר, היגיינה אישית מושרשת יותר ובממוצע בגלל שיעור גדול של אוכלוסיה שמרנית - אורך חיים פחות סוער וכן שירות צבאי שלצד הסיכונים לפגיעה, מעלים את תוחלת החיים של רוב החיילים, לאחר האימונים הגופניים שיש להם השפעות חיוביות על תוחלת הגוף שנים רבות אח"כ.
